ראב"ן בשו"ת סי' קיב כתב:וא"ת כיון שנפל ליד גוי טהור לישראל דכתב [ישעיה ל"ג] וכמשק גבים שוקק בו מה גבים הללו [סנהדרין צ"ד ב] מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונו של ישראל כיון שנפל ליד גוי טהור, ה"מ לאחר ייאוש דהא בביזת סנחריב משתעי קרא דכתיב ואוסף שללכם שלל החסיל אמר להם נביא לישראל מה חסיל זה כל אחד לעצמו אוסף אף שללכם כל אחד לעצמו אמרו לו והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו אמר להם כמשק גבים וכו', דהתם ודאי אייאוש דכיון דחזו דקא גזלי מינייהו ממונייהו אייאוש כדתנן [ב"מ כ"א ב] גנב וגזלן וירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנתן נתן ומה שנטל נטל ואמרינן בשלמא גזלן וירדן דקא חזו להו ומייאשי אלא גנב וכו', ועוד דהוה ליה ממון שאין לו תובעין כדכתב [דברים כ"ט] ויתשם וישליכם דנקטינן דגלו מעבר לנהר סמבטיון, אלא הכא דליכא ייאוש דהא מדעתו הניחה אצל הגוי ובהנחה מדעת אמרינן לא מייאש כדתנן [ב"מ כ"ה ב] מצא אחר הגפה וכו' הרי זה לא יגע בהן וטעמא משום איניש אצנעינהו, ועוד דממון שיש לו תובעין הוא ואמרינן [שם כ"ז א] מה שמלה מיוחדת ממון שיש לו סימנין ויש לו תובעין וחייב להכריז אף כל וכו'
בתוך כל הדברים יש נקודה הטעונה ביאור, הגלות מעבר לנהר הסמבטיון גורמת שזה נחשב "ממון שאין לו תובעים"?