"וחייב לברך"

[כרמי שלי]

ב"ה

כ' הרמב"ם פ"ה מהל' שבת ה"א גבי נר שבת, וז"ל "וחיב לברך קדם הדלקה בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת, כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חיב בהם מדברי סופרים". [ונמשך אחריו הרב בשלחנו (סי' רסג ס"ח)].

ונתעוררתי לבקש אמאי [שינה מכפי שהוא במקור הדברים (שבת כה, ב תוד"ה חובה. מסדר רע"ג) ו]נקט הלשון "חיב לברך" שלא מצינו דומה לו גבי שאר ברכות.

[דאי בכדי לאשמועינן דברי התוס' הנ"ל המוציא מדעת האומרים דאין לברך אהדלקת נר שבת, או בכדי לבאר שצ"ל הברכה עובר לעשייתן דוקא - הא סגי לי' למכתב "מברך" (כבתוס'. ועד"ז במרדכי (סו"ס רצג)) או לכל היותר "צריך לברך" (כבסדר רע"ג). אך הלשון "חיב" משמע שהוא לעכובא].

אשמח לביאורים

[מה שנכון נכון]

ונתעוררתי לבקש אמאי נקט הלשון "חיב לברך" שלא מצינו דומה לו גבי שאר ברכות.

מצינו. חפש ברמב"ם ותראה. לענ"ד בלא"ה אין ממש בדיוקים אלו.

[קראקובער]

viewtopic.php?t=24309

[ביליצר]

ב"ה

כ' הרמב"ם פ"ה מהל' שבת ה"א גבי נר שבת, וז"ל "וחיב לברך קדם הדלקה בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת, כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חיב בהם מדברי סופרים". [ונמשך אחריו הרב בשלחנו (סי' רסג ס"ח)].

ונתעוררתי לבקש אמאי [שינה מכפי שהוא במקור הדברים (שבת כה, ב תוד"ה חובה. מסדר רע"ג) ו]נקט הלשון "חיב לברך" שלא מצינו דומה לו גבי שאר ברכות.

[דאי בכדי לאשמועינן דברי התוס' הנ"ל המוציא מדעת האומרים דאין לברך אהדלקת נר שבת, או בכדי לבאר שצ"ל הברכה עובר לעשייתן דוקא - הא סגי לי' למכתב "מברך" (כבתוס'. ועד"ז במרדכי (סו"ס רצג)) או לכל היותר "צריך לברך" (כבסדר רע"ג). אך הלשון "חיב" משמע שהוא לעכובא].

אשמח לביאורים

לאפוקי הרבה הפוסקים דבשבת מברך אחר ההדלקה דוקא ואי אפשר לברך קודם ולהדליק מכיון דכבר קיבל שבת בברכתו,[וכך אנו נוהגים ומכסים את העיניים תיכף לאחר ההדלקה בכדי לברך קודם הנאה ויחשב קצת עובר לעשייתן]
ולכן התבטא גם דצריך שיהיה כדרך כל הברכות מדברי סופרים,

[כרמי שלי]

ונתעוררתי לבקש אמאי נקט הלשון "חיב לברך" שלא מצינו דומה לו גבי שאר ברכות.

מצינו. חפש ברמב"ם ותראה.

נמצא אמנם פעמים ספורות [א) הל' תפלה פ"ז הי"א, אודות ברכה"ת: "בכל יום חיב אדם לברך ג' ברכות אלו ואח"כ קורא מעט מד"ת". ב) בפ"א מהל' ברכות ה"ב יש גורסים (עי' שנו"ס שבסוף רמב"ם פרענקל) "ומד"ס חיב אדם לברך על כל מאכל תחלה ואח"כ יהנה ממנו". ג) שם פ"י ה"ג "וחיב אדם לברך על הרעה בטובת נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה"], אך רק כשמדבר בכללות הדבר [כמובן גם מהוספת תיבת "אדם"] (ואכמ"ל בפרטי ההלכות דלעיל), ולא בנוגע למצוה פרטית כגון דא.

[כרמי שלי]

לאפוקי הרבה הפוסקים דבשבת מברך אחר ההדלקה דוקא ואי אפשר לברך קודם ולהדליק מכיון דכבר קיבל שבת בברכתו,[וכך אנו נוהגים ומכסים את העיניים תיכף לאחר ההדלקה בכדי לברך קודם הנאה ויחשב קצת עובר לעשייתן]
ולכן התבטא גם דצריך שיהיה כדרך כל הברכות מדברי סופרים,

אכן קצת תימוכין לכך בלשונו הזהב של הרב בשלחנו (סי' רסג ס"ח, הנ"ל), המסיים את הפיסקא בכפילת ענין עובר לעשייתן - "כדרך שמברכים על שאר כל מצות מד"ס עובר לעשייתן", דמשמע דזהו עיקר הדגש. אך עדיין אי"מ (וכדכתבתי), דאפילו הכי סגי בלשון הרגיל בכ"מ - "ומברך" (ע"ד הלשון במקור הדברים במרדכי סו"ס רצג, כדלעיל), וממילא ידעינן שחייב לנהוג כן, כפי שחייב בכל הוראות התורה המובאות בספר.

[בנוגע לשלחן הרב י"ל בד"א ע"פ המשך הדברים, דאדרבה בא למעט כאן מתוקף הדין דעובר לעשייתן. דאף שמעיקר הדין החיוב הוא "לברך עובר לעשייתן . . כדרך שמברכים על שאר כל מצות מד"ס עובר לעשייתן", מ"מ, "והמנהג שמברכים אחר ההדלקה" (כמבואר שם הטעם). אך קשה להעמיס כן ברמב"ם דלא כתב כן].

[מה שנכון נכון]

ונתעוררתי לבקש אמאי נקט הלשון "חיב לברך" שלא מצינו דומה לו גבי שאר ברכות.

מצינו. חפש ברמב"ם ותראה.

נמצא אמנם פעמים ספורות [א) הל' תפלה פ"ז הי"א, אודות ברכה"ת: "בכל יום חיב אדם לברך ג' ברכות אלו ואח"כ קורא מעט מד"ת". ב) בפ"א מהל' ברכות ה"ב יש גורסים (עי' שנו"ס שבסוף רמב"ם פרענקל) "ומד"ס חיב אדם לברך על כל מאכל תחלה ואח"כ יהנה ממנו". ג) שם פ"י ה"ג "וחיב אדם לברך על הרעה בטובת נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה"], אך רק כשמדבר בכללות הדבר [כמובן גם מהוספת תיבת "אדם"] (ואכמ"ל בפרטי ההלכות דלעיל), ולא בנוגע למצוה פרטית כגון דא.

הדוגמא השלישית שהבאת אינה מן הענין.
אע"פ שדקדוקי עניות אלו עמל הם בעיני, אציין כאן למען הפרוטוקול, או למען הרוצה לפרש את הרמב"ם ע"ד הרמז-דרוש-סוד, שהרמב"ם כותב "חייב לברך" גם:
א. חייב לברך ברכת המזון אחר פת כששבע. ברכות א, א.
ב. לגבי המוציא "האוכל פת חייב לברך לפניה, ולאחריה וכו'" שם ג, ב.
ג. לגבי כיסוי הדם "חייב לברך קודם שיכסה". שחיטה יד, א.
ד. לגבי עירובי תבשילין "המניח ע"ת חייב לברך". יו"ט ו, ח.
ואולי בעוד מקומות.
וכל אלו ברכות על ענין פרטי, ובלי תיבת "אדם" ה'בעיתית'.
[וצרף גם את החיוב לברך מאה ברכות תפילה ז, יד, ואת החיוב בברכת הזימון ברכות פ"ה].

ובברכות פ"א הי"א "כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואף על פי שלא ענה אמן, וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה, היה המברך חייב מדברי סופרים והעונה חייב מן התורה לא יצא ידי חובתו עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב בה מן התורה כמוהו".
הרי לנו שש פעמים לשון חיוב גבי "ברכה מן הברכות".

ויש להמשיך הלאה ולברר את סיבת שנויי הלשון בין "חייב מלקות" ל"לוקה", ובין "חייב מיתה" ל"נהרג", ובין "חייב לשלם" ל"משלם" וכו' וכו' וכו'.

[כרמי שלי]

להעיר שכיסוי הדם מובא בתוס' הנ"ל כהוכחה לכך שמברכים אף על מצוה שבאם קיימת כבר אין זקוק לה. ואולי בכגו"ד, דחידוש הוא, נקט "חייב". ועצ"ע, ובפרט לגבי שאר המקומות.

גם להעיר לשלימות הענין, שאודות ברכת אירוסין (אישות ג, כג), ברכת חתנים (שם י, ג), וספה"ע (תמידין ומוספין ספ"ז) הלשון הוא "צריך לברך".

[לגופו של דבר, כנראה צדק יש בדברי הרב מה שנכון, ואין בכח אנשים כערכנו לעמוד על ענינים כאלו כ"כ. אך מעניין לראות החילוקים והשינויים מהכא להתם, ואולי אף יעלה ביד מי לבארם].

[ביליצר]

הרב כרמי ,כמדומני שכבודו לא דק או לא הבין ,
כבודו שאל שיש כאן משמעות יתר שזה לעיכובא ,
וכתבתי שאכן כך כונת הרמבם דכאן בפרט לא שייך לדעתו לברך אחר ההדלקה כי כבר קיבל שבת

[כרמי שלי]

הקדמת הברכה להדלקה אינה מחמת שההדלקה תהווה מניעה לברך (אלא משום עובר לעשייתן כבשאר מצות). להיפך, סברא
היא שהברכה מעכבת ההדלקה.

[ביליצר]

הקדמת הברכה להדלקה אינה מחמת שההדלקה תהווה מניעה לברך (אלא משום עובר לעשייתן כבשאר מצות). להיפך, סברא
היא שהברכה מעכבת ההדלקה.

אכן תמיד מברכים עובר לעשייתן ,
כבודו שאל למה התבטא כאן בלשון חיוב דמשמע לעיכובא ,ע"ז עניתי ,ואם לא הובן תשנן או יבקש כבודו מי שיסבירו,

[כרמי שלי]

שוב, לא שנינו שההדלקה תעכב הברכה ומחמת כן יש לברך קודם ההדלקה. זה אי"צ לימוד אמאי מברכין קודם העשי' כבשאר מצות. רק יתכן דאדרבה, הברכה מעכבת ההדלקה.

[אוצר החכמה]

האם היתה לרמב"ם סיבה לחשוב שצריך לברך אחר ההדלקה שבא לאפוקי אותה. כלומר האם היה איזה מנהג כזה או דעה שהרמב"ם הכיר שסברה כך?

גם אם לא אפשר להגיד אם אחרים חשבו על זה מסתמא גם הרמב"ם ידע שאפשר לחשוב על זה וממילא בא לאפוקי. אבל אינו מסתבר.

זה לשיטת השואלים לעיקר הענין צודק הרב משנ"נ.

[ביליצר]

ונתעוררתי לבקש אמאי נקט הלשון "חיב לברך" שלא מצינו דומה לו גבי שאר ברכות.

מצינו. חפש ברמב"ם ותראה. לענ"ד בלא"ה אין ממש בדיוקים אלו.

כבוד תורתו יכול להסביר מה כרמי טוען על מה שכתבתי?

[כרמי שלי]

הרב ביליצר,

הצעת לומר שישנה חובה מסויימת בברכת נ"ש - שבה בפרט לא שייך לברך אחר שכבר קיבל שבת בהדלקה.

ע"ז השבתי, שכלל לא מצינו טעם כזה בדעת הסוברים להקדים הברכה להדלקה, ונתחלפה משנתך בדעת החולקים וסוברים לברך אחר ההדלקה מחמת שא"א להדליק אחר שכבר קיבל שבת בברכה.

[ביליצר]

הרב כרמי

לאפוקי הרבה הפוסקים דבשבת מברך אחר ההדלקה דוקא ואי אפשר לברך קודם ולהדליק מכיון דכבר קיבל שבת בברכתו,[וכך אנו נוהגים ומכסים את העיניים תיכף לאחר ההדלקה בכדי לברך קודם הנאה ויחשב קצת עובר לעשייתן]
ולכן התבטא גם דצריך שיהיה כדרך כל הברכות מדברי סופרים,


זה מה שכתבתי לעיל ,ותפוס לשון ראשון

[כרמי שלי]

על לשון ראשון זה הגבתי דבכדי לשלול דעה אחרת מספיק לכתוב בסתמא ואי"צ בלשון לעיכובא. אך כבודו הוסיף וכתב באופן אחר:

הרב כרמי ,כמדומני שכבודו לא דק או לא הבין ,
כבודו שאל שיש כאן משמעות יתר שזה לעיכובא ,
וכתבתי שאכן כך כונת הרמבם דכאן בפרט לא שייך לדעתו לברך אחר ההדלקה כי כבר קיבל שבת

ועל דבריו אלו כתבתי מה שכתבתי.

עכ"פ, דומה שחלה כאן אי-הבנה, וחבל להתקשקש הלוך ושוב בנושא שכבר הסכימו שאין בו ממש.

[ביליצר]

על לשון ראשון זה הגבתי דבכדי לשלול דעה אחרת מספיק לכתוב בסתמא ואי"צ בלשון לעיכובא. אך כבודו הוסיף וכתב באופן אחר:

הרב כרמי ,כמדומני שכבודו לא דק או לא הבין ,
כבודו שאל שיש כאן משמעות יתר שזה לעיכובא ,
וכתבתי שאכן כך כונת הרמבם דכאן בפרט לא שייך לדעתו לברך אחר ההדלקה כי כבר קיבל שבת

ועל דבריו אלו כתבתי מה שכתבתי.

עכ"פ, דומה שחלה כאן אי-הבנה, וחבל להתקשקש הלוך ושוב בנושא שכבר הסכימו שאין בו ממש.

ומכיון דבא לכלל וכו,אכן שם התחלפו היוצרות ,
ועל משמרתי אעמודה דיש כאן לומר דבא לאפוקי ולכן לא כתב בלשון סתמא אלא בלשון דחייב ככל הברכות וכו,ופירוש נאה הוא בעיני ולא ראיתי חולקים ע"ז כאן.
להתקשקש?אין בו ממש ? אלו אכן מלים שאב"מ. ונשמח כולנו להמשיך להשתעשע בד"ת בע"ה.
[ועדיין הנני מקבל את דברי משנ"נ]