ונראה להעיר ולהאיר בדבריו, דהנה ה
תשב"ץ (ח"א סימן פט) נשאל בדבר 'מיני מתיקה שעושין מהסולת הנבחר והדבש הנקרא זלאב"יה בלשון קדר אם יש בהם משום בשולי עכו"ם אם לא.
ובתוך דבריו כתב, וז"ל,
אבל עם היותם מותרים לגמרי לא מלאני לבי לאכול מהם משום דאשכחן בפ' במה טומנין (נ"א ע"א) דאמרינן התם אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה אטמין לי צונן ואייתי לי מיא דאחי' קפילא ארמאה שמע רבי אמי ואקפיד אמר רב יוסף מאי טעמא איקפיד תרוייהו כרבוותי' עבד חדא כרב וחדא כשמואל כשמואל דאמר שמואל מותר להטמין את הצונן. כרב דאמר שמואל בר רב יצחק אמר רב כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עכו"ם והוא סבר אדם חשוב שאני. ע"כ. וכיוצא בזה אמרו על רבי יהודה נשיאה שמע ר' אמי ואיקפד בפרק מי שהפך (י"ב ע"ב) שבכל אלו הדברים של עכו"ם כדי להתרחק ממעשיהם ומחקותיהם ראוי לכל אדם חשוב לקדש עצמו במותר לו, וכ"ש בדברים שאינן נאכלין אלא משום תענוג ויקל לאחרי' ויחמיר לעצמו.
הרי שהתשב"ץ הניח את הדגש על דברי העכו"ם וחוקותיהם, ולא הזכיר במאום את הענין של שבת, ובאמת גדולה הפליאה בלשונו מיניה וביה, שהרי פתח בדבריו בדוגמא של הטמנת צונן בשבת. [ועי' בברכי יוסף חו"מ סי' יז אות כג].
ובאמת מצינו בדומה לזה בשו"ת באר שבע (סימן מח) שכתב ש'אדם חשוב שאני' נאמר רק ביחס לבישולי עכו"ם, וז"ל,
מה שכתב מההיא דרבי אמי איקפד על רב נחמן משום דאדם חשוב שאני אין משם ראיה ואפילו זכר לדבר ליכא, משום דהתם מיירי שכדי להתרחק מבשולי ע"א ראוי לכל אדם חשוב להחמיר על עצמו, כי איכא למיחש שהרואה אותו שהוא מיקל עומד ומיקל יותר, ואין משם ראיה לשאר אסורין כי י"ל דדוקא התם שאני, כי מצינו שעשו חז"ל הרחקה יתירה בבשוליהם מה שלא עשו כן בשאר איסורין דהיינו כגון גבינה וכן חמאה של ע"א במקום שנוהגין בה איסור אינן בטלים בס' כשאר איסורין לדעת הראב"ד ז"ל בהשגותיו פ"ג דהלכות מאכלות אסורות. וכן כתב הרשב"א בת"ה ושאר פוסקים.
ושוב מסיים בה, וז"ל, ותמצא מבואר כל זה שכתבתי והוא בתשובות רשב"ץ והביאו ב"י בטור י"ד סימן קי"ג ע"ש.
אולם כבר האחרונים השיגוהו מכמה מקומות שמבואר שאף בשאר איסורים אמרו כן, (יד מלאכי אות ו, ועי' ברכי יוסף שם; דברי יוסף למהר"י אירגאס סי' מה; אומר השכחה להגר"י פיק סי' סא).