אוצר החכמה כתב:יש"כ. וזה באמת קצת ראיה לדבריו.
ופשוט שהיינו דווקא באכילה שהוא פעולה ניכרת ולא בשאר פעולות וכעין זה הבין התפא"י במצוות וכמו שכתבתי.
מה שנכון נכון כתב:בפשטות לעג שייך רק בפעולות מיוחדות שיש בהם הנאה ותועלת, גשמית או רוחנית, והרש אינו יכול ליהנות גם הוא. וע"כ אין במלי דעלמא חשש, ואדרבה. [וגם בענינים שיש בהם תועלת מחלק התפא"י בין ניכר ללא ניכר].
בהתנהגות טבעית של 'אדם חי' ליד המת (כגון ללכת/לנשום) ברור של"ש זה, ולא רק בגלל שלא אסרו מה שא"א לעמוד בו.
אוצר החכמה כתב:חולה אינו רש לעניין זה היום אינו יכול ומחר יוכל אפילו חרב חדה מונחת וכולי. רק המת אינו כן.
קיום מצוות במקומו של אדם חי הפטור ממצוות, כתבו אחרונים שאין בו משום "לועג לרש"42, מהם שכתבו בטעם הדבר - לשיטתם שגדר איסור "לועג לרש" הוא עשיית מעשה בפני מי שאינו יכול לעשותו43 - שכיון שאדם חי יכול לעשות את עצם המעשים, אין קיום מצוות במקומו חשוב לעג לרש44, ומהם שכתבו בטעם הדבר, שעיקר הלעג בחי הלועג למת, הוא בכך שלועג הוא לו אף על פי שסופו למות גם הוא, ולפיכך כשלועג לחי אין בדבר משום "לועג לרש"45.
הערות:
42. תפא"י כלאים פ"ט אות כג; תפארת יעקב כלאים שם; קוב"ש ח"ב סי' כט. וכ"מ מסתימת כל הראשונים והאחרונים.
43. עי' ציון 40.
44. תפא"י שם. ועי' תפארת יעקב שם שתמה, שלטעם זה, אסור לקיים מצוה בפני אדם חי שאינו יכול לקיימה, ועי' ציון הבא. ועי' קוב"ש שם, שמ' שקיום מצוות בפני אדם חי החייב במצוות ואינו יכול לקיימן, אסור משום "לועג לרש", וצ"ב.
45. תפארת יעקב שם, ע"פ דברי ר' חייא שבציון 25. ועי"ש טעם נוסף.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 167 אורחים