עזריאל ברגר כתב:הוא נכנס לחצר חבירו או לכלי של חבירו, והכניסה הזאת עולה כסף, ומאי איכפת לן אם הועיל לעצמו או הזיק לעצמו?!
אוצר החכמה כתב:מה הכוונה ירד תיכף שלא נסע כלום?
שמשון כתב:לי קרה כמקרה זה, וברגע שהחלטתי לרדת, ביקש ממני איזה בחור שאשלם עבורו, מחוסר כסף, העברתי את הקבלה אליו וירדתי. האם נהגתי כהוגן? או שמא מחמת שבכל זאת נסענו כתה תחנות יחדיו צריך להוסיף?
עזריאל ברגר כתב:מקח טעות הוא כשהמוכר הטעה את הלוקח ולא כשהלוקח הטעה את עצמו, כדאמרינן בקידושין גבי "סבורה הייתי שהוא כהן".
בינוני כתב:עזריאל ברגר כתב:מקח טעות הוא כשהמוכר הטעה את הלוקח ולא כשהלוקח הטעה את עצמו, כדאמרינן בקידושין גבי "סבורה הייתי שהוא כהן".
זה לא לגמרי נכון. ראה בש"ך סי' ס"ו ס"ק קי"ג שאם קנה שטר חוב ולא ידע שהלוה הוא עני הוי מקח טעות (באופן שלא היה יכול לברר), וכן מוכח בקצוה"ח (סי' קכ"ו סק"ט), ופשוט שזה שונה מסבורה הייתי שהוא כהן כיון שיכלה והיה נדרש ממנה לברר לפני שפעלה. ובדין זה לא הטעה המוכר את הקונה כלל, ובכ"ז דנו בזה דין מק"ט.
הקנין תורה (ח"א תשו' י"ד) והגר"י סילמן (קובץ הישר והטוב ח"י עמ' פ"ה והלאה) דנו בשאלה דומה לזה, באדם שמכר נכס ולא ידע שהרשויות אישרו בזה שינוי ייעוד כמו רשיון בנייה וכדו', ומחמת כן סיכם על מחיר זול בהרבה ממה שהיה יכול לקבל, והמוכר רוצה לבטל את המקח מחמת טעות זו. (ואין הנידון מחמת אונאה, כיון שאין אונאה בקרקעות). שניהם הוכיחו שיש בזה טענת מק"ט, מהספר יהושע (פו"כ קכ"א) בנידון מכירת שטרי כסף, שפסק שיש לדון בזה משום מקח טעות. וגם בזה לא הטעה הקונה את המוכר אלא המוכר את עצמו.
אולם עדיין אני מפקפק להלכה מצד אחר, באופן שהנוסע ידע נכון על איזה קו הוא עולה, אלא שטעה לחשוב שזה הקו שהוא צריך (וכן בשאלה של הרב אש משמיים בקניית ספר). כיון שבכל הדוגמאות שמצאנו בפוסקים התברר בסוף שהעסקה עצמה לא הייתה מתוקנת (הלווה עני וא"כ ערך העסקה שונה, או שהעסקה שדובר עליה במכירה היא לא העסקה שהתבצעה בפועל), משאי"כ בנידון האשכול העסקה עצמה מתוקנת לגמרי, אלא שהקונה טעה לחשוב שהוא צריך אותה, שבזה לכאו' כיון שאין לו שום טענה על העסקה עצמה אין בזה מק"ט, משאי"כ כשטעה במספר הקו, שבזה קרתה טעות באופי העסקה עצמה.
אבן זועקת כתב:פשיטא ופשיטא לכל בר דעת שהחברה איננה מוכנה לקבל טענת טעות בנסיעה והעולה עולה על דעת לשלם אפילו אם טעה מצד מנהג המדינה.
וגם על פי ד"ת לא שייך לטעון טענת טעות בדבר שגלוי לעין כל כגון טעות במספר הקו.
אבן זועקת כתב:על פי ד"ת לא שייך לטעון טענת טעות בדבר שגלוי לעין כל כגון טעות במספר הקו.
בן אליהו כתב:השאלה שנשאלה בתחילת האשכול לא הייתה ביחס לטעות במספר הקו אלא ביחס לכך שהנוסע נזכר שהוא לא צריך לנסוע.
בינוני כתב:באופן שהנוסע ידע נכון על איזה קו הוא עולה, אלא שטעה לחשוב שזה הקו שהוא צריך יהיה חייב לשלם, כיון שבכל הדוגמאות שמצאנו בפוסקים התברר בסוף שהעסקה עצמה לא הייתה מתוקנת (הלווה עני וא"כ ערך העסקה שונה, או שהעסקה שדובר עליה במכירה היא לא העסקה שהתבצעה בפועל), משאי"כ בנידון האשכול העסקה עצמה מתוקנת לגמרי, אלא שהקונה טעה לחשוב שהוא צריך אותה, שבזה לכאו' כיון שאין לו שום טענה על העסקה עצמה אין בזה מק"ט, משאי"כ כשטעה במספר הקו, שבזה קרתה טעות באופי העסקה עצמה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 163 אורחים