הוה עובדא באחד שהתחיל תפילת שמונה במנחה סמוך לשקיעת החמה, ובאמצע חש בביטנו ונאלץ להפסיק להתפלל. ולאחר שניקה את עצמו ראה שכבר שקעה החמה טובא, וכבר עשרים דק' לאחר שקיעת החמה. מה יעשה כעת האם ימשיך תפילת שמונה עשרה כשכעת הוא לילה כיון שהתחיל בתפילת מנחה או לא. [ועיקר ספיקא דידי הוא לפי השו"ע דס"ל דאפילו בשהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק דאילו לרמ"א לא כל כך משכחת לה, דעפ"י רוב שהה כדי לגמור את כולה וחוזר לראש, ואז ודאי לא יכול להתחיל בתור תפילת מנחה]
האם נתפרש דבר זה בפוסקי זמננו?