וכל מה שהוא מהסט"א הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה, מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל, כי הם זה לעומת זה, כדכתיב תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי חקרני ודע לבבי וגו' [כלומר שמתוך עומק השנאה לרע ניתן לחקור ולדעת גודל האהבה שבלבבו, ס"נ], וכפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה לסט"א והמיאוס ברע בתכלית.
אליהו בן עמרם כתב:קרירות באמונה - כיצד נטפל בה? כיצד נשרש אותה?
לכאורה עדיף באמצעים שכליים. בדרך של והשבות אל לבבך. בדרך של לימוד ניתוח והוכחות שכליות.
ואולי לא.
כפי הנראה לכאורה מזכירת מעשה עמלק. שתוצאת מעשיו: קרירות באמונה החושית שנרכשה בניסי יציאת מצרים. התלבטויות וספיקות.
ומדברי הרמבם בספר המצוות (עשין, קפט) עולה לכאורה שעניינה של מצות הזכירה לנטור את השנאה הקמאית שלא תחלש חלילה. ולאו דווקא כהכנה למצות המחיה, אלא כעומדת בפני עצמה, ואולי אף מצות המחיה הינה כלי ביטוי לשנאה התהומית והיא בעצם מטרתה.
וכל זאת למה?
אולי ככלי מלחמה באותה קרירות אמונית שחדרה ללבבות מאותו עמלק. לשירושה וביעורה מתוכנו.
אם כן נמצינו למדים לכאורה, שכלי המלחמה המועדף לטיפול בקרירות הנ'ל איננו 'שכלי', אלא דווקא 'רגשי'. ולא סתם 'רגשי' אלא באמצעות 'רגש' הנחשב אולי ל'נמוך' במדרג הרגשות (ובזהירות המתבקשת ורק כדי לחדד, רגש זה אף עלול להעלות ריח פרימיטיביות...).
ואם כנים הדברים, צריך תלמוד: למה כך?
סגי נהור כתב:תניא ח"א פרק י:וכל מה שהוא מהסט"א הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה, מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל, כי הם זה לעומת זה, כדכתיב תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי חקרני ודע לבבי וגו' [כלומר שמתוך עומק השנאה לרע ניתן לחקור ולדעת גודל האהבה שבלבבו, ס"נ], וכפי ערך גודל האהבה לה' כך ערך גודל השנאה לסט"א והמיאוס ברע בתכלית.
אוצר החכמה כתב:מה זה שנאה קמאית ??
שייף נפיק כתב:שנאה לבדה איננה דרך!
ורגשות הם דברים חולפים עוברים, אי אפשר לבנות שום דבר רציני מרגשות! כוחו שלדבר שהושרש מכח שכל הוא עמוק וקבוע בנפש. רגשות הם דבר שחולף ומשתנה. יעידו על כך אין ספור מאורעות שעברו על האדם ולא שינו בו מאומה, כי מן הרגש באו, וממנו יצאו.
עמלק קירר באמצעות הפירוד והניתוק מהקדושה, על ידי הטלת ספק "היש ה' בקרבינו אם אין''
והעבודה היא חיזוק בקיווי, ''שכל קוויך לא יבושו".עבודה תמידית על אמונה וקיווי בה'. השנאה היא כחלק מתזכורת תמידית מהסכנה הזו של הפירוד והניתוק מהקדושה מכח חסרון אמונה ויאוש מחששות ממין "היש ה' בקרבנו אם אין'' לרבים ובפרט ליחיד. המונעת ועוצרת מהתקדמות כל שהיא ברוחניות ואף מדרדרת.
שמעתי בזה נפלאות מהגר"נ רוטמן, הוא דיבר מזה היום בכמה מקומות, תנסה להשיג, אם לא אשתדל לכתוב.
אליהו בן עמרם כתב:אוצר החכמה כתב:מה זה שנאה קמאית ??
כתבת לי בפרטי:
התכוונתי לשאול איפה מצאת דבר כזה בדברי הרמב"ם. הרמב"ם אומר שצריך להגדיל את השנאה לעמלק, היינו להבין רוע מעלליו וזה מצוות זכור את אשר עשה לך. היינו שלא רק מצווה למחותו אלא מצווה לזכור מה שעשה ולשנאותו בעבור זה.
כתב רבינו הרמב"ם ז"ל:
היא שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו, ולשנוא אותו בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן
לא כתב "להגדיל" השנאה, אלא לשמר אותה באופן של זכירה, כדי שלא תחלש ותחסר במשך הזמן מאז מלחמתם בעם ישראל במדבר.
ובכל מקרה, לא זאת הנקודה המרכזית, אלא שאפשר להבין בדבריו כי זו מצוה בפני עצמה: לשנוא אותו. (ולאו דווקא כהכנה למצות המחיה).
ואפשר לבאר טעמה של מצוה עצמאית זו, כדי לשרש את הקרירות באמונה. ומכאן הגעתי לדיון שלפנינו, שהתורה מצוה לכאורה להלחם בקרירות באמצעות ה"רגש" הנ"ל....
אוצר החכמה כתב:אליהו בן עמרם כתב:אוצר החכמה כתב:מה זה שנאה קמאית ??
כתבת לי בפרטי:
התכוונתי לשאול איפה מצאת דבר כזה בדברי הרמב"ם. הרמב"ם אומר שצריך להגדיל את השנאה לעמלק, היינו להבין רוע מעלליו וזה מצוות זכור את אשר עשה לך. היינו שלא רק מצווה למחותו אלא מצווה לזכור מה שעשה ולשנאותו בעבור זה.
כתב רבינו הרמב"ם ז"ל:
היא שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו, ולשנוא אותו בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן
לא כתב "להגדיל" השנאה, אלא לשמר אותה באופן של זכירה, כדי שלא תחלש ותחסר במשך הזמן מאז מלחמתם בעם ישראל במדבר.
ובכל מקרה, לא זאת הנקודה המרכזית, אלא שאפשר להבין בדבריו כי זו מצוה בפני עצמה: לשנוא אותו. (ולאו דווקא כהכנה למצות המחיה).
ואפשר לבאר טעמה של מצוה עצמאית זו, כדי לשרש את הקרירות באמונה. ומכאן הגעתי לדיון שלפנינו, שהתורה מצוה לכאורה להלחם בקרירות באמצעות ה"רגש" הנ"ל....
אני לא יודע מה ההבדל הגדול בין לומר להגדיל השנאה לעמלק לבין לזרז העם .. לא תחלש שנאתו.
אבל עיקר העניין שרציתי להדגיש שלילתו ואתה עצמך חשת בו בפתיחת דבריך (פרימיטיביות??), הוא שלומר שנאה קמאית הוא כביכול לומר שנאה הנובעת משרשים לא רציונליים ובמידת מה לא מוצדקים אלא מושרשים באדם ללא סיבה.
אבל ממש אינו כן. מדובר בשנאה הכי צודקת והכי הגיונית נגד מי שקם על ה' ועל עמו.
אבל זה עניין צדדי.
ולעצם העניין איני מבין למה אתה מסובב את הנושא לקרירות באמונה שלא הוזכרה כאן בכלל בדברי הרמב"ם ולמה לא טוב לך לפרש כפשוטו שצריך לשמר ולעורר את השנאה כדי שבאמת נמחה את זכר עמלק ולא נמנע מזה מתוך רחמנות כוזבת כמו שעשה שאול המלך וירב בנחל ובחמלתו על אגג נולד אויב.
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 158 אורחים