מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

התרפקות או מקצוענות

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
שעת הכושר
הודעות: 240
הצטרף: ה' יוני 08, 2017 11:36 pm

התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי שעת הכושר » ג' פברואר 27, 2018 10:23 pm

מתוך האשכול הזה:
איש_ספר כתב:לב מי לא נמס לשמוע, את דברי התלמיד מספר על לימוד תורה באופן של "מתרפקת על דודה...." "מתרפקת על דודה...", אברכים ובחורים שעמדו לידי געו בבכי דוקא בתיאור "הפשוט" הזה, חשבתי לעצמי: כולנו למדנו בילדותינו כך, בישיבה קטנה, במשמורים של ליל שישי... אח"כ התום הולך, הטרדות באות, ההישגיות מקומה גם כאן, לומדים כדי לדעת מוקצה, לומדים כדי לדעת ריבית, וכו' וכו', אבל לימוד שאינו אלא ביטוי של אהבה --- אהבה -- אהבה --- אהבה --- מתי פעם אחרונה זכינו לו ---


נגעת כאן בבעיה גדולה, אני באופן אישי מרגיש כבר כמה שנים נתון בה כמו בכף הקלע. כמוך כמוני וכמו הרבה מהמשתתפים שם, המשפט הזה של "מתרפקת על דודה באמר אביי" הרעיד בי הרבה מיתרים סמויים וגלויים.

אבל צריך להציג בזאת את שני הצדדים.

אתה נכנס לבית הכנסת כל שהוא בשעה מאוחרת, יושב שם יהודי יר"ש ליד הגמרא, ניגון חרישי מתפזם בשפתותיו, כולו עונג וחיבור, לימוד בהשתפכות הנפש. ואם מן הקרויים חסידים הוא, אז הלהט מורגש עוד יותר, הוא עומד על רגליו, כולו נענועים, קשה להבחין מרחוק האם הוא לומד או מתפלל, בהשתפך נפשו אל חיקו של אמר אביי.

זה בודאי לא זר לנו, הרי חונכנו על זה, מי לא יודע איך החזו"א מתאר את הלימוד ברציפות, מה קורה שם אחרי שש שעות, שבע או שמונה, אין מילים, גם הנשימה נעתקת.

אלא שהלימוד הוא באמת איננו תפילה, אם באמירת פסוד"ז ראוי להם להרגשים השלטון, אבל בלימוד התורה כמו בכל לימוד, אוי לו לשכל אם יאבד את המושכות. בלימוד תורה כמו בכל לימוד, (כמובן יותר, אבל הכוונה היא שלא פחות), נדרש עיון ביקורתי, מקצועי, שינון נכון של המושגים, חישוב נכון של הנתונים, הגדרות דקות וסברות משפטיות, דק על דק בלי רחמים.

בואו נתאר לימוד של עו"ד או רו"ח, כבר שעתיים הוא רובץ על הספר, עיניים ממוקדות טלפון מכובה, לא רוצה להפסיד כלום, בלי ספק יש חשיבות גם לרציפות, ההפסקה עלולה לקלקל את התפיסה. אבל בהרבה מקרים אומר הלומד החכם לעצמו; הפסקה. קפה עיתון וסיגריה כמה דקות, זה מה שיתן עכשיו תועלת להתרכזות מחודשת. בחישוב הכולל זהו הצעד הנכון להשגת המטרה. ומה קורה כאשר הוא לומד (להבדיל כמובן) תורה? מבחינה מקצועית נחוצה כאן הפסקה, אבל האם הוא ישיג כך את הנועם והדביקות מהסיפור של החזו"א?

אין ספור נפק"מ. הלימוד מתוך מחשב, העיון בספרי מ"מ, חיפוש בכת"י, שיטוט מבוקר במאגרים, וכהנה עוד ועוד. הרבה יותר מקצועי, הישגים יותר מרשימים, יותר יודע יותר מדייק יותר קולע למטרה. אבל האם אפשר להתרפק על הדוד תוך דפדוף בספר המפתח?

נס שמוזכר בחז"ל הלימוד עם חברותא, בודאי כל אחד יודע שזה הרבה יותר פרקטי למי שמחפש הישגים. אבל האם תשוו את זה להיושב בעליית הגג המבודדת בניתוק גמור מכל הסובב אותו, ישקני מנשיקות פיהו?

בספרים של ר' יעקב ב. פרידמן, (על איזה רב שתבחרו), זה הולך ביחד: רבינו שקוע בספר, מצחו חרוש קמטים, התלמידים מקיפים אותו בקושיות כתנורו של עכנאי, ולפתע הרמב"ם מתבהר קצת, יש קצה חוט, רבינו פורץ בבכי של אושר, דמעות של טהרה ודביקות, ומיד נוטל את העט להעלות על הכתב את היסוד החדש, סימן כג בספר שיעוריו שנכתבו ע"י א' השומעים.

אבל בשטח המעשי זה מתפצל באופן די חד, ראובן למד את הסוגיא הזאת ברגשי קודש והתפעלות של אהבה, ואילו שמעון למדה בקור רוח בכלים מקצועיים. חולת אהבה אני על ראובן, אלך לבקש ממנו ברכה, או לכבדו בגזיזת תלתל לבני בן השלוש. אבל אם ארצה לשמוע דרך נכונה בסוגיא, ביאור אמיתי המתחשב בכל הנתונים, תירוץ לקושיא חמורה, סיכום חד וממצה, אלך לי אל שמעון, שם יתן לי את דודיו.

ברור לי שזה לא אמור להיות סותר, ברור לי שאדרבה כל מאמץ להגיע להישגים בתורה, (הישגים של אמת: תירוץ לקושיא, היקף השיטות, דקדוק נכון במושגים ובפרטים), הוא הוא הדבר האמור להיות "מקרב" להקב"ה, וכי מה יותר צודק ונכון מלעשות כל טצדקי ע"מ להגיע לידיעה נכונה. אבל מה יהיה עם הנפק"מ? האם כדאי לתפוס טוב חשבון של הרעק"א או סברא של ר' חיים כאשר מתנענעים כמו לולב בהלל, או דוקא בישיבה רגועה ומתונה, מתוך חשיבה מקצועית וביקורתית.

דמות כמו הנפטר האחרון, (וכמובן שלא רק הוא), מטילה מהומה בהנחות הקדומות. מחד גיסא יום שלם הוא מתנגן לו על "זיתום המצרי", אבל תכלס' הוא באמת יודע, הוא הגיע להישגים מדהימים. אז כנראה זה לא סותר. אולי יום ככה יום ככה? או בעצם יום מול לילה? אולי זה מתחלק חורף קיץ? זקנה ובחרות? ומה בעיקר?

אולי בדרגות אישיות גבוהות יותר זה מתחבר טוב, (איך באמת?), אבל בואו נחשוב על הנמוך. (כי שם מקומינו, לצערינו). כשאני שומע על מישהו שכתב ספר טוב על ריבית/קדשים/תערובת/עירובין/זרעים, למול עיני אני לא רואה ניגון ערב עם דמעות מבצבצות, אני רואה רק מאמץ מוגבר להגיע להישג, כתיבה מחיקה, התייעצויות, שינון בגריסה, עין בוחנת, מחשבות עמוקות. אז אולי בכלל יש לי בעיה בעיניים?



כמה נו"ן בי"ת.
א. אתה הקורא, אם לא הבנת בכלל מה מציק לי, אז תעזוב בבקשה את האשכול, זה לא יקדם אותנו. אם הבנת, התחבטת, חשבת, ויש לך מה לומר כי ראית או שמעת או הרגשת, אל תמנע טוב.
ב. האשכול אכן נפתח בעקבות פטירת הגר"ש זצ"ל, בעקיפין, עם דבריו של הרב אי"ס המצוטטים לעיל. אבל הנושא הוא לא הגר"ש, ולא מי שהספיד אותו, ולא ההשוואה שלו לאחרים, וגם לא השאלה איך זה בדיוק צוטט בעיתון כל שהוא, וכמה אנשים השתתפו בהלוויה. זה נושאים מאד חשובים, יבשילו אשכולותיהם בכרמים אחרים. אבל בבקשה תנו לי צ'אנס להוציא מהאשכול הזה משהו על הבעיה שמטרידה אותי הרבה שנים.
ג. כולי תודה למי שמוכן יהיה להשתתף בדיון, לצדד את אחד מהצדדים בכל תוקף, או להציג את השאלה בצורה נכונה יותר. דרך כלל אני לא מרגיש צורך בעזרה להתבטאות ולנסח את דעתי וספיקותי, אבל הפעם אני מרגיש קושי מיוחד, ויהיה תועלת אם תגדירו טוב יותר.
ד. בכלל יכול להיות שהשאלה כאן היא לא מקצוענות או התרפקות, אלא שאלות כוללות יותר, מהו לימוד התורה בעצם, ומה תכליתו, ומהו המשקל של רגשי קודש, ומה המחיר שראוי להשקיע בהם. הכל בכלל זה, טעון כיבוס וליבון.



נפשי בשאלתי.

אבן זועקת
הודעות: 440
הצטרף: א' אוגוסט 18, 2013 1:36 am

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי אבן זועקת » ג' פברואר 27, 2018 11:11 pm

לא הבנתי למה אהבת תורה נמדדת אצלך בניגונים עורגים ולא בנכונות לברר את הסוגיא שוב ושוב הדק היטב.

הוגה ומעיין
הודעות: 1961
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ג' פברואר 27, 2018 11:32 pm

יישר כח על הדברים. הרחבת בנקודה שהציקה גם לי, בעיקר בעקבות התיאור של "זיתום המצרי".

באופן כללי מדובר אכן באפיקים נפרדים לגמרי, ורוב בני האדם מסוגלים רק לאחד מהם לפי טבעם, ולהתחברות מסוימת לשני בשעות כושר. ר' שמואל היה שונה בזה מכולם, משום שבכך, כמו גם בשאר הצדדים של אישיותו, לא היה שום דבר אפור. בכל תחום עסק במלוא הווייתו וכל-כולו. לכן היה יכול בכמה שעות של יום אחד של ערב פסח להתרפק כל-כולו על משנה אחת, ובשעה אחרת, אולי אפילו באותו יום, לצלול כל-כולו לחשבון ופירוק וניתוח של סוגיה על כל חלקיה וחשבונותיה ודקויותיה.

יעקובי
הודעות: 1093
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי יעקובי » ג' פברואר 27, 2018 11:53 pm

סיפר לי נכדו של ר' חצק'ל ברטלר, בשם סבו, שהחזו"א זצ"ל אמר לו ש"הדבר הגרוע ביותר הוא לשבת וללמוד". זאת מכיון שלפי טבעו, האופן הטוב ביותר בו הוא מצליח להתרכז בלימוד זה בשכיבה, פחות מזה בהליכה אנה ואנה, פחות מזה בעמידה, והכי פחות בישיבה. נמצא האופן הגרוע ביותר הוא לשבת וללמוד. הוזכר לעיל "הנועם והדביקות של החזו"א", אז אולי יש לזה כמה צורות? ושמא גם בזה נאמר שכל אחד נוהג בזה "כפי תכונות גופו השונות"?
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=31484#p334395

גם זו לטובה
הודעות: 2520
הצטרף: ה' יוני 07, 2012 2:29 am

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי גם זו לטובה » ד' פברואר 28, 2018 2:11 am

שעת הכושר כתב:מתוך האשכול הזה:
איש_ספר כתב:לב מי לא נמס לשמוע, את דברי התלמיד מספר על לימוד תורה באופן של "מתרפקת על דודה...." "מתרפקת על דודה...", אברכים ובחורים שעמדו לידי געו בבכי דוקא בתיאור "הפשוט" הזה, חשבתי לעצמי: כולנו למדנו בילדותינו כך, בישיבה קטנה, במשמורים של ליל שישי... אח"כ התום הולך, הטרדות באות, ההישגיות מקומה גם כאן, לומדים כדי לדעת מוקצה, לומדים כדי לדעת ריבית, וכו' וכו', אבל לימוד שאינו אלא ביטוי של אהבה --- אהבה -- אהבה --- אהבה --- מתי פעם אחרונה זכינו לו ---


נגעת כאן בבעיה גדולה, אני באופן אישי מרגיש כבר כמה שנים נתון בה כמו בכף הקלע. כמוך כמוני וכמו הרבה מהמשתתפים שם, המשפט הזה של "מתרפקת על דודה באמר אביי" הרעיד בי הרבה מיתרים סמויים וגלויים.

אבל צריך להציג בזאת את שני הצדדים.

אתה נכנס לבית הכנסת כל שהוא בשעה מאוחרת, יושב שם יהודי יר"ש ליד הגמרא, ניגון חרישי מתפזם בשפתותיו, כולו עונג וחיבור, לימוד בהשתפכות הנפש. ואם מן הקרויים חסידים הוא, אז הלהט מורגש עוד יותר, הוא עומד על רגליו, כולו נענועים, קשה להבחין מרחוק האם הוא לומד או מתפלל, בהשתפך נפשו אל חיקו של אמר אביי.

זה בודאי לא זר לנו, הרי חונכנו על זה, מי לא יודע איך החזו"א מתאר את הלימוד ברציפות, מה קורה שם אחרי שש שעות, שבע או שמונה, אין מילים, גם הנשימה נעתקת.

אלא שהלימוד הוא באמת איננו תפילה, אם באמירת פסוד"ז ראוי להם להרגשים השלטון, אבל בלימוד התורה כמו בכל לימוד, אוי לו לשכל אם יאבד את המושכות. בלימוד תורה כמו בכל לימוד, (כמובן יותר, אבל הכוונה היא שלא פחות), נדרש עיון ביקורתי, מקצועי, שינון נכון של המושגים, חישוב נכון של הנתונים, הגדרות דקות וסברות משפטיות, דק על דק בלי רחמים.

בואו נתאר לימוד של עו"ד או רו"ח, כבר שעתיים הוא רובץ על הספר, עיניים ממוקדות טלפון מכובה, לא רוצה להפסיד כלום, בלי ספק יש חשיבות גם לרציפות, ההפסקה עלולה לקלקל את התפיסה. אבל בהרבה מקרים אומר הלומד החכם לעצמו; הפסקה. קפה עיתון וסיגריה כמה דקות, זה מה שיתן עכשיו תועלת להתרכזות מחודשת. בחישוב הכולל זהו הצעד הנכון להשגת המטרה. ומה קורה כאשר הוא לומד (להבדיל כמובן) תורה? מבחינה מקצועית נחוצה כאן הפסקה, אבל האם הוא ישיג כך את הנועם והדביקות מהסיפור של החזו"א?

אין ספור נפק"מ. הלימוד מתוך מחשב, העיון בספרי מ"מ, חיפוש בכת"י, שיטוט מבוקר במאגרים, וכהנה עוד ועוד. הרבה יותר מקצועי, הישגים יותר מרשימים, יותר יודע יותר מדייק יותר קולע למטרה. אבל האם אפשר להתרפק על הדוד תוך דפדוף בספר המפתח?

נס שמוזכר בחז"ל הלימוד עם חברותא, בודאי כל אחד יודע שזה הרבה יותר פרקטי למי שמחפש הישגים. אבל האם תשוו את זה להיושב בעליית הגג המבודדת בניתוק גמור מכל הסובב אותו, ישקני מנשיקות פיהו?

בספרים של ר' יעקב ב. פרידמן, (על איזה רב שתבחרו), זה הולך ביחד: רבינו שקוע בספר, מצחו חרוש קמטים, התלמידים מקיפים אותו בקושיות כתנורו של עכנאי, ולפתע הרמב"ם מתבהר קצת, יש קצה חוט, רבינו פורץ בבכי של אושר, דמעות של טהרה ודביקות, ומיד נוטל את העט להעלות על הכתב את היסוד החדש, סימן כג בספר שיעוריו שנכתבו ע"י א' השומעים.

אבל בשטח המעשי זה מתפצל באופן די חד, ראובן למד את הסוגיא הזאת ברגשי קודש והתפעלות של אהבה, ואילו שמעון למדה בקור רוח בכלים מקצועיים. חולת אהבה אני על ראובן, אלך לבקש ממנו ברכה, או לכבדו בגזיזת תלתל לבני בן השלוש. אבל אם ארצה לשמוע דרך נכונה בסוגיא, ביאור אמיתי המתחשב בכל הנתונים, תירוץ לקושיא חמורה, סיכום חד וממצה, אלך לי אל שמעון, שם יתן לי את דודיו.

ברור לי שזה לא אמור להיות סותר, ברור לי שאדרבה כל מאמץ להגיע להישגים בתורה, (הישגים של אמת: תירוץ לקושיא, היקף השיטות, דקדוק נכון במושגים ובפרטים), הוא הוא הדבר האמור להיות "מקרב" להקב"ה, וכי מה יותר צודק ונכון מלעשות כל טצדקי ע"מ להגיע לידיעה נכונה. אבל מה יהיה עם הנפק"מ? האם כדאי לתפוס טוב חשבון של הרעק"א או סברא של ר' חיים כאשר מתנענעים כמו לולב בהלל, או דוקא בישיבה רגועה ומתונה, מתוך חשיבה מקצועית וביקורתית.

דמות כמו הנפטר האחרון, (וכמובן שלא רק הוא), מטילה מהומה בהנחות הקדומות. מחד גיסא יום שלם הוא מתנגן לו על "זיתום המצרי", אבל תכלס' הוא באמת יודע, הוא הגיע להישגים מדהימים. אז כנראה זה לא סותר. אולי יום ככה יום ככה? או בעצם יום מול לילה? אולי זה מתחלק חורף קיץ? זקנה ובחרות? ומה בעיקר?

אולי בדרגות אישיות גבוהות יותר זה מתחבר טוב, (איך באמת?), אבל בואו נחשוב על הנמוך. (כי שם מקומינו, לצערינו). כשאני שומע על מישהו שכתב ספר טוב על ריבית/קדשים/תערובת/עירובין/זרעים, למול עיני אני לא רואה ניגון ערב עם דמעות מבצבצות, אני רואה רק מאמץ מוגבר להגיע להישג, כתיבה מחיקה, התייעצויות, שינון בגריסה, עין בוחנת, מחשבות עמוקות. אז אולי בכלל יש לי בעיה בעיניים?



כמה נו"ן בי"ת.
א. אתה הקורא, אם לא הבנת בכלל מה מציק לי, אז תעזוב בבקשה את האשכול, זה לא יקדם אותנו. אם הבנת, התחבטת, חשבת, ויש לך מה לומר כי ראית או שמעת או הרגשת, אל תמנע טוב.
ב. האשכול אכן נפתח בעקבות פטירת הגר"ש זצ"ל, בעקיפין, עם דבריו של הרב אי"ס המצוטטים לעיל. אבל הנושא הוא לא הגר"ש, ולא מי שהספיד אותו, ולא ההשוואה שלו לאחרים, וגם לא השאלה איך זה בדיוק צוטט בעיתון כל שהוא, וכמה אנשים השתתפו בהלוויה. זה נושאים מאד חשובים, יבשילו אשכולותיהם בכרמים אחרים. אבל בבקשה תנו לי צ'אנס להוציא מהאשכול הזה משהו על הבעיה שמטרידה אותי הרבה שנים.
ג. כולי תודה למי שמוכן יהיה להשתתף בדיון, לצדד את אחד מהצדדים בכל תוקף, או להציג את השאלה בצורה נכונה יותר. דרך כלל אני לא מרגיש צורך בעזרה להתבטאות ולנסח את דעתי וספיקותי, אבל הפעם אני מרגיש קושי מיוחד, ויהיה תועלת אם תגדירו טוב יותר.
ד. בכלל יכול להיות שהשאלה כאן היא לא מקצוענות או התרפקות, אלא שאלות כוללות יותר, מהו לימוד התורה בעצם, ומה תכליתו, ומהו המשקל של רגשי קודש, ומה המחיר שראוי להשקיע בהם. הכל בכלל זה, טעון כיבוס וליבון.



נפשי בשאלתי.

כח עליון
הודעות: 561
הצטרף: ה' דצמבר 08, 2016 8:08 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי כח עליון » ד' פברואר 28, 2018 2:31 am

שפתיים ישק, הבעיה כתובה טוב

רק הערה פיצפונת.
על אותה נפק"מ של חיפוש במאגרים וכו', אפשר גם לתפוס את בצורה קדושה, כדרך 'אסובבה בעיר בשוקים וברחובות'. זאת אומרת כשהוא מחפש את הסוף, את הארה שתאיר את הסוגיא את הסברא וכדו' בעצם הכל קדוש. כאותו שמחפש אחר ספר הסמ"ק שנעלם לו בין מדפיו המיושנים שם זכור לו גירסא שונה מהב"י וכעי"ז ע"ד הדימיון (אחרי זה הוא פצח בריקוד...).

לענין
הודעות: 3471
הצטרף: ד' יולי 19, 2017 8:24 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי לענין » ד' פברואר 28, 2018 8:55 am

קרוב הדבר לומר שר' שמואל עיין בכללות ענייני תערובת חמץ וחמץ נוקשה, התעמק כהוגן ברש"י ותו', מהרש"א פני יהושע, חזו"א ומ"ב. וזה באמת לוקח הרבה יותר מיום שלם. והיתה שגורה המשנה הנ"ל על שפתיו אותה פיזם תוך כדי לימודו. זה הרבה יותר מסתבר (לענ"ד וכו') מאשר לומר שהוא חזר על המשנה שוב ושוב ושוב כמות שהיא (למרות שגם זה ענין גדול, וכך היה עושה הגר"א מבחן קבלה לתלמידיו כידוע, לראות כמה פעמים הם מסוגלים לחזור על משנה אחת, אבל אין שום צורך לומר שזה מה שהיה בסיפור הנ"ל).
גם החזו"א שלמד ארבעים יום 'שש מעלות במקואות' בבית אחותו בוילנא, עד שהיתה שגורה המשנה בפיהם של ילדי גריינימן שהיו מושכים לו בציציות ושרים שש מעלות במקואות, סביר להניח שלא רק חזר על המשנה ששים ריבוא פעמים אלא ייצר באותו הזמן את ספרו על מקואות. כך שההתרפקות היתה גם היתה (כידוע לכל מי שראה גם מרחוק) אבל בהקשר הנדון דידן שאני.

דרומי
הודעות: 9050
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי דרומי » ד' פברואר 28, 2018 12:27 pm

כרגיל נהניתי עד מאוד לקרוא את הגיגיו של הרב בעל שעה"כ. הניסוח מדהים, השאלה אמיתית וישירה, חפה מכל גינונים והצטעצעות.

דומה שאצל אלו העוסקים בכתיבה יותר מבדיבור - כחלק מחכמי הפורום כאן - בדרך כלל המקצוענות היא העיקר, ולא אחת אני חושב לעצמי כשאני קורא איזה ספר (בן דורנו) שמחברו כותב תכנים עמוקים ומרגשים, שמי יודע כיצד היה נראה המחבר בעת הכתיבה - יתכן שהוא ישב עם בגדי לילה, גרס פיצוחים ואף שם לעצמו מוזיקת רקע 'גסה'... אבל מה איכפת לנו בעצם.

ויש להאריך.

עושה חדשות
הודעות: 12560
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' מרץ 05, 2018 8:17 pm

גם בקיום מצוות הרי יש קרוב לשני הדרכים הנ"ל, וידועים דברי הגר"א על 'שחורה אני ונאוה'.

עכ"פ, השאיפה להישגים עלולה לקלקל דברים נוספים, כמו לימוד באימה ויראה, ניצול הזמן, עמל, וכד'.

מאידך, לימוד באופן שאינו מביא להישג כל שהו, הרי עליו נאמר "אגרא דפרקא - עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם היא שכר המרוצה, שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר למוד".

וצ"ע למעשה.

דודי צח
הודעות: 718
הצטרף: ג' נובמבר 01, 2016 6:20 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי דודי צח » ב' מרץ 12, 2018 1:05 pm

כה שמעתי פעם מיהודי מבוגר שלשה ההבדל בין פעם להיום:

פעם ידעו, שמי שעובד יש לו פרנסה ומי שלא עובד אין לו. היום התהפכו היוצרות: מי שעובד - בקושי גומר את החודש, ומי שיש להם כסף, הם אלו שלא עובדים, רק עוסקים בתחבולות המסחר...

פעם ידעו, שמי שאוכל הוא בריא ומי שלא אוכל הוא חולה. היום כל המחלות באים מן המאכלים... הבריאים, פשוט מתנזרים מאוכל....

וכאן הוסיף דבר שלישי שספק אם מותר להזדהות עם זה, אבל זה שייך לנושא האשכול. פעם ידעו, שמי שלומד הרבה הוא תלמיד חכם ומי שאינו לומד הוא עם הארץ. היום אלו שלומדים הרבה, הם לאו דוקא בעלי הישגים בתורה, ודווקא אלו שלומדים מעט אך יודעים היטב איך לסובב עם האצבע, איך לשאול ואיך לתרץ, הם התלמידי חכמים - - -

הוגה ומעיין
הודעות: 1961
הצטרף: ג' יולי 06, 2010 2:02 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ב' מרץ 12, 2018 1:19 pm

וע"ז שמעתי פעם בדרך צחות מת"ח חשוב שליט"א, שאמר:
בנוהג שבעולם, היודע ללמוד אינו לומד, והלומד אינו יודע ללמוד. ומשכך תימה על בנש"קים, שגם אינם יודעים ללמוד וגם אינם לומדים.
הוא מותיב לה והוא מפרק לה: זכות אבות מסייעתם...

מעט דבש
הודעות: 3983
הצטרף: ד' אפריל 04, 2012 1:17 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי מעט דבש » ב' מרץ 12, 2018 2:35 pm

נפש החיים (שער ד, פרק ב)
ענין עסק התורה לשמה, האמת הברור, כי לשמה אין פירושו דביקות כמו שסוברים עתה רוב העולם, שהרי ארז"ל במדרש שבקש דוד המע"ה מלפניו יתברך שהעוסק בתהלים יחשב אצלו יתברך כאלו היה עוסק בנגעים ואהלות. הרי שהעסק בהלכות הש"ס בעיון ויגיעה הוא ענין יותר נעלה ואהוב לפניו יתברך מאמירת תהלים, ואם נאמר שלשמה פירושו דביקות דוקא ורק בזה תלוי כל עיקר ענין עסק התורה, הלא אין דביקות יותר נפלא מאמירת תהלים כראוי כל היום? וגם מי יודע אם הסכים הקב"ה ע"י בזה, כי לא מצינו בדבריהם ז"ל מה תשובה השיבו הוא יתברך על שאלתו ((כמו שמצינו (ב"ב י"ז א') ואידך ההוא רחמי' הוא דקא בעי)):
וגם כי היה די לענין הדביקות, במסכת אחת או פרק או משנה אחת שיעסוק בה כל ימיו בדביקות, ולא כן מצינו לרז"ל שאמרו על ריב"ז שלא הניח מקרא משנה הלכות ואגדות כו', והיינו כי מהעלותו על לבו תמיד כי עדן לא יצא ידי חובתו עסק התורה לשמה במה שלמד עד עתה, לזאת היה שוקד כל ימיו להוסיף לקח תמיד מיום ליום ומשעה לשעה:
ובמשלי רבתא פ"י אר"י, בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו כו', בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה - הקב"ה הופך את פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו כו', והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהנם. בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה - הקב"ה א"ל, בני כל ההלכות למה לא שנית אותם כו'. בא מי שיש בידו הלכות - א"ל, בני תורת כהנים למה לא שנית שיש בו כו'. בא מי שיש בידו תורת כהנים - הקב"ה א"ל, בני חמשה חומשי תורה למה לא שנית שיש בהם קריאת שמע תפילין ומזוזה. בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה - א"ל הקב"ה, למה לא למדת הגדה כו'. בא מי שיש בידו הגדה - הקדוש ברוך הוא א"ל, בני תלמוד למה לא למדת כו'. בא מי שיש בידו תלמוד - הקב"ה א"ל בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה כו', כסא כבודי האיך הוא עומד כו', חשמל האיך הוא עומד, ובכמה פנים הוא מתהפך כו' עיין שם באורך:
ומסתברא נמי הכי, שהרי כמה הלכות מרובות יש בש"ס שבעת אשר האדם עוסק בהם, הוא צריך לעיין ולהעמיק מחשבתו ושכלו בעניני הגשמיות שבהם, כגון קינין ופתחי נדה שהן הן גופי הלכות, או המשא ומתן בש"ס וכללי דיני מיגו של רמאות שהיה הרמאי יכול לטעון וכמעט בלתי אפשר שיהא אצלו אז גם הדביקות בשלימות כראוי:

משולש
הודעות: 5562
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי משולש » ב' מרץ 12, 2018 3:23 pm

אני הבנתי את המושג הזה כשם נרדף ל"אהבת תורה" ואינו קשור בכלל לשירה וזמרה באמצע הלימוד או להשלטת הרגש על השכל.
והאוהב דברי תורה נהנה לדוש בהם וללמוד אותם, ומעסיקים אותו בכל שעות היממה. ואינו סותר לעומק העיון בצורה הכי שכלתנית. רק להיפך.

סעדיה
הודעות: 1602
הצטרף: ה' אוגוסט 13, 2015 10:43 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי סעדיה » ב' מרץ 12, 2018 3:39 pm

להעיר מדברי אור ישראל סי' ו', עיי"ש.

סגי נהור
הודעות: 5644
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי סגי נהור » ב' מרץ 12, 2018 6:19 pm

מעט דבש כתב:נפש החיים (שער ד, פרק ב)
ענין עסק התורה לשמה, האמת הברור, כי לשמה אין פירושו דביקות כמו שסוברים עתה רוב העולם...
ומסתברא נמי הכי, שהרי כמה הלכות מרובות יש בש"ס שבעת אשר האדם עוסק בהם, הוא צריך לעיין ולהעמיק מחשבתו ושכלו בעניני הגשמיות שבהם, כגון קינין ופתחי נדה שהן הן גופי הלכות, או המשא ומתן בש"ס וכללי דיני מיגו של רמאות שהיה הרמאי יכול לטעון וכמעט בלתי אפשר שיהא אצלו אז גם הדביקות בשלימות כראוי:


השווה עם תניא (פרק מא):
עיקר ההכנה לשמה לעכב הוא בתחלת הלימוד... וכמו בגט וספר תורה שצריכים לשמה לעכב, ודיו שיאמר בתחלת הכתיבה הריני כותב לשם קדושת ספר תורה, או לשמו ולשמה כו'. וכשלומד שעות הרבה רצופות, יש לו להתבונן בהכנה זו הנ"ל בכל שעה ושעה.

ומוסיף על כך במאמרים הקצרים (ע' תקסח):
ובזה מובן דברי הרא"ש בהל' ספר תורה שכתב ליישב הקושיא מגט, דשאני גט שצריך ליכתב כל תורף הגט לשמה. ולכאורה תמוה, דודאי בגט אין צריך לכוון אלא קודם כתיבתו לומר לשמה ולשם גירושין, ובשעת כתיבתו כשהוא כותב אין זה במחשבתו כלל, רק לכתוב האותיות, שלא נזכר בפוסקים שצריך לכוון גם בעת הכתיבה. ולפי הנ"ל אתי שפיר, שאין צריך לכוון בלב אלא בתחילת כתיבתו, וכשהוא כותב אף שאין מכוון בעת הכתיבה, על עיקר כוונתו הוא כותב, ודו"ק.


וכעין זה גם בנפש החיים (פרק ז):
ולזאת ראוי להאדם להכין עצמו כל עת קודם שיתחיל ללמוד להתחשב מעט עם קונו ית"ש בטהרת הלב ביראת ד' ולהטהר מעונותיו בהרהורי תשובה, כדי שיוכל להתקשר ולהתדבק בעת עסקו בתורה הקדושה בדיבורו ורצונו ית"ש... וכן באמצע הלימוד הרשות נתונה להאדם להפסיק זמן מועט טרם יכבה מלבו יראתו ית"ש שקיבל עליו קודם התחלת הלימוד, להתבונן מחדש עוד מעט ביראת ד', כמו שאמרו רז"ל (שבת לא, א) משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור של חטים לעליה כו', א"ל עירבת לי בהן קב חומטין (ארץ מלחה ומשמרת את הפירות מלהתליע, רש"י), אמר ליה לא, אמר ליה מוטב שלא העלית. וקאי על אמצע העסק בתבואות חכמת התורה, שראוי גם כן לערב בתוכו יראתו ית' כדי שתתקיים תלמודו בידו.

ובכל אופן, אין זה ממש מענין אשכול זה.

סמל אישי של המשתמש
ארזי ביתר
הודעות: 2274
הצטרף: ב' פברואר 04, 2013 2:25 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי ארזי ביתר » ב' מרץ 12, 2018 8:01 pm

ושמא תליא הא בהא? שמא רק לאחר שהגה אדם בתורה ועמל בה בכל כוחותיו יומם ולילה, לחשב חשבונותיה בריכוז גבוה וכו', ללא שפתיים דולקות, כי אם במוח מאומץ, רק אחר כל זאת יזכה לאהבה הזו, ל"מתרפקת על דודה..."?

יכול להיות?

אליהו בן עמרם
הודעות: 1463
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ש' מרץ 17, 2018 10:54 pm

גם זו לטובה כתב:
שעת הכושר כתב:מתוך האשכול הזה:
איש_ספר כתב:לב מי לא נמס לשמוע, את דברי התלמיד מספר על לימוד תורה באופן של "מתרפקת על דודה...." "מתרפקת על דודה...", אברכים ובחורים שעמדו לידי געו בבכי דוקא בתיאור "הפשוט" הזה, חשבתי לעצמי: כולנו למדנו בילדותינו כך, בישיבה קטנה, במשמורים של ליל שישי... אח"כ התום הולך, הטרדות באות, ההישגיות מקומה גם כאן, לומדים כדי לדעת מוקצה, לומדים כדי לדעת ריבית, וכו' וכו', אבל לימוד שאינו אלא ביטוי של אהבה --- אהבה -- אהבה --- אהבה --- מתי פעם אחרונה זכינו לו ---


נגעת כאן בבעיה גדולה, אני באופן אישי מרגיש כבר כמה שנים נתון בה כמו בכף הקלע. כמוך כמוני וכמו הרבה מהמשתתפים שם, המשפט הזה של "מתרפקת על דודה באמר אביי" הרעיד בי הרבה מיתרים סמויים וגלויים.

אבל צריך להציג בזאת את שני הצדדים.

אתה נכנס לבית הכנסת כל שהוא בשעה מאוחרת, יושב שם יהודי יר"ש ליד הגמרא, ניגון חרישי מתפזם בשפתותיו, כולו עונג וחיבור, לימוד בהשתפכות הנפש. ואם מן הקרויים חסידים הוא, אז הלהט מורגש עוד יותר, הוא עומד על רגליו, כולו נענועים, קשה להבחין מרחוק האם הוא לומד או מתפלל, בהשתפך נפשו אל חיקו של אמר אביי.

זה בודאי לא זר לנו, הרי חונכנו על זה, מי לא יודע איך החזו"א מתאר את הלימוד ברציפות, מה קורה שם אחרי שש שעות, שבע או שמונה, אין מילים, גם הנשימה נעתקת.

אלא שהלימוד הוא באמת איננו תפילה, אם באמירת פסוד"ז ראוי להם להרגשים השלטון, אבל בלימוד התורה כמו בכל לימוד, אוי לו לשכל אם יאבד את המושכות. בלימוד תורה כמו בכל לימוד, (כמובן יותר, אבל הכוונה היא שלא פחות), נדרש עיון ביקורתי, מקצועי, שינון נכון של המושגים, חישוב נכון של הנתונים, הגדרות דקות וסברות משפטיות, דק על דק בלי רחמים.

בואו נתאר לימוד של עו"ד או רו"ח, כבר שעתיים הוא רובץ על הספר, עיניים ממוקדות טלפון מכובה, לא רוצה להפסיד כלום, בלי ספק יש חשיבות גם לרציפות, ההפסקה עלולה לקלקל את התפיסה. אבל בהרבה מקרים אומר הלומד החכם לעצמו; הפסקה. קפה עיתון וסיגריה כמה דקות, זה מה שיתן עכשיו תועלת להתרכזות מחודשת. בחישוב הכולל זהו הצעד הנכון להשגת המטרה. ומה קורה כאשר הוא לומד (להבדיל כמובן) תורה? מבחינה מקצועית נחוצה כאן הפסקה, אבל האם הוא ישיג כך את הנועם והדביקות מהסיפור של החזו"א?

אין ספור נפק"מ. הלימוד מתוך מחשב, העיון בספרי מ"מ, חיפוש בכת"י, שיטוט מבוקר במאגרים, וכהנה עוד ועוד. הרבה יותר מקצועי, הישגים יותר מרשימים, יותר יודע יותר מדייק יותר קולע למטרה. אבל האם אפשר להתרפק על הדוד תוך דפדוף בספר המפתח?

נס שמוזכר בחז"ל הלימוד עם חברותא, בודאי כל אחד יודע שזה הרבה יותר פרקטי למי שמחפש הישגים. אבל האם תשוו את זה להיושב בעליית הגג המבודדת בניתוק גמור מכל הסובב אותו, ישקני מנשיקות פיהו?

בספרים של ר' יעקב ב. פרידמן, (על איזה רב שתבחרו), זה הולך ביחד: רבינו שקוע בספר, מצחו חרוש קמטים, התלמידים מקיפים אותו בקושיות כתנורו של עכנאי, ולפתע הרמב"ם מתבהר קצת, יש קצה חוט, רבינו פורץ בבכי של אושר, דמעות של טהרה ודביקות, ומיד נוטל את העט להעלות על הכתב את היסוד החדש, סימן כג בספר שיעוריו שנכתבו ע"י א' השומעים.

אבל בשטח המעשי זה מתפצל באופן די חד, ראובן למד את הסוגיא הזאת ברגשי קודש והתפעלות של אהבה, ואילו שמעון למדה בקור רוח בכלים מקצועיים. חולת אהבה אני על ראובן, אלך לבקש ממנו ברכה, או לכבדו בגזיזת תלתל לבני בן השלוש. אבל אם ארצה לשמוע דרך נכונה בסוגיא, ביאור אמיתי המתחשב בכל הנתונים, תירוץ לקושיא חמורה, סיכום חד וממצה, אלך לי אל שמעון, שם יתן לי את דודיו.

ברור לי שזה לא אמור להיות סותר, ברור לי שאדרבה כל מאמץ להגיע להישגים בתורה, (הישגים של אמת: תירוץ לקושיא, היקף השיטות, דקדוק נכון במושגים ובפרטים), הוא הוא הדבר האמור להיות "מקרב" להקב"ה, וכי מה יותר צודק ונכון מלעשות כל טצדקי ע"מ להגיע לידיעה נכונה. אבל מה יהיה עם הנפק"מ? האם כדאי לתפוס טוב חשבון של הרעק"א או סברא של ר' חיים כאשר מתנענעים כמו לולב בהלל, או דוקא בישיבה רגועה ומתונה, מתוך חשיבה מקצועית וביקורתית.

דמות כמו הנפטר האחרון, (וכמובן שלא רק הוא), מטילה מהומה בהנחות הקדומות. מחד גיסא יום שלם הוא מתנגן לו על "זיתום המצרי", אבל תכלס' הוא באמת יודע, הוא הגיע להישגים מדהימים. אז כנראה זה לא סותר. אולי יום ככה יום ככה? או בעצם יום מול לילה? אולי זה מתחלק חורף קיץ? זקנה ובחרות? ומה בעיקר?

אולי בדרגות אישיות גבוהות יותר זה מתחבר טוב, (איך באמת?), אבל בואו נחשוב על הנמוך. (כי שם מקומינו, לצערינו). כשאני שומע על מישהו שכתב ספר טוב על ריבית/קדשים/תערובת/עירובין/זרעים, למול עיני אני לא רואה ניגון ערב עם דמעות מבצבצות, אני רואה רק מאמץ מוגבר להגיע להישג, כתיבה מחיקה, התייעצויות, שינון בגריסה, עין בוחנת, מחשבות עמוקות. אז אולי בכלל יש לי בעיה בעיניים?



כמה נו"ן בי"ת.
א. אתה הקורא, אם לא הבנת בכלל מה מציק לי, אז תעזוב בבקשה את האשכול, זה לא יקדם אותנו. אם הבנת, התחבטת, חשבת, ויש לך מה לומר כי ראית או שמעת או הרגשת, אל תמנע טוב.
ב. האשכול אכן נפתח בעקבות פטירת הגר"ש זצ"ל, בעקיפין, עם דבריו של הרב אי"ס המצוטטים לעיל. אבל הנושא הוא לא הגר"ש, ולא מי שהספיד אותו, ולא ההשוואה שלו לאחרים, וגם לא השאלה איך זה בדיוק צוטט בעיתון כל שהוא, וכמה אנשים השתתפו בהלוויה. זה נושאים מאד חשובים, יבשילו אשכולותיהם בכרמים אחרים. אבל בבקשה תנו לי צ'אנס להוציא מהאשכול הזה משהו על הבעיה שמטרידה אותי הרבה שנים.
ג. כולי תודה למי שמוכן יהיה להשתתף בדיון, לצדד את אחד מהצדדים בכל תוקף, או להציג את השאלה בצורה נכונה יותר. דרך כלל אני לא מרגיש צורך בעזרה להתבטאות ולנסח את דעתי וספיקותי, אבל הפעם אני מרגיש קושי מיוחד, ויהיה תועלת אם תגדירו טוב יותר.
ד. בכלל יכול להיות שהשאלה כאן היא לא מקצוענות או התרפקות, אלא שאלות כוללות יותר, מהו לימוד התורה בעצם, ומה תכליתו, ומהו המשקל של רגשי קודש, ומה המחיר שראוי להשקיע בהם. הכל בכלל זה, טעון כיבוס וליבון.



נפשי בשאלתי.

ולא רק בספרים של ר' יעקב ב. פרידמן...
עין בהקדמת רבינו אברהם בן רבינו הגרא לשנות אליהו על אביו, וז'ל בענייננו:...ונתן נפשו על כל דקדוק ודקדוק ממאמרי חזל....כמעט נפשו יצא עליהם, זאת חזיתי ואספרה בעת אורות מאופל הגיה....נעשו פניו שחורות כעורב...ובעזרו ה' להסיק שמעתא אמת לאמיתו צהבו פניו ממאור שבה, ולא אכל כמה ימים מרוב צהלתו...

עיק
הודעות: 460
הצטרף: ש' פברואר 26, 2011 9:15 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי עיק » א' מרץ 18, 2018 6:09 pm

שתי זויות על נושאים קרובים, שכמדומה ששייכות גם לנידון כאן
קבצים מצורפים
הקדמה ראל גיטין.pdf
(852.97 KiB) הורד 333 פעמים
הקדמה ראל דינא דגרמי.pdf
(1.08 MiB) הורד 389 פעמים

שמשון
הודעות: 295
הצטרף: ב' אפריל 18, 2016 7:19 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי שמשון » ב' אפריל 09, 2018 4:48 am

רבי שעת הכושר
חן חן על שהעלית את הנושא בעוצמה כזאת.
כמדומני שיש לי פשט בכל הענין אחרי ששמעתי הספד מתלמידו ר' אליהו ווינר, תוכל לשמוע אותו כמוני בקול הלשון (לא יודע היכן) וגם קצת שמעתי מפיו באופן פרטי.
בהספד הוא מתאר איך שהם למדו את הארבע דפים הראשונים של פרק כירה במשך שנה וחצי כל לילה, הסדר התחיל מתחילת סדר שלישי עד... שתיים בלילה או עד הבוקר. סדר של בין חמש לתשע שעות.
הסדר היה עיון עצום בכל מילה וחשבון השיטות וחזרה אינסופית על דברי כל ראשון ושיטתו וכו'.
אבל העיקר הוא התיאור של הרבע שעה הראשונה.
ר' שמואל התחיל את הסדר באופן כזה:
כל לילה, כל לילה במשך השנה וחצי שלמדו את הארבע דפים הראשונים של כירה, היה התחלה לסדר נראית כך:
ר' שמואל משפשף את הידיים בהתלהבות עצומה ומתחיל מההתחלה: כירה שהסיקוה בקש ובגבבה, מה זה קש? מה זה גבבא, אומר רש"י... ועוד פעם: כירה שהסיקוה בקש ובגבבא... בגפת ובעצים... מה זה גפת? ומה זה עצים?
עכשיו שימו לב לעיקר התיאור, התנועות של ההתלהבות של ר' שמואל ברבע שעה הראשונה שהוא מתחיל ללמוד כל יום כירה היו תנועות עצומות של רגש והתלהבות.
ר' שמואל נפגש עכשיו עם "כירה"
הוא נפגש עם אהבת נפשו.
וכך גם היה נראה המפגש היומיומי בתחילת הסדר.
רבע שעה של התרפקות בלתי נגמרת על עצם המפגש עם "כירה" אחרי יום שלם של פרידה ולקראת סדר שלם שבין חמש עד תשע שעות (תלוי מתי היה קורס לשינה על הספסל).
ר' אליה ווינר מנסה לחקות את התנועות, וזה ממש מפליא, שפשוף ידיים, התלהבות לא רגילה.
אולי תגדיר לי את התנועות המילים, ביקשתי מר' אליהו שליט"א, תן איזה הגדרה למפגש לרבע שעה הראשונה עם כירה בכל לילה, ביקשתי.
ור' אליהו: איך אגדיר לך? זה היה נראה כמו, איך נגדיר את זה, משהו כעין, ראית פעם ילד ששוכב על הרצפה רוקע בידיו וברגליו שהוא רוצה ממתק, איזה בסלי או במבה? עכשיו בא תתאר לי את התנועות של הפעוט ברגע שמושיטים לו את הבמבה, אתה מסתמא יודע איזה תנועות ואיזה התרגשות מראה הילד במפגש עם הבמבה שהוא כל כך עבד קשה להגיע לזה.
את התנועות האלו בדיוק היה עושה ר' שמואל בפועל כל לילה ברבע השעה הראשונה של הסדר, כל לילה כל לילה, במשך שנה וחצי שלמדנו את הארבע דפים הראשונים של כירה, היה את ההתרגשות ואת התנועות האלו, תקרא לזה איך שתרצה, תנועות משונות או מוזרות או ילדותיות, אבל זה היה חוזר על עצמו כל לילה. לי - אומר ר' אליהו וינר - כמעט צמחו לי קרניים מהרבע שעה הראשונה הזאת, אבל אצלו, היה כל לילה מחזה מופלא של מפגש עם "כירה", לפני העיון בראשונים, ולפני הכניסה לפרטים של הסוגיא, "כירה שהסיקוה בקש ובגבבא... בגפת ובעצים... המשנה כפשוטה כמות שהיא, עם בירור המילים, וההבנה המינימאלית, מתרפקת על דודה, מתרפקת על דודה.

את התיאור הזה שמעתי מתלמיד אחר בהספד אחר בקול הלשון שהוא עבר את זה עם פרק "כל הכלים".
כל יום התחיל ר' שמואל את הרבע הראשונה של הסדר עם ההתלהבות הזאת, עם כל הכלים, מההתחלה, המשנה כפשוטה, ההתלהבות, התנועות של ההתרפקות...

עד כאן התיאור.
עכשיו ר' שעת הכושר, כמה מילים אישיות. איני יודע למה, אבל מכל הסיפורים על ר' שמואל שאני שותה בצמא אינסופי מאז הפטירה המזעזעת (עד שכבר פיתחתי אובססיה לסיפורי ר' שמואל) התיאור הזה של הרבע שעה הראשונה של הסדר מחולל בתוכי שמות.
כלומר, עזבתי במידה מסויימת את הלימוד מתוך מחשב, חזרתי לספר הקדוש המודפס, וכל יום הסיפור-תיאור הזה מעורר בי גלים חדשים של מחשבות.
לדעתי הענייה הסיפור-תיאור הזה בכוחו לחולל מהפך שלם בגישה שלנו לתיירה!
כשמתחילים ללמוד, פותחים את הספר, אז קודם כל, יש כאן "מפגש", יהודי, בן אברהם יצחק ויעקב, שעמדו רגליו על הר סיני, הולך להפגש עם התורה, זה מפגש מרגש לכל דבר, ועכשיו זה שעת המבחן ל"אהבת תורה" שיש בקרבו, ומי שאוהב את התורה, או מי שרוצה לאהוב את התורה, או מתכנן אי פעם לאהוב את התורה, או שעל כל פנים אינו מתכנן לראות את עצמו מסיים את חייו כאן בעולם הזה מבלי לאהוב את התורה או שיהיה לו שייכות לענין של אהבת תורה, צריך להתפעל מעצם הענין, מעצם המפגש עם התורה.
זה לא קטע חסידי, וזה לא רגשנות, אדרבא, רק מי שמעיין בתורה בעומקה, ומדקדק בכל מילה של הראשונים, ומתייגע בכל כוחו על התורה, הוא זה ש"אוהב" את התורה, וכשהוא נפגש עם התורה, הרגש שלו מתעורר אוטומטית, וככל שהוא שייך יותר לתורה וככל שהוא עמל בה יותר, המפגש מרגש אותו יותר.
עם או בלי קשר, זכורני בימי בחרותי, בשמחת תורה בישיבת סלבודקה, את מראה פניו של ר' דוב לנדו שליט"א בזמן הריקודים, לא אתאר, אבל כמה שידוע, (לי עכ"פ) ר' דוב לנדו הוא לא חסידי ולא רגשן (אולי כן, אבל לא מה שנראה מבחוץ) ובשמחת תורה אתה רואה אצלו התפרצות רגשית אדירה של כל האהבת תורה שלו, וזה מתבטא כמו כל רגש שפורץ, לרגש יש שפה משלו ומראה משלו. (לא בדיוק מראה של איש מעיין ושכלתן)
זכורני בימי בחרותי, כשראיתי את את ר' דב לנדו בשמחת תורה, חשבתי לעצמי, הנה דווקא הוא מתרגש כאן יותר מכולם, כי דווקא הוא שמתייגע על כל תג ואות מדברי הראשונים והאחרונים, דווקא הוא שעמל כל היום בעינינים שכליים, מבטא בצורה רגשית את האהבת תורה. (בסוד ובלחש, חשבתי אז שלעומת כל מי שמשקיע ברגש וכו' לא מצליח להגיע לעוצמות כאלו של רגש כפי שהתפרץ אצל ר' דוב לנדו השכלתן והעיוני).

בקיצור, אני חושב לעצמי, שהסיבה למה סדר של לימוד, מנומר בנקודות הפרעה. והסיבה לדברים בטלים וכו' וכו' וכו', ובכלל היחס שלנו לתורה נראה כפי שנראה, לב יודע מרת נפשו, זה הכל בגלל שאנחנו לא מתחילים את הסדר כמו ר' שמואל!
לא שנצליח להגיע לכזו התרפקות חולת אהבה כמו ר' שמואל, אבל לפחות שיהיה כזה כיוון, שתהיה כזו תכנית, או עכ"פ שתהיה כזו "גישה" לתורה. התחלת סדר, זה מפגש התרפקות. מפגש מרגש.
אח"כ לעומק העיון, בלי ניגון רק יגיעה בהבנת הדברים כמו שהיו נראים החמש-תשע שעות הבאות של ר' שמואל, אחרי המפגש המרגש של הרבע שעה הראשונה!

כמדומני שיש בדברים אלו פתרון לבעיה שהועלת, ותן לחכם ויחכם עוד!

נ. ב. יש הספד של ר' יעקב אדלשטיין זצ"ל על הרב אלישיב, שם הוא מתאר איך שהזדמן לביתו עקב שאלה של פיקוח נפש וראה את הההתחלה של הסדר המפורסם של הלפנות בוקר ואכמ"ל, הוא מתאר שם שאחרי שהרב אלישיב אמר את התפילה שלפני הלימוד, הוא הוסיף בהתרפקות שאין כמוה את הפסוק: מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי".
כלומר שגם אצל הרב אלישיב היה מפגש של תחילת סדר מלווה בהתרפקות של אהבת תורה.

סמל אישי של המשתמש
ארזי ביתר
הודעות: 2274
הצטרף: ב' פברואר 04, 2013 2:25 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי ארזי ביתר » ב' אפריל 09, 2018 12:27 pm

שמשון כתב:רבי שעת הכושר
חן חן על שהעלית את הנושא בעוצמה כזאת.
כמדומני שיש לי פשט בכל הענין אחרי ששמעתי הספד מתלמידו ר' אליהו ווינר, תוכל לשמוע אותו כמוני בקול הלשון (לא יודע היכן) וגם קצת שמעתי מפיו באופן פרטי.
בהספד הוא מתאר איך שהם למדו את הארבע דפים הראשונים של פרק כירה במשך שנה וחצי כל לילה, הסדר התחיל מתחילת סדר שלישי עד... שתיים בלילה או עד הבוקר. סדר של בין חמש לתשע שעות.
הסדר היה עיון עצום בכל מילה וחשבון השיטות וחזרה אינסופית על דברי כל ראשון ושיטתו וכו'.
אבל העיקר הוא התיאור של הרבע שעה הראשונה.
ר' שמואל התחיל את הסדר באופן כזה:
כל לילה, כל לילה במשך השנה וחצי שלמדו את הארבע דפים הראשונים של כירה, היה התחלה לסדר נראית כך:
ר' שמואל משפשף את הידיים בהתלהבות עצומה ומתחיל מההתחלה: כירה שהסיקוה בקש ובגבבה, מה זה קש? מה זה גבבא, אומר רש"י... ועוד פעם: כירה שהסיקוה בקש ובגבבא... בגפת ובעצים... מה זה גפת? ומה זה עצים?
עכשיו שימו לב לעיקר התיאור, התנועות של ההתלהבות של ר' שמואל ברבע שעה הראשונה שהוא מתחיל ללמוד כל יום כירה היו תנועות עצומות של רגש והתלהבות.
ר' שמואל נפגש עכשיו עם "כירה"
הוא נפגש עם אהבת נפשו.
וכך גם היה נראה המפגש היומיומי בתחילת הסדר.
רבע שעה של התרפקות בלתי נגמרת על עצם המפגש עם "כירה" אחרי יום שלם של פרידה ולקראת סדר שלם שבין חמש עד תשע שעות (תלוי מתי היה קורס לשינה על הספסל).
ר' אליה ווינר מנסה לחקות את התנועות, וזה ממש מפליא, שפשוף ידיים, התלהבות לא רגילה.
אולי תגדיר לי את התנועות המילים, ביקשתי מר' אליהו שליט"א, תן איזה הגדרה למפגש לרבע שעה הראשונה עם כירה בכל לילה, ביקשתי.
ור' אליהו: איך אגדיר לך? זה היה נראה כמו, איך נגדיר את זה, משהו כעין, ראית פעם ילד ששוכב על הרצפה רוקע בידיו וברגליו שהוא רוצה ממתק, איזה בסלי או במבה? עכשיו בא תתאר לי את התנועות של הפעוט ברגע שמושיטים לו את הבמבה, אתה מסתמא יודע איזה תנועות ואיזה התרגשות מראה הילד במפגש עם הבמבה שהוא כל כך עבד קשה להגיע לזה.
את התנועות האלו בדיוק היה עושה ר' שמואל בפועל כל לילה ברבע השעה הראשונה של הסדר, כל לילה כל לילה, במשך שנה וחצי שלמדנו את הארבע דפים הראשונים של כירה, היה את ההתרגשות ואת התנועות האלו, תקרא לזה איך שתרצה, תנועות משונות או מוזרות או ילדותיות, אבל זה היה חוזר על עצמו כל לילה. לי - אומר ר' אליהו וינר - כמעט צמחו לי קרניים מהרבע שעה הראשונה הזאת, אבל אצלו, היה כל לילה מחזה מופלא של מפגש עם "כירה", לפני העיון בראשונים, ולפני הכניסה לפרטים של הסוגיא, "כירה שהסיקוה בקש ובגבבא... בגפת ובעצים... המשנה כפשוטה כמות שהיא, עם בירור המילים, וההבנה המינימאלית, מתרפקת על דודה, מתרפקת על דודה.

את התיאור הזה שמעתי מתלמיד אחר בהספד אחר בקול הלשון שהוא עבר את זה עם פרק "כל הכלים".
כל יום התחיל ר' שמואל את הרבע הראשונה של הסדר עם ההתלהבות הזאת, עם כל הכלים, מההתחלה, המשנה כפשוטה, ההתלהבות, התנועות של ההתרפקות...

עד כאן התיאור.
עכשיו ר' שעת הכושר, כמה מילים אישיות. איני יודע למה, אבל מכל הסיפורים על ר' שמואל שאני שותה בצמא אינסופי מאז הפטירה המזעזעת (עד שכבר פיתחתי אובססיה לסיפורי ר' שמואל) התיאור הזה של הרבע שעה הראשונה של הסדר מחולל בתוכי שמות.
כלומר, עזבתי במידה מסויימת את הלימוד מתוך מחשב, חזרתי לספר הקדוש המודפס, וכל יום הסיפור-תיאור הזה מעורר בי גלים חדשים של מחשבות.
לדעתי הענייה הסיפור-תיאור הזה בכוחו לחולל מהפך שלם בגישה שלנו לתיירה!
כשמתחילים ללמוד, פותחים את הספר, אז קודם כל, יש כאן "מפגש", יהודי, בן אברהם יצחק ויעקב, שעמדו רגליו על הר סיני, הולך להפגש עם התורה, זה מפגש מרגש לכל דבר, ועכשיו זה שעת המבחן ל"אהבת תורה" שיש בקרבו, ומי שאוהב את התורה, או מי שרוצה לאהוב את התורה, או מתכנן אי פעם לאהוב את התורה, או שעל כל פנים אינו מתכנן לראות את עצמו מסיים את חייו כאן בעולם הזה מבלי לאהוב את התורה או שיהיה לו שייכות לענין של אהבת תורה, צריך להתפעל מעצם הענין, מעצם המפגש עם התורה.
זה לא קטע חסידי, וזה לא רגשנות, אדרבא, רק מי שמעיין בתורה בעומקה, ומדקדק בכל מילה של הראשונים, ומתייגע בכל כוחו על התורה, הוא זה ש"אוהב" את התורה, וכשהוא נפגש עם התורה, הרגש שלו מתעורר אוטומטית, וככל שהוא שייך יותר לתורה וככל שהוא עמל בה יותר, המפגש מרגש אותו יותר.
עם או בלי קשר, זכורני בימי בחרותי, בשמחת תורה בישיבת סלבודקה, את מראה פניו של ר' דוב לנדו שליט"א בזמן הריקודים, לא אתאר, אבל כמה שידוע, (לי עכ"פ) ר' דוב לנדו הוא לא חסידי ולא רגשן (אולי כן, אבל לא מה שנראה מבחוץ) ובשמחת תורה אתה רואה אצלו התפרצות רגשית אדירה של כל האהבת תורה שלו, וזה מתבטא כמו כל רגש שפורץ, לרגש יש שפה משלו ומראה משלו. (לא בדיוק מראה של איש מעיין ושכלתן)
זכורני בימי בחרותי, כשראיתי את את ר' דב לנדו בשמחת תורה, חשבתי לעצמי, הנה דווקא הוא מתרגש כאן יותר מכולם, כי דווקא הוא שמתייגע על כל תג ואות מדברי הראשונים והאחרונים, דווקא הוא שעמל כל היום בעינינים שכליים, מבטא בצורה רגשית את האהבת תורה. (בסוד ובלחש, חשבתי אז שלעומת כל מי שמשקיע ברגש וכו' לא מצליח להגיע לעוצמות כאלו של רגש כפי שהתפרץ אצל ר' דוב לנדו השכלתן והעיוני).

בקיצור, אני חושב לעצמי, שהסיבה למה סדר של לימוד, מנומר בנקודות הפרעה. והסיבה לדברים בטלים וכו' וכו' וכו', ובכלל היחס שלנו לתורה נראה כפי שנראה, לב יודע מרת נפשו, זה הכל בגלל שאנחנו לא מתחילים את הסדר כמו ר' שמואל!
לא שנצליח להגיע לכזו התרפקות חולת אהבה כמו ר' שמואל, אבל לפחות שיהיה כזה כיוון, שתהיה כזו תכנית, או עכ"פ שתהיה כזו "גישה" לתורה. התחלת סדר, זה מפגש התרפקות. מפגש מרגש.
אח"כ לעומק העיון, בלי ניגון רק יגיעה בהבנת הדברים כמו שהיו נראים החמש-תשע שעות הבאות של ר' שמואל, אחרי המפגש המרגש של הרבע שעה הראשונה!

כמדומני שיש בדברים אלו פתרון לבעיה שהועלת, ותן לחכם ויחכם עוד!

נ. ב. יש הספד של ר' יעקב אדלשטיין זצ"ל על הרב אלישיב, שם הוא מתאר איך שהזדמן לביתו עקב שאלה של פיקוח נפש וראה את הההתחלה של הסדר המפורסם של הלפנות בוקר ואכמ"ל, הוא מתאר שם שאחרי שהרב אלישיב אמר את התפילה שלפני הלימוד, הוא הוסיף בהתרפקות שאין כמוה את הפסוק: מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי".
כלומר שגם אצל הרב אלישיב היה מפגש של תחילת סדר מלווה בהתרפקות של אהבת תורה.

שפתים יישק, משיב דברים נכוחים!

אה! רבינו שמשון הגיבור, היית לנו לעיניים, ודבריך קילורין להן.

סמל אישי של המשתמש
מאיר סובל
הודעות: 1643
הצטרף: ד' דצמבר 21, 2011 4:14 pm
מיקום: אלעד יצ"ו
שם מלא: פלוני אלמוני

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי מאיר סובל » ב' אפריל 09, 2018 12:56 pm

יישר כח לה"ר שמשון על העלאת התיאור ושאר דבריו המחזקים

אש משמים
הודעות: 2460
הצטרף: ב' אפריל 24, 2017 7:14 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי אש משמים » ב' אפריל 09, 2018 2:33 pm

ראיתי אשכול זה כעת והעלה את שעל ליבי.
א. ה'סתירה' שעלתה בראש האשכול לענ"ד אינה סתירה כלל משום שיש אישיות מיוחדת לכל אדם באשר הוא וביטוי שמחה אצל האחד הוא אחר לחלוטין אצל השני, יש שפורץ מהם ריקוד מלא צלילים ושמחים בידיהם ורגליהם ויש כאלה שהשמחה שלהם בליבם בעיקר וקצת נראה לבחוץ. לדוגמא, אצל הגרשז"א היתה השמחה פורצת את מחסומי הגוף ואילו אצל הגריש"א היתה בעיקר בליבו וכן היה מסתמא בשמחות משפחתיות אצלם שהאחד רקד בכל עוז והשני שמח כך בליבו.

ב. נראה בעיני שאין לעבוד על השמחה בעבודת ה', משום שהרגש אינו נוצר מעבודה אלא מהתבוננות או מקשר חזק. לדוגמא, כשאדם קרוב מאוד חולה אז קרוביו מצטערים בצערו מחמת הקשר החזק ביניהם וכאשר אדם עושה עיסקה כושלת כאשר הוא מתבונן וחושב ומעמיק בדבר הרי הוא מצטער מאוד.
צורת העבודה שתביא לאהבה גדולה לתורה היא העבודה בחיזוק הקשר עימה ע"י התמדה גדולה וויתורים גדולים בעבורה וכן ע"י לימוד הספרים הק' המדברים בגדלותה ויקרה של התורה.

הרואה
הודעות: 2130
הצטרף: ג' פברואר 14, 2017 2:57 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי הרואה » ב' אפריל 09, 2018 5:05 pm

בהחלט דיון מרתק!

תחילה אקדים שיש שתי אפשרויות לביאור הדרך של הלומד הרגשי:
א. שלומד מתוך שיר ורוחו נמצאת יותר ב"מצב" הלימוד מאשר ב"אותיות הקטנות"
ב. ששקוע כל כולו בעומקה של הלכה ומתוך חיבורו לדברים נפשו מתלהטת.
אני מבין שהשואל מתכוון לצד ב', ולענ"ד כך צריך ללמוד, וכך לומדים כל גדולי ישראל דבכל אתר ואתר, אם כי לא תמיד ניכר כך מבחוץ.

2 חסרונות עיקריים בלימוד קר ושכלתני "כמו רו"ח":
א. המוח מתעייף אחרי שעתיים שלש, וכמעט בלתי אפשרי ללמוד ככה 10 שעות ביממה.
ב. הלימוד חייב להיות מאד מכוון לתכלית מעשית של בירור האמת בכל נקודה ונקודה, בלימוד קר ושכלתני מאד קשה להשאר ממוקדים במטרה לאורך זמן רב, חייבת להיות איזושהי "אש" שתחזיק את הלומד מחובר למטרה (וזה מבלי להכנס לסוגיא של הנפש החיים או החולקים עליו).

לפי המתואר בספרים צמח אטלס ומלחמת היצר (שאומרים בשם כמה מתלמידי החזו"א שזה התיאור הכי מדוייק של דמותו), אותו החזו"א שמתאר את העונג בלימוד שעות רצופות במילים מתוקות מדבש, הוא עצמו היה נראה שלומד בצורה שכלתנית "קרה" לגמרי! אלא מה, שלא תמיד רואים בחוץ את המתיקות שבלב ואת האש הבוערת.

יפה כתב ר' שמשון, אני חולק עליו בנקודה אחת, "אם כולנו נתחיל את הסדר ברבע שעה כמו של ר' שמואל", אני חושב שהרבע שעה הזו הגיעה אליו משנים רבות של סדרים שהיו נראים יותר כמו המשך הסדר שאחרי הרבע שעה הזו, אחרי כל כך הרבה התקשרות וחיבור לתורה, באה התרפקות כזו בכל פעם שפוגש את אהבתו. התרפקות לשם התרפקות לא תוביל לשם אלא תשאר חיצונית יותר, וכמו שכתב ר' אש משמים.

לא הצטווינו בשום מקום על אהבת תורה לכשעצמה, ואהבת תורה באה מתוך אהבת ה', (ושמעתי מחכ"א ש"באהבתה תשגה תמיד" שהגמ' מספרת על ר"א שהיתה כסתו מוטלת וכו', הכל מדובר על עיון בהשגות אלוקות, ושוגה מתוך דבקות בקב"ה ויותר על דרך נבואה. וגם אם נחלוק על דברי אותו חכם ונאמר שזה שייך גם בהויות דאביי ורבא, העקרון לדעתי צריך להשאר אותו דבר), שאהבת החכמה לא צריכה להיות מצד עצמה, אלא מתוך אהבת ה', וכדמוכח במסילת ישרים פרק יט, שמביא את הפסוק על אהבת ה' (וכן משמע בנפש החיים שער ד' ובעוד מקומות).
נערך לאחרונה על ידי הרואה ב ב' אפריל 09, 2018 5:17 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

עושה חדשות
הודעות: 12560
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' אפריל 09, 2018 5:11 pm

הערה קטנה:
הרואה כתב:לא הצטווינו בשום מקום על אהבת תורה, ואהבת תורה באה מתוך אהבת ה'

כלה רבתי פי"ג - אהוב את התורה ומכבד את התורה. אהוב את התורה, מנא לן, דכתיב ואהבת את י"י אלהיך, את לרבות את התורה. ומכבד את התורה, שנאמר כבד את י"י מהונך, את לרבות את התורה.

הרואה
הודעות: 2130
הצטרף: ג' פברואר 14, 2017 2:57 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי הרואה » ב' אפריל 09, 2018 5:15 pm

עושה חדשות כתב:הערה קטנה:
הרואה כתב:לא הצטווינו בשום מקום על אהבת תורה, ואהבת תורה באה מתוך אהבת ה'

כלה רבתי פי"ג - אהוב את התורה ומכבד את התורה. אהוב את התורה, מנא לן, דכתיב ואהבת את י"י אלהיך, את לרבות את התורה. ומכבד את התורה, שנאמר כבד את י"י מהונך, את לרבות את התורה.

אדרבה, משם ראיה.
ואכן לא דייקתי בלשוני, יותר מדוייק לומר שלא הצטווינו בשום מקום על אהבת תורה לכשעצמה, אלא כחלק מאהבת ה'. עכשיו תיקנתי

צביב
הודעות: 1880
הצטרף: א' מרץ 04, 2012 2:02 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי צביב » ב' אפריל 09, 2018 6:03 pm

הרב קוק כתב ( בשמונה קבצים)
שזה תלוי בתכונות הנפש,
יש שאצלם ההתרפקות במחשבתם, ולהם יש חיוב בדביקות תמידית בשעת הלימוד,
ויש שההתרפקות אינה קבועה במחשבתם, ולהם אמר בנפש החיין שרק בתחילת הלימוד.
( אין הספר תחת ידי, כמדומה שזה בקובץ הראשון, וכמובן שאין כאן את לשונו,
ולפי מה שזכור לי, דיבר שם במפורש על שיטת נפש החיים בזה)

אגב, מהגרי''ש אלישיב זצ''ל מובא שאמר שהלב צריך להיות בתורה תמיד, שלא להכניס את שאר הדברים ללב, ( ואולי נכלל בק''ש פן יפתה לבבכם)

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15516
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי איש_ספר » ג' אפריל 10, 2018 8:34 am

שמעתי מסבי שליט"א: ר' משה דויטש (זיו הים) ישב בביתו של מרן החזו"א ולמד. כל זמן שמרן ישב בחדר הפנימי, אימתו היתה מוטלת עליו, ולא הגביה את קולו אלא למד בלחישה ובעיון גדול, כאשר יצא החזו"א לאיזה ענין, מיד הרים ר' משה את קולו בנעימה ושנה תלמודו בניגון נעים, כאשר שב מרן לחדרו, קטע ר' משה באחת את נגינתו וחזר ללמוד בלחישה, קרא מרן לעברו (מתורגם מאידיש): "המשך, המשך כאשר למדת מקודם, זה זמן רב שלא נשמע כאן קול תורה..."!

ותודה לכל מי שתרם את חלקו לאשכול יפה זה, ועל צבאם הרבנים שעת הכושר ושמשון הגיבור

מיכאל וויינשטאק

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי מיכאל וויינשטאק » א' אפריל 22, 2018 9:14 pm

משמע לי [מבשרי אחזה] דבלימוד בקיאות שייך זה יותר כיון שאינו מחשבתי כ''כ - ואולי לזה נתכווין ר' דוד'ל ז''ל בזכור לדוד דלפעמים אהב מרן חזו''א ז''ל ללמוד הרבה בקיאות ברציפות

נחמת ארי
הודעות: 108
הצטרף: ב' מאי 04, 2020 3:17 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי נחמת ארי » ה' אוקטובר 01, 2020 10:50 am

זכורה לי חוויה אישית מימי בחרותי המעידה על ענוותנות מיוחדת במינה של רנ"א: היה זה בתקופת לימודיי בישיבת כנסת ישראל בסלבודקה פלך קובנה, זכיתי בזכות הגדולה להיות במחיצתו חורף אחד. וזה הדבר: קבלה היתה לרנ"א מרבו רי"ס ללמוד בכל מוצש"ק בספר קצות החושן. ונוהג היה ללמוד ספר זה בחברותא לשם פלפול והבהרת הענינים בעמקות, וביקש לשם כך את הסבא בסלבודקה לבחור לו בחור מתלמידי הישיבה, זה היה נחשב לזכות גדולה וגם לכבוד רב. לשמחתי הגדולה בחר בי הסבא ז"ל חורף אחד לתפקיד זה. ואני נער רך, לא ידעתי נפשי בראותי זקן גדול זה נוהג בי מנהג תלמיד לרב- לא הניח לי בשום פנים לשרתו וכשהיה צורך להביא ספר לשם עיון מארון הספרים: היה טורח בעצמו, ומטפס על הסולם ומושיט לי את הספר המבוקש. אחר הלימוד היה מודה לי בחמימות יתרה ובהכרת תודה על התועלת הלימודית שהנחלתי לו, ואף היה מלווה אותי בצאתי מביתו. להימצא במחיצתו נחשב לדבר נדיר ויקר. בשקידתו העצומה נמנע משיחות חולין, והשעה הכשרה ליהנות ממנה עצה ותושיה בדרכי ה' היתה מצטמצמת לשעת הליכתו מביתו אל בית המוסר יום יום. גם הליכתו אל בית המוסר, וגם שיטת לימודו תורה היו, ולימוד היו צריכים. גם בזאת נקט בשיטת מורו הגדול, ללמוד בהתלהבות וברגש מעומקא דליבא. ועד היום מתגנבת באזני מנגינת עצב שכולה התרפקות וכיסופים ההופכת מדי פעם לנגון מוכיח ומיסר ברגש בוקע חדרי לב. "כך היה מורה לנו הרבי", היה אומר, "שרק לימוד בשיטה זו מביא את התועלת הרצויה ועושה רושם בעמקי הנפש. לימוד מתוך שלוה וראיית עין בלבד אינו משאיר רושם במדה מספקת. כך נהגו אבות העולם, התנאים והאמוראים- היה משנן לנו רבנו ז"ל- והיה מביא ראיות מן התלמוד והמדרשים".

(הגרי"י וינברג על ר' נפתלי אמסטרדם, לפרקים עמ' מ"א)

ישראל אליהו
הודעות: 1795
הצטרף: ב' מרץ 02, 2015 9:32 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי ישראל אליהו » ה' אוקטובר 01, 2020 12:24 pm

זה לא סותר, כי מי שמתרפק באמת, מחפש ג"כ את המקצועיות.

כולם מכירים את הקלטת הלימוד של הגריש"א "שישה דברים, שישה, שישה, שישה דברים וכו'", בניגון ובערגה.
ומאידך מי כמוהו מקצוען ונצמד לפשט.

גם הגרש"א, שמעתי שתרגום הרב קפאח לפיה"מ לרמב"ם היה מונח על שולחנו תדיר. ועוד דוגמאות.

מי שעוקב אחרי המג"א והש"ך, רואה שהם פתחו ובדקו בכל הראשונים המצויים בימיהם, ביסודיות.

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 2515
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ד' מאי 19, 2021 9:49 pm

בהקשר לדברי הנפש החיים שהבואו גם באשכול זה לעיל -
הג"ר שלמה אלכסנדרי סופר ז"ל בהקדמה לחידושי חתם סופר על מסכת חולין (ד"ה שלמה המלך ע"ה), כתב על מרן החתם סופר זצ"ל,
כאשר עלו בלבו רעיונות נשגבים בחריצות נפלא כשטף מים כבירים ונהר היוצא מעדן, הפסיק מלימודו וגעה בתפלה אהבה רבה אהבתנו ה' אלהינו וכו', כי זה היה אצלו כהפסק מעבודתו הגדולה שהוא צמצום שכלו הרחב למען עבוד עבודתו ללמד.

מעיין
הודעות: 1949
הצטרף: ה' דצמבר 09, 2010 10:41 pm

Re: התרפקות או מקצוענות

הודעהעל ידי מעיין » ד' מאי 19, 2021 11:49 pm

אשכול ישן החופף קצת לאשכול זה
viewtopic.php?f=7&t=3458&p=26835


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 163 אורחים