ר' צבי מתגורר בשכונה מעורבת והוא סופר סת"ם. בנוסף לכך הוא גם עסקן בצרכי ציבור ונוטל חלק פעיל באחד מבתי הכנסת בשכונה. אשתו הקימה מדרשייה לנשים ונערות מתחזקות במקלט הבנין שבו הם גרים.
סמוך להם גר יהודי על גבול ה'מסורתי' בשם שמעון, שאינו חובש כיפה בקביעות. הוא שיפוצניק במקצועו, ובכלל די 'פרימטיבי'. ר' צבי שומר אתו על קשרי שכנות טובים, ואף מסייע לו לעתים כגון - מספק לו מצות שמורה בשביל ליל הסדר ובודק לו את המזוזות מפעם לפעם. הוא ניסה גם קצת לעניין אותו בהשתתפות בתפילות או בשיעורים, אך זה לא הלך. לעומת זאת, שמעון עוזר הרבה עזרה טכנית למשפחת ר' צבי - כשיש דליפה בגג או פיצוץ בצנרת או ירוץ לעזור ולעשות ככל שביכולתו בלי כל תשלום - ובכלל הוא רוחש כבוד לשכנו החרדי.
יום אחד פוגש שמעון את ילדו של ר' צבי ומוסר לו מעטפה עם כסף - "תביא לאבא, בשביל הישיבה"...
האמת שבאותה שכונה בפאתי השכונה קיימת ישיבה, אבל ר' צבי אינו קשור אליה כמעט מלבד העובדה שהוא מתפלל בה בימים הנוראים. דוקא באותו בית כנסת שר' צבי חבר פעיל בו צריכים כסף לאיזה מטרה חשובה, וגם המדרשייה שהקימה אשתו זקוקה למזומנים כדי להמשיך את פעילותה המבורכת.
גם שמעון המדובר לא נראה שיש לו קשר עם הישיבה, ובכלל הוא ככל הנראה לא מבחין בין 'ישיבה' ל'בית כנסת' וכו'. ולכן חושב ר' צבי שהוא לא התכוון דוקא ל'ישיבה' במובן המצומצם, אלא בכלל לפעולות של תורה וחסד וכו'. ובסגנון הלכתי, "צרכי רבים", או בסגנון אחר, "צדקה על דעת ר' צבי". האמנם כן הוא?