סוטה בחז"ל: לעשות שלום בין איש לאשתו - ובמקרא?

[מיללער]

מצינו כמ"פ בדברי חז"ל שלמדו את פרשת סוטה שהיא באה 'כדי לעשות שלום בין איש לאשתו'.

לכאורה בתורה הקדושה בפשטות לא מצינו שיש בה משום מחלוקת ושלום אלא פרשה של ספק עריות והבעל חושדה שנבעלה לאיש אחר רח"ל וע"ז יש עצה של השקאת מים המרים וכו'

מה זה שחז"ל ראו בה בהפרשה ענין של שלום בית וכדו'

אשמח לקבל מראי מקומות במי שדן בזה

[אותה אבקש]

..

[דרומי]

לא הבנתי את השאלה. הרי כיון שקינא לה והלכה ונסתרה לכאורה היא הפסידה על עצמה ויגרשנה וזהו. למה הקב"ה צריך למחוק את שמו בשביל אשה שבוודאי לא נהגה בדרך צניעות שהרי הלכה ונסתרה עם איש אחר! אלא על כרחך שגדול השלום וכו' (וכדברי הרמב"ם בסוף ספר זמנים)

[מיללער]

לא הבנתי את השאלה. הרי כיון שקינא לה והלכה ונסתרה לכאורה היא הפסידה על עצמה ויגרשנה וזהו. למה הקב"ה צריך למחוק את שמו בשביל אשה שבוודאי לא נהגה בדרך צניעות שהרי הלכה ונסתרה עם איש אחר! אלא על כרחך שגדול השלום וכו' (וכדברי הרמב"ם בסוף ספר זמנים)

כל הכבוד, אם רוצה לגרשה יגרשנה, אבל כאן הרי היא טוענת שלא נבעלה ולברר הדבר משקין אותה. פרשו חז"ל שכל התכלית הוא 'כדי לעשות שלום בין איש לאשתו', זהו מוסר גדול.

[דורשי יחודך]

אם הבנתי נכון אז שאילתך היא מה הקשר כאן בכלל לשלום בית. ולכאורה הפשט פשוט, שהרי היא אסורה לבעלה כל זמן שעומדת בספק זה, וענין השקאת סוטה הוא כדי לברר אם היא טהורה כדי להתירה לו, וזה נקרא שלום בית מה שמתירים אשה לבעלה, וכמו שאיתא בגמרא סוף חולין שלהתיר מצורע לאשתו בתשמיש נקרא "גדול השלום".

אך אפשר דשאילתך היא שמהיכי תיתי שיסוד הדבר הוא עשיית שלום בית, אולי כוונת הענין הוא שרצתה התורה לברר אם בעלי הזנות ולכלותם מתוך ישראל. ובאמת הרמב"ן על התורה כותב דברים נמרצים שזהו התכלית, לשמור על קדושת ישראל מן הזימה. וזו אכן לכאורה קושיא חזקה.

[מיללער]

בעצם רציתי את 'המסר' בזה, שחז"ל 'למדו' ודרשו טעמי המקרא, וצמצמו פרשת סוטה לתכלית יחידה והיא 'לעשות שלום בין איש לאשתו', אה"נ שיש בה הפרט של מניעת זימה ושל ונוסרו הנשים, אבל בעיני חז"ל יש בה משהו למעלה מזו והוא 'לעשות שלום בין איש לאשתו' למנוע הגירושין והמחלוקת, להשכין אהבה וריעות.

[ביקורת תהיה]

מצינו כמ"פ בדברי חז"ל שלמדו את פרשת סוטה שהיא באה 'כדי לעשות שלום בין איש לאשתו'.

לכאורה בתורה הקדושה בפשטות לא מצינו שיש בה משום מחלוקת ושלום אלא פרשה של ספק עריות והבעל חושדה שנבעלה לאיש אחר רח"ל וע"ז יש עצה של השקאת מים המרים וכו'

מה זה שחז"ל ראו בה בהפרשה ענין של שלום בית וכדו'

אשמח לקבל מראי מקומות במי שדן בזה

מה טעם משקים את הסוטה ממי הכיור?
בפרשת נשא כותב רש"י: לפי שנעשה הכיור מנחושת מראות הצובאות וזו פירשה מדרכיהן, שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח וזו קלקלה לאחר, תבדק בו.
ובפרשת ויקהל כתב: ונעשה הכיור מהם (ממראות הצובאות), שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו למי שקינא לה בעלה ונסתרה.
אם בפרשת נשא ההתייחסות אליה היא כאל אשה שקלקלה, הרי שבפרשת ויקהל ההתייחסות אליה היא כאל אשה ששלום ביתה עורער בגלל קנאות בעלה.

[ביקורת תהיה]

ושמא דבר זה תלוי במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בריש מסכת סוטה.
לדעת רבי יהושע שמַשְׁקָהּ על פי שנים, דהיינו שאין הבעל משקה את אשתו אלא אם כן עדים מעידים בה שנסתרה עם פלוני שקינא לה בעלה שלא תיסתר עמו, ברור שפרשת השקאת סוטה עוסקת באשה שסטתה מן הדרך.
אך לדעת רבי אליעזר שמַשְׁקָהּ על פי עצמו, דהיינו שאף על פי שאין הבעל מביא שום ראיה לדבריו שראה שנסתרה אמרה תורה שתשתה, נשאלת השאלה: מה הטעם? כלום יש רגלים לדבריו? אלא הוי אומר: השקאת סוטה ניתנה לעשות שלום בין איש לאשתו.