מצוי הדבר במקואות כלים שחוששים שלא יפלו הכלים עד לקרקעיתו (כאשר ארע הדבר לזקני שליט"א כאשר טבל פעם במקוה של מאה שערים סכו"ם כסף יוקרתי מאד, וקראוהו בערב פסח בזמן נקיון המקוה להעלות את שללו ששקע בזוטו של ים...), ולכך עושים רשת כלשהיא. במקואות של הבד"ץ דומני שבד"כ עושים רשת פלסטיק בלבד הקשורה בצדדיה לכותלי המקוה. ישנם שעושים סלסלת מתכת גדולה הקבועה בתוך המקוה, ויש בדבר שני חששות, א' הסל מחלק את המקוה לשני חלקים כאשר בכל אחד מהם אין ארבעים סאה, והרבה פעמים החיבור שאמור להיות כשפופרת הנוד אינו נעשה כמו שצריך. ב' אסור לטבול בתוך כלי המקבל טומאה.
לא עיינתי בדבר כל הצורך, רק בבדיקה מקופיא באוצר מצאתי שעמדו בזה כמה מחברים (כגון הרב שרייבר חתנו של מרן הראב"ד שליט"א) ופסלו הדבר בתוקף ללא צד היתר.
האם ידוע למישהוא דעת פוסקי הדור, וכגון הגרי"ש אלישיב והגר"ש וואזנר?
צריך לדעת, שאם זה לא מועיל, מלבד מה שלא יצא ידי טבילה, והוא מבטל עשה דאורייתא (לרוב הפוסקים), וברכתו לבטלה, הרי שעובר איסור עשה בכל פעם שאוכל מכלים כאלו. ולכן לא די לאדם שיאמר אני טובל את כליי במקוה מהודר ואני את נפשי הצלתי, אלא בכל פעם שאוכל אצל בני משפחה-שכנים-חברים-אולמי שמחות-מסעדות שהכלים שבהם נטבלו בכזה מקוה, הוא עובר על איסור תורה!!! וצריך לברר הדבר בכל פעם ופעם (ואין לסמוך על רוב בזה, שהוא תלוי במעשה ואיכא לברורי, וגם לא ברירא לי אם אכן רוב המקואות הם כדין, ושמא אזלי' בתר רוב כלים כי המקואות עצמם הם קבוע וכו' וכו', וא"כ מנלן דרוב כלים שפיר נטבלו, כנגד חזקת איסור שמעיקרא, ואכ"מ) כאשר אוכל אצל מישהו, האם הכלים נטבלו כדין תורה.