מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ה' מרץ 15, 2018 8:12 pm

הנה קי"ל שאם בדק החמץ היטב ועשה כל מה שמוטל עליו, לא יעבור על איסור דאוריתא של בל יראה וב"י - על אף שבמציאות יש חמץ ברשותו, כל זמן שלא נודע לו מחמץ זה. מקורו בראשונים בפסחים, וכ"כ במשנ"ב סימן תל"ד ס"ק ו.
והסתפקתי בגדר הדבר: האם הפשט הוא, שאין גדר האיסור של בל יראה וב"י - שלא יהיה לך חמץ, אלא גדר האיסור שלא יהיה "מצוי" לך, ואם כך, כל עוד שעשית כמיטב יכולתך למצוא את החמץ ולא מצאת, הרי שאין זה נחשב כ"מצוי" לך, ולא תעבור על האיסור עד שבאמת תמצאנו בפועל ואז יהפוך מחדש ל"מצוי" לך.
או שבאמת הגדר הוא שלא "יהיה" לך חמץ, ולמרות שחיפשת לכאורה היה מקום לעבור על האיסור עוד לפני שמצאת, אלא שאם חיפשת היטב הרי אתה כמו "אנוס" על הדבר ואי אפשר לחייב את ה"אנוס".

אחד מהמקורות הינם דברי רבינו דוד בתחילת פסחים, וז"ל:
"...שאם דעתם לומר שאין אדם יוצא מידי איסור בל יראה ובל ימצא אלא בבטול ולא בבדיקה מפני שאיפשר שלא יבדוק יפה יפה, זה ודאי אינו, שבבדיקה מוציאתו מידי איסור בל יראה ובל ימצא מאחר שבדק כפי כחו, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת..."
והנה מדקדוק לשונו עולות לענ"ד כמה נקודות החשובות לענייננו:
א. הבדיקה מוציאתו מאיסור ב"י וב"י, לא בגלל "גדר" האיסור כצד א' בספק שלי דלעייל, אלא בגלל "שלא ניתנה תורה למלאכי השרת". הווי אומר לענ"ד לכאורה, שלמרות שיש חמץ בפועל ברשותו, מ"מ לא יעבור עליו כי אין לו "אחריות" על זה, כי "הוא רק בן אדם" (ולא רק כפטור של "אונס"...אלא יותר מזה...התורה מיועדת לבני אנוש רגילים, וזה למעלה מה"אחריות" שאפשר לדרוש מבני אנוש רגילים).
ב. "מאחר שבדק כפי כוחו" אומר לכאו' לענ"ד, שאין מדידה "אובייקטיבית" למה שנדרש מהאדם בבדיקת חמץ, אלא המדידה "סובייקטיבית", כל אחד לפי כוחו.
ג. "מפני שאפשר שלא יבדוק יפה יפה" - זה לא סיבה לאסור, אפילו לא מחמת הספק!

ומכאן לבדיקת תולעים, ב"תותים" לדוגמא. שיש אנשים רבים מאד (ונראה לי אף רובא דרובא מבני האנוש הרגילים), שלא מוצאים בהם את החרקים הקטנטנים הנחבאים אל ה..., האם גם כאן אפשר להתיר לאכול את התותים מחמת אותו הטעם, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ומה שאדם הרגיל הבודק "כפי כוחו" ה"סוביקטיבי" לא מוצא, הרי על אף שיכול שיאכל בפועל תותים עם תולעים, מ"מ הווי כחובה שאיננה באחריותו ואי אפשר לחייבו עליה, "ויאכלו תותים וישבעו"?
(ראיתי דברי הערו"ש ביו"ד פ"ד בכיוון זה, אך בדברי רבינו דוד מצאנו לכאורה סמך מן הראשונים, ויותר מכך, את החידוש לכאורה בענין ה"סובייקטיביות", וגם שלא נכון להסתפק אולי לא בדק יפה יפה)

הוה אמינא
הודעות: 1013
הצטרף: ג' ינואר 14, 2014 2:08 am

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי הוה אמינא » ו' מרץ 16, 2018 12:46 am

כמדו' שהנתיבות מדבר על כל זה בספרו מקור חיים

סגי נהור
הודעות: 3440
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי סגי נהור » ו' מרץ 16, 2018 2:51 am

כמה הערות על דבריך:

א. הסברא שכתבת לצד הא', שהחמץ שלא מצא בבדיקה אינו מצוי לו, היא סברא לפטור כל חמץ שאינו ידוע (גם בלא בדיקה), ומטעם זה נאמר בל יראה ולא רק בל ימצא, היינו שאף חמץ שאינו מצוי לו עובר עליו (רא"ש סי' ט ע"פ פנ"י). אכן יש דעה שאין עוברים כלל מן התורה על חמץ שאינו ידוע (ראה תוס' כא, א) אבל לא קיי"ל כן.

ב. כמובן בדיקה כפי כוחו היינו באופן שיכול למצוא כל החמץ, ומסתבר שימצא, אלא שיש גם חשש שתתעלם ממנו איזו גלוסקא, ועל זה אמרינן לא ניתנה תורה למלאכי השרת. ובכאי גוונא גם בנושא החרקים ודאי אין חולק שמותר לאכול. אמנם אתה ביקשת לומר יתירה מזו, שגם כשברור שאין ביד האדם לבער את החרקים, כל זמן שעשה מה שבידו יצא ידי חובתו. וע"ז אין שום ראיה מדברי רבינו דוד (שאגב כן מבואר גם בר"ן הידוע בתחילת המסכת).

ג. אכן יש טוענים כעין זה גם בבדיקה מחרקים, והובאו דבריהם בעבר בפורום יותר מפעם אחת. יבואו הבקיאים ויראו לנו מקומם.

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ו' מרץ 16, 2018 1:07 pm

סגי נהור כתב:כמה הערות על דבריך:

א. הסברא שכתבת לצד הא', שהחמץ שלא מצא בבדיקה אינו מצוי לו, היא סברא לפטור כל חמץ שאינו ידוע (גם בלא בדיקה), ומטעם זה נאמר בל יראה ולא רק בל ימצא, היינו שאף חמץ שאינו מצוי לו עובר עליו (רא"ש סי' ט ע"פ פנ"י). אכן יש דעה שאין עוברים כלל מן התורה על חמץ שאינו ידוע (ראה תוס' כא, א) אבל לא קיי"ל כן.

ב. כמובן בדיקה כפי כוחו היינו באופן שיכול למצוא כל החמץ, ומסתבר שימצא, אלא שיש גם חשש שתתעלם ממנו איזו גלוסקא, ועל זה אמרינן לא ניתנה תורה למלאכי השרת. ובכאי גוונא גם בנושא החרקים ודאי אין חולק שמותר לאכול. אמנם אתה ביקשת לומר יתירה מזו, שגם כשברור שאין ביד האדם לבער את החרקים, כל זמן שעשה מה שבידו יצא ידי חובתו. וע"ז אין שום ראיה מדברי רבינו דוד (שאגב כן מבואר גם בר"ן הידוע בתחילת המסכת).

ג. אכן יש טוענים כעין זה גם בבדיקה מחרקים, והובאו דבריהם בעבר בפורום יותר מפעם אחת. יבואו הבקיאים ויראו לנו מקומם.


א. כנראה שלא הטבתי להסביר את עצמי. אין הכוונה "לא מצוי" כפשוטו - הכולל "לא ידוע", אלא אם לא ניסית למצוא, הרי זה יכול להיות עדיין "מצוי לך", ועל כך נצטווית לחפש על מנת למצוא. אלא שאם חיפשת ולא מצאת, המסקנא המתבקשת היא ש"אין זה מצוי לך", ולא תעבור.
ב. לפי מה שהבנתי מדבריך, אתה מתכוון לחלק כך: יש הבדל בין מצב בו מראש יתכן שתמצא ויתכן שלא תמצא (ואף כתבת "מסתבר שתמצא"), והרי זה תלוי במאמציך האישיים למצוא, ובכה"ג אם עשית "כפי כוחך" - לא תעבור, לבין מצב בו מראש אין סיכוי שתמצא, כי אינך מיומן בבדיקה זו, דבכה"ג כבר מראש ידעינן שאין זה בכוחך, ובכה"ג - כן תעבור (אם לא תגייס לעזרתך את היחידים המומחים לעניין זה).
ועל כך קשה לי:
וכי אין זה קל וחומר? הלא היסוד הוא "לא ניתנה תורה למלאכי השרת" (ולפי רבינו דוד, התורה ניתנה לכל אדם באשר הוא, לזקן וגם צעיר, למי שיכול לבדוק ולחטט שעות על גבי שעות אחר החמץ, וגם למי שאין זה בכוחו). ואם במקום יש אפשרות שימצא, אם רק יעשה כל מה שאפשר לו על מנת למצוא, בכל אופן אמרינן, שזה תלוי בכוחו הסוביקטיבי האישי, ואם חיפש "כפי כוחו" - די בזה, על מנת להסיר ממנו את האחריות, ולא מטעם אונס, אלא בגלל שאינו מצווה יותר מ"כפי כוחו", קל וחומר כאשר מלכתחילה ידעינן שאין זה "בכוחו" למצוא (בתולעי התותים לדוגמא), שבוודאי אמרינן בזה "לא ניתנה תורה וכו'".
ואם תמצי לומר דאיכא בתותים "דרכא אחרינא", שהרי לא חייב לאכול תותים לא בדוקים, אדרבה שימנע מלאכול עד שיביאו לו תותים מחממה מבוקרת ובדוקה על ידי מומחים, א"כ הוא הדין בבל יראה ובל ימצא, איכא "דרכא אחרינא" בביטול חמץ...(וזה הרי כל מה שרבינו דוד בא לשלול).

סגי נהור
הודעות: 3440
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי סגי נהור » ו' מרץ 16, 2018 3:16 pm

א. לא הבנתי תשובתך. התורה אומרת שגם כשהחמץ אינו מצוי (ואינו בכלל לא ימצא לך) עוברים עליו משום בל יראה. מדוע במקרה שלך אין בל יראה?

ב. החילוק פשוט, שבמקום שיש בידו לבער כל החמץ לא הצריכוהו ללכת בדרכא אחרינא, משא"כ כשאין בידו לבער!

כמובן שיש לחלק גם בין איסור אכילה לאיסור שהיה. ובכל אופן כאמור יש שכתבו דברים דומים לגבי חרקים, אי"ה אחר ש"ק אחפש ממה שכבר הובא ונידון בפורום.

בן ראובן
הודעות: 535
הצטרף: ב' אוקטובר 15, 2012 10:29 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי בן ראובן » ו' מרץ 16, 2018 4:10 pm

אליהו בן עמרם כתב:(ולפי רבינו דוד, התורה ניתנה לכל אדם באשר הוא, לזקן וגם צעיר, למי שיכול לבדוק ולחטט שעות על גבי שעות אחר החמץ, וגם למי שאין זה בכוחו).


והמרותק למיטתו פטור מכלום?

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ש' מרץ 17, 2018 8:04 pm

בן ראובן כתב:
אליהו בן עמרם כתב:(ולפי רבינו דוד, התורה ניתנה לכל אדם באשר הוא, לזקן וגם צעיר, למי שיכול לבדוק ולחטט שעות על גבי שעות אחר החמץ, וגם למי שאין זה בכוחו).


והמרותק למיטתו פטור מכלום?

שימנה שליח. זה בכוחו.
דיברו על המצב הטבעי הרגיל של ימי האדם.
וכי התורה ניתנה רק לגיל מסוים?
והאם אפשר לבאר אחרת?

סגי נהור
הודעות: 3440
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי סגי נהור » ש' מרץ 17, 2018 9:09 pm

חידושך שהבדיקה היא "סובייקטיבית" כלשונך, לענ"ד אין לו שום מקום. יש כללים מאוד ברורים היכן מתי וכיצד צריך לבדוק את החמץ, והכללים הללו חלים על כולם בשוה, לא ניכר שוע לפני דל.
דברי רבינו דוד "מאחר שבדק כפי כחו" אין פירושם שכל אחד בודק כמה שמסתדר לו, אלא לאחר שבדק לפי מה ששיערו חכמים שאדם יכול וצריך לבדוק.

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ש' מרץ 17, 2018 9:23 pm

סגי נהור כתב:חידושך שהבדיקה היא "סובייקטיבית" כלשונך, לענ"ד אין לו שום מקום. יש כללים מאוד ברורים היכן מתי וכיצד צריך לבדוק את החמץ, והכללים הללו חלים על כולם בשוה, לא ניכר שוע לפני דל.
דברי רבינו דוד "מאחר שבדק כפי כחו" אין פירושם שכל אחד בודק כמה שמסתדר לו, אלא לאחר שבדק לפי מה ששיערו חכמים שאדם יכול וצריך לבדוק.

ברור שלא 'איך שמסתדר לו'.
אך מצד שני בפועל היה חמץ. וא'כ יש ראיה לכאורה שלא בדק יפה יפה. ומ'מ יצא ידי חובה. כי הכללים הם רק כללים, והם ניתנו לכל אדם לעשות כפי כוחו.
פרש זאת איך שתפרש, אך אל תשכח שהוא כנראה לא בדק יפה יפה, כלשונו של רבינו.

בן ראובן
הודעות: 535
הצטרף: ב' אוקטובר 15, 2012 10:29 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי בן ראובן » א' מרץ 18, 2018 4:23 am

אליהו בן עמרם כתב:
בן ראובן כתב:
אליהו בן עמרם כתב:(ולפי רבינו דוד, התורה ניתנה לכל אדם באשר הוא, לזקן וגם צעיר, למי שיכול לבדוק ולחטט שעות על גבי שעות אחר החמץ, וגם למי שאין זה בכוחו).


והמרותק למיטתו פטור מכלום?

שימנה שליח. זה בכוחו.
דיברו על המצב הטבעי הרגיל של ימי האדם.
וכי התורה ניתנה רק לגיל מסוים?
והאם אפשר לבאר אחרת?


וזקן שקשה לו להתכופף לא יכול למנות שליח? מה מינימום היכולת שפוטר אותו מלמנות שליח?

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17489
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm
שם מלא: משה דביר

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אוצר החכמה » א' מרץ 18, 2018 7:34 am

הרב בן עמרם. המסקנה שלך היא כל כך מרחיקת לכת שאתה צריך להביא ראייה חזקה מאד לטעון אותה בעוד שההבנה הפשוטה והברורה היא כדברי הרב סגי נהור. (בפרט שאינך טוען שזה דין פרטי בחמץ אלא דין כללי בכל התורה כולה שמי שעשה כל שביכלתו לא עבר על האיסור. האם מי שבירר כל שביכולתו אם האשה אשת איש והתברר אח"כ שהיא אשת איש יהיה פטור מחטאת?) וצודק הרב סגי נהור שמדברי רבינו דוד אי אפשר להגיע למסקנה כל כך מרחיקת לכת.

קראקובער
הודעות: 2795
הצטרף: ג' ספטמבר 06, 2016 1:06 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי קראקובער » א' מרץ 18, 2018 7:46 am

אם נקבל את דבריו של הרב שבתי רפפורט כל מהותו של חמץ הוא סובייקטיבי..
viewtopic.php?t=14769#p138773

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » א' מרץ 18, 2018 1:05 pm

אוצר החכמה כתב:הרב בן עמרם. המסקנה שלך היא כל כך מרחיקת לכת שאתה צריך להביא ראייה חזקה מאד לטעון אותה בעוד שההבנה הפשוטה והברורה היא כדברי הרב סגי נהור. (בפרט שאינך טוען שזה דין פרטי בחמץ אלא דין כללי בכל התורה כולה שמי שעשה כל שביכלתו לא עבר על האיסור. האם מי שבירר כל שביכולתו אם האשה אשת איש והתברר אח"כ שהיא אשת איש יהיה פטור מחטאת?) וצודק הרב סגי נהור שמדברי רבינו דוד אי אפשר להגיע למסקנה כל כך מרחיקת לכת.


רק שלא תחשדוני במה שאין בי, אני בסה"כ דן בדברי רבינו דוד, שבעניותי הוא זה שחידש את החידוש הגדול העקרוני הזה לענ"ד.
וכידוע, גם הערוך השלחן שציינתי לעייל הולך עם הטעם הזה ומציב גבולות לבדיקה הנדרשת בתולעים, בגלל "לא ניתנה תורה וכו'". (כלומר לא רק אני "אשם" בפרשנות הנראית כה חדשנית....) (לפי מיטב זכרוני, יש גם את שיטתו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בענין בדיקת ריבוע של תפילין)
ואדרבה, לדעתכם, מהו בדיוק הגדר של "לא ניתנה תורה וכו'"? מתי בדיוק כן אומרים אותו? ולמה בדיוק מתכוון רבינו באומרו: "כפי כוחו"?
הלא כולנו יודעים, שהכללים לבדיקת חמץ הינם רק כללים, ואי אפשר לעשות "רשימת תיוג" מדויוקת מאד, מה נדרש לבדוק בכל פינה ופינה, ונשאר תמיד טווח מסוים, שבו האדם משקיע את מירב מאמציו האישיים, ובכל אופן לא מוצא (על אף שיש בפועל חמץ ברשותו).
והלא גם החמץ נמצא בפועל, זאת אומרת שאפשר בהחלט שלא בדק יפה יפה (כפי שאמר רבינו). ובכל אופן אומר ש"לא ניתנה תורה וכו'.
ולמה לא נדרוש כאשר עושים בדיקת חמץ, שהאדם יגייס לעזרתו מכונת שיקוף (שהמציאו לא מזמן) לבתים, או "כלבי הרחה" (שאומנו להרחת חמץ), ועל ידה יוכל לגלות כל חמץ באשר הוא, גם מה שלא מצא בכוחותיו האנושיים..כלומר אני מניח שכולנו מודים שיש איזשהו "גבול" לדרישות (כשצריך לזכור שהמטרה שלא יהיה לו חמץ...)
ולשאלה בדבר אשת איש, על פניו האם לדעתכם לא קיים בעולם מקרה של "אונס" (ואין כוונתי לאנסוהו עליה), שלא יכול היה בשום אופן לדעת (במירב מאמציו וכוחותיו) שאי אפשר לבוא אליו בתביעת "שוגג היית", כלומר היית יכול לבדוק יותר ולא בדקת מספיק? ועל כל אונס כזה, אולי בגלל דברי הרבינו דוד, נוכל לומר שלא יחשב רק כ"אנוס" - ובדיעבד, אלא מותר לגמרי לכתחילה, כי לא ניתנה תורה וכו'?

ואוסיף עוד הבהרה בזווית אחרת:
אני לא מדבר בהכרח על האדם הספציפי, שיצטרך כנראה להוכיח לעצמו או לאחרים, שאכן עשה כל מאמץ ופתרון כדי לבדוק וכו'. (ואני חש מחלק מהתגובות שמנסים להקשות ממקרי קיצון שלא רלוונטיים לעקרון).
אני דווקא מדבר על "מה נדרש". ואולי בגלל דברי הרבינו דוד נוכל לומר שהדרישות מותאמות לאדם הרגיל (ולצורך העניין, נקרא לו "האדם הממוצע"), ומעבר לכך לא נדרש ממנו.
כלומר, לא נבקש מהאדם הממוצע, לגייס "מכונת שיקוף לבתים" או "כלבי הרחה" - לבדיקת חמץ, וגם לא נבקש מהאדם הממוצע לגייס את המומחים הבודדים שיש לבדיקת תולעים בתותים....

הוה אמינא
הודעות: 1013
הצטרף: ג' ינואר 14, 2014 2:08 am

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי הוה אמינא » ב' מרץ 19, 2018 12:27 am

לפני הכל הבה לא נשכח שחז"ל תקנו את הבדיקה, ומדאורייתא אין דין בדיקה.
ירצה יבדוק, לא ירצה לא יבדוק, ואזי אם יש לו חמץ עובר על ב"י וב"י ואם אין לו חמץ לא עבר.
אבל אחרי תקחז"ל לבדוק, אם לא בדק עבר על אי הבדיקה מדרבנן - גם אם אין לו חמץ ולא עבר על ב"י וב"י.

על הפרט הזה של חיוב הבדיקה, זוהי התקנה, שאם בדק כפי כוחו קיימה, ולא עבר על אי הבדיקה גם אם באמת יש לו חמץ שעשה כל שביכלתו לבדוק.

לעומת זאת בדיקת תולעים בפשטות היא רק היכי תמצי לא לאכלם, אבל לא איכפת לנו שיהיו ברשותו תולעים. ואם לא בדק לא קרה כלום. אם אכל ועשה מה שביכלתו שלא לאכלם עבר בשוגג, ואם לא עשה כל שביכלתו, זה עבירה בפשיעה.
על כל הנ"ל בא המקו"ח והוסיף דמיון בין בדיקת תולעים לבדיקת חמץ, אשר לכאורה במושכל פשוט אינם דומים כלל.

אבל דברי רבינו דוד מובנים בלא"ה וכנ"ל.

סגי נהור
הודעות: 3440
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי סגי נהור » ב' מרץ 19, 2018 7:11 am

הוה אמינא כתב:לפני הכל הבה לא נשכח שחז"ל תקנו את הבדיקה, ומדאורייתא אין דין בדיקה.
ירצה יבדוק, לא ירצה לא יבדוק, ואזי אם יש לו חמץ עובר על ב"י וב"י ואם אין לו חמץ לא עבר.

לא מדויק כלל. כיון שיש חזקה שמקומות שמכניסים בהם חמץ יש בהם חמץ, יש חובה מן התורה לבדוק בהם אם לא יבטל, ראה לדוגמא בפמ"ג פתיחה להל' פסח ובשוע"ר סי' תלג סי"ב ואילך (ויש מבארים יתירה מזו, שמשמעות הלשון לא ימצא היא שיש כאן דין מיוחד שהאדם יחפש כל החמץ שברשותו, עי' פנ"י ריש פסחים ועוד). רק זמן ואופן הבדיקה הוא מדרבנן, וכן חובת הבדיקה במקום שביטל.

הוה אמינא כתב:על הפרט הזה של חיוב הבדיקה, זוהי התקנה, שאם בדק כפי כוחו קיימה, ולא עבר על אי הבדיקה גם אם באמת יש לו חמץ שעשה כל שביכלתו לבדוק.

לא זו כוונת רבינו דוד ושאר הראשונים שכתבו כך, אלא שאם בדק כפי כוחו אינו עובר על ב"י ב"י. וזהו פשט הגמרא שמא ימצא גלוסקא יפה, היינו שדוקא אם מוצא בפסח ומשהה עובר על ב"י וב"י, אבל אם בדק ולא מצא אינו עובר.

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ב' מרץ 19, 2018 8:12 pm

הוה אמינא כתב:לפני הכל הבה לא נשכח שחז"ל תקנו את הבדיקה, ומדאורייתא אין דין בדיקה.
ירצה יבדוק, לא ירצה לא יבדוק, ואזי אם יש לו חמץ עובר על ב"י וב"י ואם אין לו חמץ לא עבר.
אבל אחרי תקחז"ל לבדוק, אם לא בדק עבר על אי הבדיקה מדרבנן - גם אם אין לו חמץ ולא עבר על ב"י וב"י.

על הפרט הזה של חיוב הבדיקה, זוהי התקנה, שאם בדק כפי כוחו קיימה, ולא עבר על אי הבדיקה גם אם באמת יש לו חמץ שעשה כל שביכלתו לבדוק.

לעומת זאת בדיקת תולעים בפשטות היא רק היכי תמצי לא לאכלם, אבל לא איכפת לנו שיהיו ברשותו תולעים. ואם לא בדק לא קרה כלום. אם אכל ועשה מה שביכלתו שלא לאכלם עבר בשוגג, ואם לא עשה כל שביכלתו, זה עבירה בפשיעה.
על כל הנ"ל בא המקו"ח והוסיף דמיון בין בדיקת תולעים לבדיקת חמץ, אשר לכאורה במושכל פשוט אינם דומים כלל.

אבל דברי רבינו דוד מובנים בלא"ה וכנ"ל.


התוכל בבקשה לצטט את דברי המקו"ח, או להעתיקם למעני. תודה

הוה אמינא
הודעות: 1013
הצטרף: ג' ינואר 14, 2014 2:08 am

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי הוה אמינא » ב' מרץ 19, 2018 8:42 pm

את"ל ציטוט, ואת"ל העתקה:

מקור חיים (לר"י מליסא) ביאורים סימן תלא הקדמה
[הקדמה]
הנה הבית יוסף הביא בכאן מחלוקת הפוסקים בדיני בדיקה וביטול. לכן ראיתי ג"כ להקדים לבאר דיני בדיקה וביטול בס"ד.
א] בדין בדיקה בלא ביטול. רבו הדיעות שהרבה פוסקים סבירא להו דבדיקה בלא ביטול דאורייתא, וטעמם נראה דס"ל דדמי להא דמבואר ביו"ד סימן פ"ד [ס"ח] דפירות שדרכן להתליע במחובר דצריך בדיקה מדאורייתא כיון שהוא דבר המצוי. וה"נ לענין בדיקת חמץ כיון דדבר המצוי הוא להיות חמץ בבית כיון שמשתמשין בו כל השנה. וסובר ג"כ דכשיש חמץ בבית אף שלא ידע בו דמי לאוכל חלב בשוגג כמו שכתב במגן אברהם בסימן תל"ד ס"ק ה', דלא יראה משמע שלא יהיה במקום הראוי לראות כמו שכתב הרא"ש פסחים ו' [סי' ט] וכיון דאם יש חמץ עביד איסורא בעי בדיקה כדי שלא יעשה איסור בשוגג. ולכאורה נראה ראיה לדבריהם בש"ס מהא דאמר [פסחים י, א] בדיקת חמץ דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי מוכח בהדיא דבדיקה אינה מדרבנן רק משום דסגי בביטול משמע דבלא ביטול הוי בדיקה מדאורייתא. ואין להקשות אהמגן אברהם דמדמה אותו לאוכל חלב בשוגג הא בחלב גופיה לא נקרא שוגג רק כשמכוין לאכילה אבל כשאינו מכוין לאכילה כלל כגון קסבר רוק הוא ובלעו לא מיקרי שוגג רק מתעסק ומ"מ חייב בחלב מטעם דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה כמבואר בשבת ע"ג [א, וברש"י] אבל בשאר איסורים שאינו נהנה פטור מתעסק ומכ"ש כשאינו מתכוין כלל דמותר ואפילו באפשר ולא קמכוין כמבואר בפסחים דף כ"ה ב' וא"כ הכא גבי חמץ כיון שאינו נהנה ולא קמכוין אמאי אסור. נראה דדוקא בדבר שאסרה התורה לעשות מעשה בזה אמרינן דלא אסרה התורה לעשות המעשה רק בכונה ודבר שאינו מתכוין מותר, אבל כשאסרה התורה דבר שאין בו מעשה כגון הכא שאסרה התורה שלא יהיה חמץ בביתו אפילו כשאין מתכוין אסור. ומשמע מהטור בסימן תל"ד [ס"ב] וסימן תמ"ו [ס"א] ובמגן אברהם סימן תל"ד ס"ק ה' דאף כשבדק ולא ביטל ומצא אח"כ חמץ בביתו דמי לאוכל חלב בשוגג. והטעם כיון שהיה בידו לבטל ולא ביטל. זהו דעת הטור והפוסקים שעמו.
ודעת התוספות לפי מה שכתבו בריש פרק כל שעה [כא, א] בד"ה ואי אשמעינן דאף כשיש חמץ בביתו כשאינו יודע היכן הוא אינו עובר כלל. וע"כ הטעם דבעינן שיהיה מצוי בידו מקרא דלא ימצא וכשאינו יודע היכן הוא אינו מצוי בידו. ולכאורה קשה עליהם מהא דקאמר דבדיקת חמץ דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי, דמשמע בהדיא דבלא ביטול הוי דאורייתא אף שאינו יודע היכן הוא. ונראה דהם מפרשים כך, דבשלמא אם היה תשביתו דקרא שריפה דוקא היה הבדיקה חיוב כדי לקיים המצות עשה שמחויב לחזור אחר קיום מצות עשה, כדאמרינן בחולין פרק שילוח הקן דף קל"ט ב' יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן ת"ל כי יקרא וכו'. מוכח דבסתם מצות עשה מחויב לחזור אחריה כדי לקיימה, אבל כיון דתשביתו אינו אלא ביטול והיינו כמו שכתב הר"ן ריש פסחים [ב. ד"ה אלא] דסגי בגילוי דעת דלא ניחא ליה במה דאוקמיה רחמנא ברשותיה לענין בל ימצא, הרי מוכח דביעור הוא רק תיקון דבל ימצא וכיון דבאינו יודע היכן החמץ בלאו הכי אינו עובר על בל יראה ובל ימצא ממילא ליכא חיוב עליו מדאורייתא ולא הוי בדיקה רק מדרבנן אפילו בלא ביטול. כן נראה לי ליישב דעתם. נמצא לפ"ד* בהא דהכל נאמנים על ביעור חמץ דפסחים דף (ו') [ד, א] וכן בשני ציבורים דדף י' א' דקאמר הטעם משום דבדיקת חמץ דרבנן, מיירי אפילו בפסח שאין בידו לבטל [שם ו, ב], כיון דלדעתם בדיקה אפילו בלא ביטול דרבנן. משא"כ לדעת הראשונה דס"ל בדיקה בלא ביטול דאורייתא מיירי הנך דוקא קודם פסח דאפשר בביטול דאז לא הוי בדיקה רק מדרבנן אבל בפסח דא"א שוב לבטל דהוי הבדיקה דאורייתא ממילא אין הכל נאמנים וכן בשני ציבורין חייב בבדיקה:


זה ראשית הדברים ויעוי"ש.

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ב' מרץ 19, 2018 10:32 pm

הוה אמינא כתב:את"ל ציטוט, ואת"ל העתקה:

מקור חיים (לר"י מליסא) ביאורים סימן תלא הקדמה
[הקדמה]
הנה הבית יוסף הביא בכאן מחלוקת הפוסקים בדיני בדיקה וביטול. לכן ראיתי ג"כ להקדים לבאר דיני בדיקה וביטול בס"ד.
א] בדין בדיקה בלא ביטול. רבו הדיעות שהרבה פוסקים סבירא להו דבדיקה בלא ביטול דאורייתא, וטעמם נראה דס"ל דדמי להא דמבואר ביו"ד סימן פ"ד [ס"ח] דפירות שדרכן להתליע במחובר דצריך בדיקה מדאורייתא כיון שהוא דבר המצוי. וה"נ לענין בדיקת חמץ כיון דדבר המצוי הוא להיות חמץ בבית כיון שמשתמשין בו כל השנה. וסובר ג"כ דכשיש חמץ בבית אף שלא ידע בו דמי לאוכל חלב בשוגג כמו שכתב במגן אברהם בסימן תל"ד ס"ק ה', דלא יראה משמע שלא יהיה במקום הראוי לראות כמו שכתב הרא"ש פסחים ו' [סי' ט] וכיון דאם יש חמץ עביד איסורא בעי בדיקה כדי שלא יעשה איסור בשוגג. ולכאורה נראה ראיה לדבריהם בש"ס מהא דאמר [פסחים י, א] בדיקת חמץ דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי מוכח בהדיא דבדיקה אינה מדרבנן רק משום דסגי בביטול משמע דבלא ביטול הוי בדיקה מדאורייתא. ואין להקשות אהמגן אברהם דמדמה אותו לאוכל חלב בשוגג הא בחלב גופיה לא נקרא שוגג רק כשמכוין לאכילה אבל כשאינו מכוין לאכילה כלל כגון קסבר רוק הוא ובלעו לא מיקרי שוגג רק מתעסק ומ"מ חייב בחלב מטעם דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה כמבואר בשבת ע"ג [א, וברש"י] אבל בשאר איסורים שאינו נהנה פטור מתעסק ומכ"ש כשאינו מתכוין כלל דמותר ואפילו באפשר ולא קמכוין כמבואר בפסחים דף כ"ה ב' וא"כ הכא גבי חמץ כיון שאינו נהנה ולא קמכוין אמאי אסור. נראה דדוקא בדבר שאסרה התורה לעשות מעשה בזה אמרינן דלא אסרה התורה לעשות המעשה רק בכונה ודבר שאינו מתכוין מותר, אבל כשאסרה התורה דבר שאין בו מעשה כגון הכא שאסרה התורה שלא יהיה חמץ בביתו אפילו כשאין מתכוין אסור. ומשמע מהטור בסימן תל"ד [ס"ב] וסימן תמ"ו [ס"א] ובמגן אברהם סימן תל"ד ס"ק ה' דאף כשבדק ולא ביטל ומצא אח"כ חמץ בביתו דמי לאוכל חלב בשוגג. והטעם כיון שהיה בידו לבטל ולא ביטל. זהו דעת הטור והפוסקים שעמו.
ודעת התוספות לפי מה שכתבו בריש פרק כל שעה [כא, א] בד"ה ואי אשמעינן דאף כשיש חמץ בביתו כשאינו יודע היכן הוא אינו עובר כלל. וע"כ הטעם דבעינן שיהיה מצוי בידו מקרא דלא ימצא וכשאינו יודע היכן הוא אינו מצוי בידו. ולכאורה קשה עליהם מהא דקאמר דבדיקת חמץ דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי, דמשמע בהדיא דבלא ביטול הוי דאורייתא אף שאינו יודע היכן הוא. ונראה דהם מפרשים כך, דבשלמא אם היה תשביתו דקרא שריפה דוקא היה הבדיקה חיוב כדי לקיים המצות עשה שמחויב לחזור אחר קיום מצות עשה, כדאמרינן בחולין פרק שילוח הקן דף קל"ט ב' יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן ת"ל כי יקרא וכו'. מוכח דבסתם מצות עשה מחויב לחזור אחריה כדי לקיימה, אבל כיון דתשביתו אינו אלא ביטול והיינו כמו שכתב הר"ן ריש פסחים [ב. ד"ה אלא] דסגי בגילוי דעת דלא ניחא ליה במה דאוקמיה רחמנא ברשותיה לענין בל ימצא, הרי מוכח דביעור הוא רק תיקון דבל ימצא וכיון דבאינו יודע היכן החמץ בלאו הכי אינו עובר על בל יראה ובל ימצא ממילא ליכא חיוב עליו מדאורייתא ולא הוי בדיקה רק מדרבנן אפילו בלא ביטול. כן נראה לי ליישב דעתם. נמצא לפ"ד* בהא דהכל נאמנים על ביעור חמץ דפסחים דף (ו') [ד, א] וכן בשני ציבורים דדף י' א' דקאמר הטעם משום דבדיקת חמץ דרבנן, מיירי אפילו בפסח שאין בידו לבטל [שם ו, ב], כיון דלדעתם בדיקה אפילו בלא ביטול דרבנן. משא"כ לדעת הראשונה דס"ל בדיקה בלא ביטול דאורייתא מיירי הנך דוקא קודם פסח דאפשר בביטול דאז לא הוי בדיקה רק מדרבנן אבל בפסח דא"א שוב לבטל דהוי הבדיקה דאורייתא ממילא אין הכל נאמנים וכן בשני ציבורין חייב בבדיקה:


זה ראשית הדברים ויעוי"ש.

לענד דברי המקו'ח אינם קשורים לנושא שעוררתי.
רבינו דוד מבאר שלא עובר גם לא למפרע כשיש לו בפועל, כי לא ניתנה תורה וכו
כלומר לא מחויב יותר מכפי כוחו ואין לו שום אחריות על חמץ שלמעלה מכוחו, ורק את זה רציתי לדמות.
ואילו המקו'ח מדמה את סיבת החיוב לבדוק.

הוה אמינא
הודעות: 1013
הצטרף: ג' ינואר 14, 2014 2:08 am

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי הוה אמינא » ו' מאי 11, 2018 3:03 am

שוב עיינתי בסוגיא זו. והנה הוזכרו לעיל דברי הר"ן בריש מכילתין, שכתב בשם יש אומרים בדעת רש"י שחיוב בדיקה הוא מדאורייתא [ולא מדרבנן!] מדין מצוות ביעור חמץ דהיינו בל יראה ובל ימצא, ומאחר ובדק כמצוותו שוב אינו עובר בב"י וב"י אפילו ישנו חמץ שלא מצא בבדיקתו.
ומדקדוק לשונו משמע [ובפרט מדבריו המפורשים שחיוב הבדיקה היא מדאורייתא, והיכן זה כתוב בתורה??] שהפטור על החמץ שנשאר אינו מחמת אונסו, אלא כי מה שכתוב בלאו דבל יראה וב"י זה רק לבדוק היטב ולבער שלא יראה וימצא. אם לא בדק עבר על הלאו ואם בדק קיים את הלאו. ואין בכלל לאו על עצם הימצאות החמץ בבית, אלא כך אומרת התורה את החיוב לבדוק היטב ולבער את החמץ שלא יראה ולא ימצא. ודוק.

אין דין ביעור בתולעים, וכל הראשונים שם מתוס' ולהלן כבר כתבו את סיבת החילוק.
וממילא אין חיוב בדיקה מדאורייתא, אלא רק איסור על עצם האכילה. ומאחר ואין בתולעים דאורייתא של בדיקה אלא רק לאו כפשוטו שלא לאכול תולעים, אין שום סיבה לנקוט שאם בדק יהיה פטור על האכילה. [אולי אנוס הוא כן, אבל לא דין פטור כבחמץ].

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ו' מאי 11, 2018 1:16 pm

הוה אמינא כתב:שוב עיינתי בסוגיא זו. והנה הוזכרו לעיל דברי הר"ן בריש מכילתין, שכתב בשם יש אומרים בדעת רש"י שחיוב בדיקה הוא מדאורייתא [ולא מדרבנן!] מדין מצוות ביעור חמץ דהיינו בל יראה ובל ימצא, ומאחר ובדק כמצוותו שוב אינו עובר בב"י וב"י אפילו ישנו חמץ שלא מצא בבדיקתו.
ומדקדוק לשונו משמע [ובפרט מדבריו המפורשים שחיוב הבדיקה היא מדאורייתא, והיכן זה כתוב בתורה??] שהפטור על החמץ שנשאר אינו מחמת אונסו, אלא כי מה שכתוב בלאו דבל יראה וב"י זה רק לבדוק היטב ולבער שלא יראה וימצא. אם לא בדק עבר על הלאו ואם בדק קיים את הלאו. ואין בכלל לאו על עצם הימצאות החמץ בבית, אלא כך אומרת התורה את החיוב לבדוק היטב ולבער את החמץ שלא יראה ולא ימצא. ודוק.

אין דין ביעור בתולעים, וכל הראשונים שם מתוס' ולהלן כבר כתבו את סיבת החילוק.
וממילא אין חיוב בדיקה מדאורייתא, אלא רק איסור על עצם האכילה. ומאחר ואין בתולעים דאורייתא של בדיקה אלא רק לאו כפשוטו שלא לאכול תולעים, אין שום סיבה לנקוט שאם בדק יהיה פטור על האכילה. [אולי אנוס הוא כן, אבל לא דין פטור כבחמץ].


דברי מר נכוחים, וראה נא שבדיוק בזה הסתפקתי בראש האשכול.
ואם ישאל מר מה מקום יש להסתפק בזה, אעיר בתלתא (ו"אורייתן - תליתאי"):
א. גם באיסור טריפת הריאה הוא כמו הגדר שכתב מר בתולעים, ומ"מ יש נוטים לומר שחיוב הבדיקה הוא מן התורה (פרי תואר יו"ד לט סק"ג, בדעת חלק מהראשונים), ולשון אחד הראשונים: ובדיקת הבהמה היא לא תעשה, שאמרו רבותינו זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ (ויקרא יא ב) - חיה אכול, ושאיננה חיה לא תאכלו (ראה חולין מב א; ספר הפרדס לרש"י (ערנרייך) עמ' קכח).
ב. לכאורה לפי דברי מר, אין מקום לדברי רבינו דוד להוסיף בסברא מצד שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. הרי היה יכול היה להסתפק בסברת מר ולומר שאם עשה בדיוק מה שציוו עליו מבחינת תנאי הבדיקה שמחויב בהם, יצא ולא עבר על שום איסור.
ג. האם לדברי מר, נדחו דברי אותם אחרונים שאמרו שאין לבדוק תולעים בזכוכית מגדלת (ערוה"ש), כי במציאות יש תולעים?

(ובסוגריים - גם מר טוען בסו"ד שאם בדק תולעים כפי כוחו, הרי הוא אנוס...)

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ד' מאי 30, 2018 6:21 pm

אוצר החכמה כתב:הרב בן עמרם. המסקנה שלך היא כל כך מרחיקת לכת שאתה צריך להביא ראייה חזקה מאד לטעון אותה בעוד שההבנה הפשוטה והברורה היא כדברי הרב סגי נהור. (בפרט שאינך טוען שזה דין פרטי בחמץ אלא דין כללי בכל התורה כולה שמי שעשה כל שביכלתו לא עבר על האיסור. האם מי שבירר כל שביכולתו אם האשה אשת איש והתברר אח"כ שהיא אשת איש יהיה פטור מחטאת?) וצודק הרב סגי נהור שמדברי רבינו דוד אי אפשר להגיע למסקנה כל כך מרחיקת לכת.


מי יודע אולי אמצא "ראיה חזקה מאד" שתשביע רצון מלפניך...
אך עד אז...משהו שיש בו אולי "משהו" על קיום מצות עשה כפי "יכולתו"..(ואני מודה שלא הספקתי לעיין כדי הצורך בזה):
מרמב"ם ריש הלכות תפילה בענין מצות עשה דתפילה:
"...אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה, ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה, וכן ענין התפלות כל אחד כפי יכלתו, יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא."

סגי נהור
הודעות: 3440
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי סגי נהור » ד' מאי 30, 2018 6:32 pm

זה שייך לאשכול ההשוואות של הרב עושה חדשות...

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17489
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm
שם מלא: משה דביר

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ד' מאי 30, 2018 6:33 pm

זה ראיה לסתור פעמים.
א. לא בחינם הרמב"ם אמר את זה דווקא בתפילה שהיא עבודה שבלב.
ב. והוא העיקר. מדובר פה על מעבר למינימום שהוא בכלל להתפלל. כלומר לא על זה שמי שלא קיים מצווה כי אינה ביכולתו נחשב שקיימה, אלא על זה שעושים מעבר לחיוב כל אחד לפי יכולתו.

אגב "רצוני" לא רלוונטי ולא מעניין את אף אחד פה. אני חושב שטענתי דבר הגיוני.

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ד' מאי 30, 2018 7:53 pm

אוצר החכמה כתב:זה ראיה לסתור פעמים.
א. לא בחינם הרמב"ם אמר את זה דווקא בתפילה שהיא עבודה שבלב.
ב. והוא העיקר. מדובר פה על מעבר למינימום שהוא בכלל להתפלל. כלומר לא על זה שמי שלא קיים מצווה כי אינה ביכולתו נחשב שקיימה, אלא על זה שעושים מעבר לחיוב כל אחד לפי יכולתו.

אגב "רצוני" לא רלוונטי ולא מעניין את אף אחד פה. אני חושב שטענתי דבר הגיוני.

"רצונך = רצוני"...
רוצה להזכיר: למה היה צריך להביא ראיה?
האם נכון היסוד, שכאשר מצווה האדם בציווי מסוים שיעשה כך וכך, האם גבול הציווי הוא עד כפי יכולתו האנושית ולא מעבר לכך. (ועל ה"מעבר לכך" איננו רק אנוס, אלא "לא חייב").
ויש אולי רק "דמות ראיה
" מהל' תפילה.
כי בשונה מכל מצוה, שהייתי מצפה שיקבעו לה גדרי עשייה מדוייקים, כ- 4 טוטפות בתפילין, ו-8 פתילים בציצית - לכאו"א בשווה, הנה לנו מצוה שאין לה גדרי עשייה מדוייקים וקבועים, אלא כאו"א "כפי יכולתו". אם הוא "רגיל" - מרבה בתפילה, ואם אינו רגיל - יכול להמעיט. ושניהם - יוצאים יד"ח.
ולא נלענ"ד, שהרמב"ם "מספר סיפורים" מה כאו"א "עשה" פעם מעבר למינימום, אלא שכך הוא החיוב, כאו"א "כפי יכולתו" - זה החיוב (משתנה מאחד לשני...)
ומ"מ בוודאי שזה רק "דמות ראיה", ולא ראיה, ו"תפילה" שאני, אך מ"מ הדבר צריך תלמוד, למה זה שונה מכל מקום,שאין גדר מדויק לעשייה? ולמה "כפי יכולתו"?

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » א' מאי 05, 2019 10:25 pm

סגי נהור כתב:כמה הערות על דבריך:

ב. כמובן בדיקה כפי כוחו היינו באופן שיכול למצוא כל החמץ, ומסתבר שימצא, אלא שיש גם חשש שתתעלם ממנו איזו גלוסקא, ועל זה אמרינן לא ניתנה תורה למלאכי השרת. ובכאי גוונא גם בנושא החרקים ודאי אין חולק שמותר לאכול. אמנם אתה ביקשת לומר יתירה מזו, שגם כשברור שאין ביד האדם לבער את החרקים, כל זמן שעשה מה שבידו יצא ידי חובתו. וע"ז אין שום ראיה מדברי רבינו דוד (שאגב כן מבואר גם בר"ן הידוע בתחילת המסכת).

ג. אכן יש טוענים כעין זה גם בבדיקה מחרקים, והובאו דבריהם בעבר בפורום יותר מפעם אחת. יבואו הבקיאים ויראו לנו מקומם.


עוד מצאתי מענין זה ברשב"א בתשובה סימן רנ"ט, בנושא כלאי זרעים והאיסור לזרוע שני מיני זרעים בבת אחת.
השאלה שעוסק בה הרשב"א בכלאי זרעים, כאשר יש לו תערובת זרעים משני מינים, אמרינן שאם הזרעים ממין אחד (נניח שעורה) הם פחותים מחלק 1/24 בתערובת (חיטים ושעורים), למה לא אמרינן בזה תורת ביטול ברוב/בשישים? ואם כאן זה שונה, מה הביאור בביטול בשיעור שונה כזה?
עונה הרשב"א (בתמצית):
א. תורת ביטול ברוב אמרינן רק באיסור שנפל להיתר, ולא בתערובת היתר בהיתר, כי מי יבטל את מי?
ב. הואיל ותערובת זרעים לענין איסור זריעת כלאי זרעים היא היתר בהיתר, מה א"כ הטעם בשיעור ה"ביטול" בפחות מחלק 1/24? על כך עונה הרשבא וז"ל:
"והטעם בזה מסתברא משום דלא אפשר, דאי אפשר שלא יצא בשדה פרידה אחת ממין אחד ותאסור את הכל, או שיברור ביד כל זרע אשר יזרע, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת , והלכך כל שנתערב בטל ומותר לזרוע לכתחילה ואינו אסור משום זורע כלאיים".
כלומר:
על מנת למנוע את המצב הוודאי שלא יזרע אפילו זרע אחד ממין אחד יחד עם המין השני, צריך לברור ביד כל זרע בשעת זריעתו. וזה לא דורשים מהאדם, כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת.

וא"כ נמצא לענ"ד חידוש גדול יותר מדברי רבינו דוד שהובא לעייל:
בדברי רבינו דוד נראה שנדרש מהאדם לבדוק כפי כוחו (אולי מקסימום כוחו), ואם לא מצא חמץ בדיעבד, אמרינן שאינו אחראי על יותר מזה, כי לא ניתנה תורה וכו'.
אבל ברשב"א נראה לכאורה, שאף אם יש אפשרות ביד האדם לטרוח טרחה מרובה ולברור כל זרע ביד וכך למנוע תערובת של זריעה אסורה, מכל מקום "לכתחילה" אומרים לו, שאין צורך לטרוח כל כך הרבה, כי זה מוגדר בתחום של "מלאכי השרת".

וא"כ הדרנא לנדון דידן: האם לפי דברי הרשב"א, גם בבדיקת תולעים נוכל לומר לאדם הרגיל, שבכוחות עצמו לא יכול אפילו לוודא שאין תולעים קטנטנים ובלתי נראים בתותים, שטרחה זו לחפש אחריהן, הינה ב"תחום של מלאכי השרת"? (ולכאורה הרי זה קל וחומר, מבדיקת תערובת זרעים, שהיא אמנם בכוחו, אך בכל אופן לא נדרש ממנו כזו טרחה).

(ואולי יש לחלק, בין תערובת היתר בהיתר, שכל משמעותה לענין פעולת הזריעה יחדיו, לבין אם יש חשש איסור מעורב בהיתר, ששם יש להחמיר)

ועוד קשה לי כה"ג, לענין איסור קטניות לבני אשכנז בפסח, על הטעם (והשאלה רק על טעם זה ולא על הטעמים האחרים)שכתבו האחרונים, והביאם במשנה ברורה סימן תנ"ג:
"וטעם חומרא זו משום שלפעמים תבואה מעורב במיני קטניות וא"א לברר יפה ואתי לידי חמוץ כשיאפם או יבשלם"
ובברכי יוסף כתב שם לענין אורז, שיש לאסרו מפני מעשה שהיה: "שלאחר שביררו האורז כמה פעמים, שוב נמצאת אח"כ חיטה בתבשיל".
הרי לכאורה, מדבריהם משמע שאין חשש שמא נמצא דגן מחומץ בתערובת הקטניות, אלא שמא יימצא בו דגן שאינו חמץ, אלא שיגיע לתבשיל, אז ייעשה חמץ.
כלומר יש חשש לתערובת היתר בהיתר (שונה מכל תערובת חמץ, שסופו של החמץ, שייאסר בהגיע זמן האיסור), שאחר כך אם נוסיף פעולת בישול יהיה זה חמץ.
והרי זה לכאורה כתערובת הזרעים שעליה מדבר הרשב"א.
וכאן, נראה מהברכי יוסף, שחשש על הברירה, שאיננה מספקת לוודא שאין מין דגן בתערובת.
והלא דברים קל וחומר, אם במקום שכן בידו לברור כל זרע ביד, אומר הרשב"א שאין מטריחים אותו לעשות זאת, כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ויזרע את התערובת גם אם יודע בוודאי שיש בה שני מיני זרעים, קל וחומר במקום שיש רק ספק אם יש בתערובת מין דגן, ואין בידו לוודא שאין בו ב-100%, שיוכל להשתמש בתערובת קטניות זו.
(וכאן, לכאורה אין לחלק, כפי שכתבתי בסוגריים לעייל, גבי בדיקת תולעים, כי גם באיסור קטניות הוי תערובת היתר בהיתר, וכדפירשתי).

אלא, כנראה צריך לחלק ולומר, שזה משום חומרא שחמץ.
כלומר, בחמץ אין מושג כזה של "תחום" השייך רק למלאכי השרת. כי גם אנחנו כ"מלאכים"....

מה דעתכם?

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ג' אוגוסט 13, 2019 5:54 pm

מצאתי כתוב, מהגר"א וייס שליט"א בנידון דידן

"וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם" (י"א כ"ג).

הנה כתבתם בשם אחד הרבנים דגם תולעים זעירים מאד שניכרים רק למיטיבי ראות ואדם בינוני אינו מבחין בהם כלל אסורים, דעד כאן לא כתבו האחרונים להקל אלא ביצורים מיקרוסקופיים שאינם נראים כלל לשום אדם, דכל כה"ג אמרו לא ניתנה תורה למלאכי השרת, אבל כל שמישהו בקצה העולם רואה תולעים שוב אין לומר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואסור. ומשו"כ פסק דפירות שדרכן להתליע צריך לבודקן ע"י מומחה שראייתו חזקה ואין כל אדם יכול לסמוך על בדיקתו.

א

כל אדם רשאי לסמוך על חושיו

אך באמת זו טעות גמורה ואין כל מקום לחומרא זו, דבכל התורה כולה אזלינן בתר אדם בינוני, ולעולם אין אדם צריך לחשוש שמא חרש אילם וסומא הוא ואחרים רואים ושומעים טוב ממנו, אלא אם אדם בינוני הוא סומך על חושיו בכל דבר, ואביא לזה כמה ראיות פשוטות:

א. לגבי מראות דמים אמרו (נדה כ' ע"ב) אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואין הדיין צריך לחשוש שמא אינו רואה כהוגן ומישהו אחר רואה טוב ממנו.

ב. בתערובות איסור בהיתר אמרו חז"ל (חולין צ"ז ע"א) דסמכינן אטעימת קפילא, ונחלקו הראשונים מדוע צריך דוקא טעימת קפילא. י"א שצריך דוקא מומחה לקבוע אם יש טעם איסור בתבשיל, וי"א דסמכינן רק אקפילא משום דאומן לא מרע אומנותיה, אבל במסיח לפי תומו באמת סמכינן על כל אדם.

ובשו"ע מבואר כשיטה בתראה, דבאמת גם טעימת סתם בני אדם קובעת ולא בעינן קפילא אלא כשאינו מסל"ת, עיין יו"ד סימן צ"ח ס"א וכן בסימן צ"ו ס"א, עי"ש. ועיין לשון הרשב"א בתורת הבית (בית ד' שער א') "לא בעי קפילא כלל אלא כל טעם שאינו נרגש לכל הטועמים אינו טעם ואין חוששין לו". הרי דכל אדם בינוני שלא ידוע שחסר לו בחוש הטעם, סומך על טעימה דידיה, ולעולם אין צריך לחשוש שמא מאן דהוא טועם טוב ממנו.

ונראה פשוט דאף לשיטת הראשונים שצריך דוקא טעימת קפילא, אין זה אלא בהרגשת תערובת של טעמים, דסתם אדם לאו אדעתיה להבחין בין טעם לטעם, אבל בנוגע לראיית עיניים פשוט שכל אדם בינוני סומך על ראייתו שלו, דאל"כ אין לדבר סוף.

וכמו כן פשוט דאין שאלה דידן ענין לשיטת הרמ"א ביו"ד שם דאין אנו בקיאין בטעימה ומשו"כ לעולם צריך ששים לבטל איסור מין בשאינו מינו, דאין זה אלא לגבי הרגשת טעם, וז"פ.

ג. וכיוצא בדבר מצינו בהלכות שחיטה, עיין בפתחי תשובה יו"ד סימן י"ח סק"ט שהביא מהשל"ה שהיה חסיד אחד שלא אכל בשר כי ראה שוחט שבדק הסכין ומצאו כשר, ואותו חסיד שב ובדק את הסכין ומצא בו פגימה. ושוב הביא בשם שו"ת בית יעקב סימן צ"ה שכתב דאין זו אלא מדת חסידות, ולא היה לו להחמיר בזה אלא בימות החול ולא בשבת ויו"ט, עי"ש.

ובשלחן ערוך הרב ריש יו"ד בקו"א סק"ג כתב דאם השוחט בדק כדין הסכין כשר, ואף אם יבא אחר וימצא פגימה, ע"כ אין זו פגימה הפוסלת, דאל"כ נתת תורת כל אחד בידו, וא"א שבדיקת הסכין דורשת אומנות, דהלא כל אחד ואחד נאמן על השחיטה, עי"ש בדבריו הבהירים.

ד. ועיין ביו"ד סימן ר"א סעיף נ"א דאין הזחילה פוסלת אלא בזחילה הניכרת. וכבר האריכו כל הפוסקים בתשובותיהם בענין זה, והסכמת כולם דכל שלא רואים זחילה אף שיודעים אנו בבירור שיש זחילה מסויימת אין זחילה זו פוסלת.

ומכל זה חזינן דדבר פשוט וברור הוא, דכל שעל האדם לבדוק ולבחון על פי חושיו הטבעיים, לעולם אינו צריך לחשוש שמא יש בעולם מאן דהוא הבוחן ובודק גנזי נסתרות טוב ממנו.

ב

"לא ניתנה תורה למלאה"ש" בדברי חז"ל

ומה שדייק רב פלוני דעד כאן לא כתבו החכמת אדם שער איסור והיתר כלל ל"ח סכ"ה, הערוה"ש סימן פ"ד סעיף ל"ו ושאר האחרונים דתולעת שאינה נראית למראה עין אין בה איסור משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת, אבל כל שבני האדם יכולים לראות אף אם אחד הוא בסוף העולם מ"מ אין זה מלאכי השרת, טעות כפולה ומכופלת היא.

דהלא לשון זו "לא ניתנה תורה למלאכי השרת" אמרו חז"ל בשלוש מקומות בש"ס לגבי שלש הלכות שונות, ובכל מקורות אלה לא מדובר במה שמסור למלאכי השרת ממש ואין ביד אדם לקיימו, אלא בכולם מדובר בדברים שגם בני אדם יכולים לעמוד בהם אם אכן ידקדקו, אלא שקבעו חז"ל ברוחב דעתם דלא מסתבר שהתורה הקפידה כולי האי בדברים אלו כיון שקשה לעמוד בהם, ובדרך הפלגה אמרו לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ונבאר:

א. בברכות כ"ה ע"ב נחלקו אביי ורבא אם מותר לקרוא קריאת שמע כאשר עקבו רואה את הערוה, אביי ס"ל דאסור ורבא אמר מותר ד"לא ניתנה תורה למלאכי השרת". ונפסקה הלכה כרבא דמותר, כמבואר בטושו"ע סימן ע"ד סעיף ה'.

והרי פשוט דאפשר לדקדק שלא יהא עקבו רואה את הערוה, דאל"כ איך סבר אביי שאסור, ואעפי"כ שיטת רבא דלא מסתבר שהקפידה תורה כולי האי, וכל פעם שאדם קורא קר"ש ומתפלל צריך לטרוח שלא יהא עקבו רואה את הערוה, ומסתבר שלא הקפידה תורה אלא שלא יהא לבו רואה את הערוה.

ב. ביומא ל' ע"א לגבי צואה במקומה דאם אינו נראה מבחוץ מותר לקרוא קריאת שמע, דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. אף דפשוט שיכול ליזהר בזה, דיכול הוא לשטוף גופו בחמין בבואו לקרוא קריאת שמע ולנקות אותו המקום באופן שלא תהיה שם צואה כלל. אלא דלא מסתבר שבכל פעם שקורא קריאת שמע צריך לטרוח כולי האי, דלא ניתנה תורה למלאכי השרת.

ג. בקידושין נ"ד ע"א אמרו כתנות כהונה שלא בלו ניתנו ליהנות מהם, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. וברש"י שם מבואר דלא מסתבר שהכהנים מצווים לפשוט את בגדי הכהונה בגמר העבודה ולא להשהותם עליהם כהרף עין. ועיין עוד שם דאין מועלין בחומת העיר ומגדליה, דלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו זהירים שלא לשבת על החומה או בצילה.

וגם באלה ודאי אפשר ליזהר, אלא דלא מסתבר שהתורה הקפידה בזה בדבר שהמכשול בו קרוב וקשה לעמוד בו.

(ועיין עוד במעילה י"ד ע"ב גם שם אמרו לשון זה לא ניתנה תורה למלאכי השרת אך אין זה ענין לני"ד, עי"ש).

ג

"לא ניתנה תורה למלאה"ש" בדברי הראשונים

ונביא מקורות נוספים גם מדברי רבותינו הראשונים שנקטו כלל זה דלא ניתנה תורה למלאכי השרת אף בדברים שודאי הם בגדר האפשרי, אלא דלא מסתבר שהתורה הפליגה בחומרה בדבר שקשה לעמוד בו:

א. במס' כלאים (פ"ב מ"א) איתא "כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט. רבי יוסי אומר יבור, בין ממין אחד בין משני מינין. רבי שמעון אומר לא אמרו אלא ממין אחד. וחכמים אומרים כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע".

ובשו"ת הרשב"א ח"א סימן רנ"ט כתב "והטעם בזה מסתברא משום דלא אפשר דאי אפשר שלא יצא בשדה פרידה אחת ממין אחד ותאסור את הכל או שיברור ביד כל זרע אשר יזרע ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, והילכך כל שנתערב בטל ומותר לזרוע לכתחלה ואינו אסור משום זורע כלאים".

ואף שביארתי במק"א דודאי אין ללמוד ממשנה זו לשאר תערובת איסור בהיתר, ואין יסוד הלכה זו מדין ביטול ברוב, שהרי המין האחר ניכר ודבר הניכר אינו בטל ברוב, מ"מ חזינן שהרשב"א כתב לבאר משנה זו דכיון שזה דרכו וטבעו של עולם שבגידול חקלאי א"א שלא יתערב במין אחר, לא מסתבר שהקפידה תורה על מעט כלאים, דאין זה מתיישב על הלב שיהיה האדם צריך לבדוק שדהו כל העת ולעקור בכל יום את תערובת המינים ממקומם.

ואף דבודאי ביד אדם לעשות כן, קבעו חכמים שיעור מסויים בכח שנמסר בידם דפחות מרובע הקב בסאה אינו צריך לברר כיון שלא ניתנה תורה למלאכי השרת.

ב. הנה איתא בסוכה (כ"ו ע"א) "תני חדא ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע, ותניא אידך בין קבע בין עראי, ותניא אידך לא קבע ולא עראי, לא קשיא הא דנקיט להו בידיה הא דמנחי ברישיה הא דפריס סודרא עלויה".

וברש"י שם "דפריס סודרא עלייהו. הניחם אצל מראשותיו, בין קבע בין עראי, דלא ניתנה תורה למלאכי השרת".

ואף דודאי אפשר לו לאדם לחלוץ תפיליו ולהניחם על גפי מרומי קרת ברוב פאר והדר, קים להו לחז"ל דכיון שמצוה ללבוש תפילין בכל שעה, מסתבר דרשאי הוא להניחם מראשותיו כשהוא הולך לישון ולפרוס סודר עליהם, דלא ניתנה תורה למלאה"ש.

ג. במנחות כ"ג ע"א אמר ר"ל לגבי קומץ דמנחת חוטא, "הוא עצמו משכשכו בשירי הלוג ומעלהו, והכתיב לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, ההוא שלא יקבע לה שמן כחברותיה".

ובתוד"ה הוא עצמו, הקשו דהלא בשמן מיעוטו מעכב את רובו, וא"כ איך אפשר שנשאר שמן מן המנחות לשכשך בו קומץ דמנחת חוטא, ותירצו "שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ואי אפשר שלא ישאר בלוג מן השמן".

ולכאורה יש לתמוה דהלא מיעוטו מעכב את רובו וא"כ כשם שיכול לשכשך קומץ דמנחת חוטא בשמן שנשאר בלוג יכול לשכשך בשמן זה את המנחות גופן עד שלא ישאר שמן בלוג. וע"כ דכונת התוס' דמסתבר שאין קפידא במעט השמן שנשאר בלוג כדרכו של עולם ועל כגון דא אמרו, לא ניתנה תורה למאה"ש.

ומה מאד שמחתי בראותי את לשונו הזהב של אדוננו החזו"א (מנחות סימן כ"ז אות ט') "ומש"כ שם שלא נתנה תורה למה"ש כונתם וכיון שאי אפשר לנקות הלוג בלא טורח מרובה לכתחלה מצותו שלא לטרוח בזה, ונראה דרשאי למרק הכלי ולאבד השמן והיין, ומיהו אי כינסן אפשר דהן קדישין כשאר בירוצי המדות מדרבנן".

ד. וכך נראה לכאורה גם כונת חז"ל במשנה תרומות (פי"א משנה ו' – ח') "מגורה שפנה ממנה חטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין. וכן חבית של שמן שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין. המערה מכד לכד ונוטף שלש טפים ונותן לתוכו חולין הרכינה ומיצה ה"ז תרומה". (ומשנה זו הובאה בב"ב [פ"ז ע"ב] גם בדיני מקח וממכר דאין המוכר צריך למצות ללוקח יותר משלש טיפין עי"ש).

ובר"ש שם "ולא חשו חכמים לשמן תרומה הנדבק בדופני הכלי". ובירושלמי שם נ"ז ע"א מבואר דכך הדין גם בהקדש.

ואף דפשוט שאפשר לרוקן לגמרי את המגירה ואפשר לשטוף את החבית והכד עד שלא ישאר בדופנותיה שמן תרומה, לא חייבוהו בכך. ונראה דגם הלכה זו מושתתת לכאורה על סברא זו, אף שלא מצינו בדברי הראשונים שכתבו שם לשון זה.

אך באמת אין זה ראיה וגדולי הראשונים פירשו משנה זו דכיון דמה דאין מבטלין איסור לכתחלה אינו אלא איסור דרבנן בתרומה דרבנן הקילו. כ"כ הרשב"א בתורת הבית (בית ד' שער ד' פ"כ ל"ז ע"א, ובתשובות הרשב"א ח"א סימן רכ"ב) והובא בשט"מ שם בב"ב. ועיין מהר"י קורקוס על הרמב"ם פי"א מתרומות הלכה י"ד – ט"ו, ובמקדש דוד על קדשים סימן ל"א, ואכמ"ל.

ה. ובתוס' ישנים יומא ס' ע"א (השייך לדף נ"ט ע"ב) ד"ה והרי תרוה"ד כתבו דאין מעילה בקטורת "דלא ניתנה תורה למלאכי השרת שא"א שלא יהנו ממנו בחפינה ובפיטום ובהולכה ובהקטרה". ואף דודאי יכול לסתום נחירי אפו וכדו', וכמבואר מהמשך דברי התו"י שמדרבנן כן אסרו, מ"מ פשוט לחז"ל שלא הקפידה תורה בכך, כמבואר.

ו. ובשו"ת הרא"ש כלל י"ט סימן ו' כתב "ודע כי נראה לי שחז"ל קבעו זמן להכשיר כלי הבלוע יין נסך על עירוי שלשה ימים. ובכל מעת לעת יערה המים הראשונים וישים אחרים. וכן שיערו חכמים שבכ"ד שעות פעלו המים פעולתם ושוב לא יועילו המים להכשיר הכלי. הילכך בכל מעת לעת יכוין בדעתו לערות מים ראשונים, ואם לא יוכל לצמצם ברגע אחד לא ניתנה תורה למלאכי השרת".

וגם בדבריו מפורש כדברינו דהלא יכול לשהותו עד שודאי יעבור מעל"ע, אלא שלא חייבוהו בכך וסומך על השערת הדעת שעבר מעל"ע.

ז. ובבדק הבית להרא"ה (בית ג' שער ג', ע"ט ע"א) דחה את דברי הרשב"א לגבי תרנגולת שמהבהבין אותה באש שאסור להניחה בכדי שיחם הלב והכבד וכתב "ואין אנו יורדין לדקדוקין אלו שאין להם שיעור ואין אדם יכול לעמוד עליהם ולא ניתנה תורה למלאכי השרת".

ח. והוסיף לחלוק על רבינו הרשב"א בסגנון זה לגבי שפוד שצולין בו בשר (בית ד' שער ד', ל"ו ע"ב) שכתב הרשב"א דהשפוד נאסר על ידי בליעת דם "ולפיכך אין אדם רשאי להשהות הצלי על גבי השפוד ואפילו רגע אחד אלא תיכף שמוציאו מן האור שולף הבשר מעל השפוד".

וכתב הרא"ה "ואני אומר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ומוטב לחכמים שיאסרו צלי ולא להביא מכשולות אלו".

ט. ובהלכות נדה סימן קפ"ז סק"י כתב הש"ך בשם משאת בנימין דאעפ"י שכתוב בשו"ע (שם סעיף ב') לגבי רואה מחמת תשמיש שצריכה היא לבדוק עד מקום שהשמש דש לא ניתנה תורה למלאכי השרת ודי כשהיא בודקת בעומק אותו מקום.

ואף דפשוט דיש יכולת לבדוק עד מקום שהשמש דש שהרי כך כתבו הראשונים, ואף אם אצבעותיה קצרות יכולה היא לבדוק ע"י נשים אחרות, מ"מ כתבו המשאת בנימין והש"ך אף בזה דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולא מסתבר שהחמירה תורה כולי האי.

י. ובאמת כבר נחלקו הפוסקים בכל עיקר בדיקת שבעה נקיים דהטור בסימן קצ"ו כתב שבין בהפסק טהרה ובין בבדיקות ז"נ צריכה לבדוק "עד מקום שאבר התשמיש מגיע, ואם לא עשתה כן לא הוי אלא קינוח בעלמא ולא יצאה ידי בדיקה". והבית יוסף פקפק בזה מאד וכתב "וזכורני כי בנערותי ראיתי זקנים שהיו מגמגמים על בדיקה זו שכתב רבינו, לומר שהוא דבר שאי אפשר לעשות. אח"כ בא לידי כתבי מוה"ר אוסרלין (תרומת הדשן) וכתוב שם (ח"ב סימן ע"ח) כלשון הזה הא דבדיקת אשה בז' נקיים עד מקום שהשמש דש כבר שמעתי מדקדקים בזה, אך שאר החיבורים לא כתבו רק בדיקה יפה לחורין ולסדקין, וכיון דאי אפשר לנשים כולי האי אין להחמיר עליהן ביותר והנח להם לישראל וכו'".

והבית יוסף נסתפק בכונת תרוה"ד בסוף דבריו, אם כונתו למה שאמרו במס' שבת (קמ"ח ע"ב) "הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", או שמא כונתו למ"ש בפסחים (ס"ו ע"א) "הנח להם לישראל, אם לא נביאים הם בני נביאים הם". וכתב דנפ"מ לבעל נפש אם צריך ליזהר בבדיקה עד מקום שהשמש דש, עי"ש.

הרי לן שנחלקו בבדיקות אלה האם צריך לטרוח ולבדוק עד עומק המקום שהשמש דש, או שמא די בכל אשה הבודקת היטב בחורין ובסדקין ואין להחמיר כולי האי, ואפשר דאף בעל נפש ל"צ להחמיר בזה.

יא. וכבר הקלו בבתולה הבודקת לפני נישואיה שתבדוק בדיקה מועטת שלא תקלקל עצמה, כידוע. ונראה פשוט דאף שבסוגיא זו דבדיקת ז"נ לא מצינו לשון זו ד"לא ניתנה תורה למלאכי השרת", מ"מ היינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב, ויסוד הדבר שבמקומות הרבה חזינן בדברי קדמונינו דמסתבר שלא החמירה תורה בדברים שקשה לעמוד בזה, ודרכיה דרכי נועם כתיב.

יב. וכבר הבאתי לעיל מה שאמרו בנדה (כ' ע"ב) לגבי מראות הדם דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. וביאור הלכה זו פשוט דאף דאפשר דאכן מראות הדמים משתנים, ואפשר דמראה זה פסול היה ונשתנה מראהו לטובה, מ"מ כך הוא דין התורה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, דאל"כ אי אפשר וכי איך נדע מה לפנים ומה לאחור.

ומכל זה למדנו דרך רבותינו עמודי התורה וההוראה, מימות חז"ל עד לגדולי הפוסקים דלעולם סומך אדם על בדיקה כדרכו של עולם. וכך נראה גם בני"ד, דלאחר שבדק כמיטב יכולתו ולא מצא תולעים ופשפש ולא מצא, אינו צריך לחשוש שמא יש אחרים הרואים טוב ממנו והם היו מוצאים מה שלא מצא הוא.

ומה שהביא משו"ת חת"ס או"ח סימן קל"ב, אדרבה בדבריו מבואר להדיא כדברינו שהרי כתב דאין לסמוך בבדיקת החסא על חלושי ראות אלא על שראייתו בריאה, הרי לן דרק על מי שאין ראייתו טובה אין לסמוך אך פשוט דאדם בינוני שאין ריעותא בחוש הראיה שלו יש לסמוך על בדיקתו, וז"פ.

ד

בתולעים קטנים

אמנם לגבי עצם השאלה בתולעים קטנים מאד שקשה להבחין בהם, ודאי צריך לבדוק כמיטב יכולת הראיה שלנו ולהבטיח שאין כאן תולעים, וכל תולעת הנראית לעין גם אם תהיה קטנה מאד וגם אם קשה להבחין בה אסורה מה"ת.

וכך מפורש בסוכה י"ח ע"א לגבי "אברומא", והם מין דגים קטנים שאין השרצים ניכרים בהם כדפרש"י שם, ואסרום שם חז"ל במקום פלוני כיון שהנהר מלא תולעים "ומרוב קוטנם אין יכול להפרישם שאינן ניכרים" כמבואר ברש"י. הרי לן דאף שרצים שאינם ניכרים מחמת קוטנם, מ"מ אסורים.

ולכאורה יש לדחות את דברי כל האחרונים הנ"ל שכתבו דשרצים שא"א לראותם מחמת קטנם אין בהם איסור מדברי רש"י אלה. אך באמת נראה פשוט דכיון דיסוד זה שכתבו האחרונים פשוט כל כך עד שא"א כלל לפקפק בו, צריך לפרש את דברי רש"י דודאי ופשוט דשרצים אלה נראים לעיניים, אלא שקשה לראותם מחמת קוטנם והיותם דומים לבשר הדג ומשו"ה א"א להפרישם.

ועכ"פ פשוט דאף שרצים זעירים שא"א להפרישם וקשה לראותם אסורים.

ועיין עוד בכנסת הגדולה יו"ד (סימן פ"ד הגהות על ב"י ס"ק ס"ב) שכתב וז"ל "שאין נראין אלא לאחר שליקתן כו', ל"ד אלא הוא הדין אחר חביטתן כאשר ראיתי בעין בירק שקורין פעטרישק"א בלע"ז, וכן בירק שקורין קאפיר שאין רואין עליו שום תולעת, חובטין אותו על בגד שחור נופלים ממנו תולעים עד אין מספר, והתולעים גם כן ירוקים ואינם נראין על הירקות רק על הבגד שחור, לכן בעל נפש יבדוק כל הירקות מקודם".

ומבואר מדבריו דיש שאין השרצים והתולעים ניכרים אלא ע"י חבטה, ורק כך יוצאים התולעים מן החורין והסדקין של ירקות אלה, וכל כה"ג אסור לאוכלן אלא ע"י בדיקה זו.

אך נראה דאין זה אלא כאשר ידוע שמים אלה או ירקות אלה יש בהם שרצים, וזו הדרך להפרישם ולבררן, אבל כשיש ספק אם בכלל יש תולעים, אין לנו אלא מה שהעין רואה, ומה שאין העין הבינוני רואה אין האוזן שומעת ואין צריך לחשוש לו.

ה

בתופעות נוספות שאינן ניכרות אלא ע"י אמצעים מלאכותיים

והנה באגרות משה הרחיב יסוד זה שכתבו האחרונים לגבי תולעים שאינם נראים לעין אלא ע"י אמצעים מלאכותיים, לתחומים נוספים ואף בהם כתב דכל תופעה שאין האדם יכול לבחון אלא באמצעים טכנולוגיים אין לה כל משמעות בהלכה. ולענ"ד יש לדון טובא בדבריו, ונבאר:

א. באג"מ (יו"ד ח"ב סימן קמ"ו) דן לגבי אדם שהפסיק לנשום ולא מרגישים בו דופק הלב ונקט דבעצם היה ראוי לדון שדינו כמת דאף אם במכשירים רפואיים רואים שעדיין הלב פועם אין זה כלום, דכיון שאין רואים כל פעילות לבבית ללא מכשירים, הרי זה מבחינת ההלכה כאילו לבו הפסיק לפעום ושוב אין נשמה באפו, אלא שמ"מ פסק שדינו כחי מטעם אחר, שהרי במס' שמחות (פ"ח ה"א) אמרו "פוקדין על המתים עד ג' ימים, ומעשה שפקדו אחד וחי כ"ה שנים". אלא שסומכין על הרוב שאם אין רואים בו נשימה מסתמא מת, אבל זה שמכשירים מראים שלבו דופק יצא מן הרוב וצריך לחשוש שחי הוא, עי"ש. ונמצא לדברי האג"מ שהוא נידון כחי מחמת הספק.

אך לענ"ד נראה פשוט שאדם זה דינו כחי לכל דבר וההורגו חייב מיתה, ומה שדימה האג"מ לתולעים קטנים נראה שאין הנידון דומה לראיה כלל, דשאני איסור תולעים דא"א שתאסור תורה מה שאין ביד האדם להיזהר ממנו, וע"כ דמה שאינו נראה אינו בכלל שרץ, ואין בזה כל תימה דאטו אבק האויר וחול הים שרצים המה, (ואף במדע המודרני מבחינים בין מיקרו אורגניזם (micro organism) ובין חרקים (insects), ולאו בחדא מחתא מחתינן), אבל לגבי חיותו של אדם אם דין התורה הוא שכל שהלב פועם הוי חי, אין כלל נפ"מ בדרך שיודעים אנו שהלב פועם. ואין לדחות דא"א שתתיר תורה לקבור אדם ועדיין חי הוא, וע"כ דפעימות שאינן נבחנות אלא ע"י מיכשור מודרני ע"כ לא פעימות לב הן ואין להן כל משמעות לפי ההלכה, דכבר כתבתי במקום אחר דאין ההלכה מגדירה כלל את עצם החיים, דשערי מוות לא נגלו לאדם, ואין ההלכה עוסקת אלא בסימני המות, ומאיזה שלב מניחים אנו שהאדם מת, ובזה גילו חז"ל דכל שאין האדם נושם מניחים אנו שהלב הפסיק לפעום ומותר לנו להניח שמת הוא, ומשו"כ מסתבר דכל ששוב יודעים אנו שהלב עדיין ממשיך לפעום חי הוא, ואין בזה כל תימה.

ב. ועוד הניף ידו באגרות משה אבן העזר (ח"ג סימן ל"ג) לגבי מי שאינו שומע אלא ע"י מכשיר שמיעה אם הוא כחרש שדינו כשוטה כיון שאינו שומע באופן טבעי, או שמא דינו כפקח כיון דמ"מ שומע הוא, וכתב הגאון דכיון דאינו שומע אלא ע"י מכשיר שמיעה, הוי כחרש גמור לכל דבר.

ויסוד דבריו השתית על דברי האחרונים הנ"ל דכל שאין העין רואה בו כל איסור, ומזה דן דה"ה לגבי חרש דכיון שאינו שומע אלא ע"י מכשיר דינו כחרש לכל דבר. ואין זה דומה לדברי הפרי חדש דחרש השומע ע"י חצוצרה אינו חרש אלא פקח לכל דבר, דשאני חצוצרה שאינה דבר מחודש, עי"ש.

אלא שמטעם אחר הסיק למעשה שדינו כפקח, דכל הסיבה שחרש דינו כשוטה אינו אלא משום שאין לו כל התחברות עם בני אדם, אבל זה ששומע ע"י מכשיר שמיעה ולמעשה מתקשר עם בני האדם דינו כפקח, עי"ש.

ולענ"ד יש לדון טובא בכל דבריו.

דמה שכתב דאף שדינו כמי שאינו שומע כלל מ"מ כיון שמתחבר הוא עם בנ"א דינו כפקח לאו הלכתא פסיקתא היא, דא"כ ה"ה בחרש שאינו שומע ואינו מדבר ומתקשר עם בנ"א בשפת חרשים ע"י תנועת ידים ואצבעות, או חרש שלמד לקרוא שפת שפתיים, וכבר האריכו האחרונים בשאלה אם חרש שלמד בבית ספר לחרשים ובר דעת הוא ומתפקד כאחד האדם אם דינו כשוטה והארכתי בזה במקום אחר. ולפי"ד האג"מ דין חרש השומע במכשיר שמיעה ככל הני, אך לענ"ד פשוט דעדיף מהם, ואף מי שאומר שדין אלה כשוטים, יודה שהשומע ע"י מכשיר שמיעה אין דינו כחרש כלל.

וגם מה שכתב לחלק בין חצוצרה למכשיר שמיעה לא הבנתי, דמה בין זה לזה, הלא גם חצוצרה לא מצינו בטבע, אלא שהחצוצרה הומצאה ע"י בני אדם לפני אלף שנה ומכשיר השמיעה לפני מאה שנים, ומה בין זה לזה.

אלא נראה פשוט דכיון שמ"מ שומע הוא דינו כפקח לכל דבר, ואין זה דומה כלל להא דלא ניתנה תורה למלאכי השרת דכל השאלה היא אם אדם זה שומע או לא, וכיון שהוא שומע דינו כפקח.

ודומה הדבר בעיני לאדם שלולי מכשיר רפואי מודרני היה מת מחוליו, ועשו לו ניתוח בכלים מודרניים אטו נאמר שמת הוא כיון שלולי המיכשור המודרני היה מת ואין ההלכה מכירה במכשירים חדשים מעשי ידי אדם, אתמהה. וכן הדבר הזה, כיון שמ"מ שומע הוא דינו כפקח לכל דבר.

ואין זה ענין כלל למה שכתבתי במק"א דמי ששומע מקרא מגילה ע"י מכשיר שמיעה לא יצא ידי חובתו, דהתם לא שמע קול הקורא אלא קול המכשיר שאינו אלא מעין שיחזור מלאכותי של קול האדם, אך לגבי דין חרש אין בין זה לזה ולא כלום כיון שמ"מ שומע הוא.

ודו"ק בכ"ז כי לענ"ד הדברים נכונים וברורים.

[שו"ת מנחת אשר ח"א סימן מ"א]

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ד' אוגוסט 14, 2019 9:22 pm

לאחר עיון נוסף בדברים שהבאתי לעייל, בדברי הרשב"א בכלאי זרעים, ובדברי רבינו דוד בבדיקת חמץ, ששם נקטו האי כללא, ד"לא ניתנה תורה למלאכי השרת", לעומת חומרת קטניות בפסח, שנראה שדווקא כן "ניתנה תורה למלאכי השרת", ניתן אולי לענ"ד להגיע לכמה מסקנות בענין זה:

א.) הדוגמאות שמצאתי (ולצערי לא יגעתי מספיק) בדברי הגמ' והראשונים לעניין האי כללא ד"לא ניתנה תורה למלאה"ש", מדברות בדווקא ב"איסורים" ולא במצוות עשה.
ב.) במה מצווה האדם - באיסורים, או מה בדיוק מוטל על האדם באיסורים?
צד א': לא לעשות/לאכול את האיסור, כלומר לא לאכול את החזיר, או לא לעשות את המלאכה האסורה בשבת.
צד ב': האדם מצווה, או מוטל עליו, להשמר ולהזהר מלאכול או לעשות את האיסור.
ונראה לענ"ד לכאו' כהצד השני, ולכן אם נשמר ונזהר "כפי כוחו" (רבינו דוד בפסחים ב.) או טרח בטרחה שאינה קיצונית לברור את זרעי הכלאיים (כהרשב"א בכלאי זרעים), הרי שנשמר ונזהר כנדרש ממנו וכמוטל עליו באיסורים אלה, וכל זהירות ושמירה שמעבר לכך - לא נדרשת בציווי שלו, ויהיה מותר לכתחילה (כמפורש ברשב"א). כלומר גם אם יזרע בפועל כלאיים, אין זה בכלל האיסור. (ולא מטעם "אונס", אלא מותר לכתחילה).
ג.) הואיל ומצאנו במקרים מסויימים, שכן "ניתנה למלאכי השרת", כגון בחומרת קטניות בפסח, וגם כפי ההכרעה הידועה בבדיקת תולעים בתות שדה לדוגמא, אולי צריך להוסיף עוד תנאי, מתי נקטינן האי כללא ד"לא ניתנה תורה למלאה"ש", ומתי לא נקטינן.
והוא: מה יקרה אם יוטל על האדם חובת זהירות ושמירה יותר מ"כפי כוחו"? האם יגיע למצב בלתי אפשרי, שלא יוכל בכלל לזרוע את שדותיו בגלל איסור כלאי זרעים, או כמעט שלא יוכל להמלט מאיסור בל יראה ובל ימצא. או שגם אם יוטל עליו להשמר ולהזהר בקטניות בפסח או מבדיקת תולעים "יותר מכפי כוחו", לא יישאר רעב, ויוכל לאכול מאכלים אחרים.
כלומר, התנאי הנוסף להיתר נעוץ במצב שאליו יגיע האדם אם יידרש להשמר "יותר מכפי כוחו". אם יגיע למצב בלתי אפשרי, אז נקטינן האי כללא, ד"לא ניתנה תורה למלאה"ש", ואולם, אם עדיין אפשר יהיה לו להתקיים גם בלא לעבור על האיסור, אז כן אמרינן שיעשה "יותר מכפי כוחו" כ"מלאכי השרת", ואם לא יכול, שלא יאכל או לא יעבור על האיסור.
ד.) אולי הכלל של "לא ניתנה תורה למלאה"ש" נאמר דווקא באיסורים דאורייתא. משא"כ באיסורים דרבנן, שמהותם "גדר וסייג", שם כן אפשר למצוא את החריגים להאי כללא, וכן יידרש מהאדם להזהר ולהשמר "יותר מכפי כוחו" במקום שרצו חז"ל לגדור את האדם יותר ויותר, כפי רוחב דעתם.
(אולי ניתן להטעים את הדבר ולומר, שאם באיסורים דאורייתא, מה שמוטל על האדם זה חובת הזהירות והשמירה מלעשות/לאכול את האיסור, וכפי שבארתי לעייל, אך באיסורים דרבנן, רבנן רצו לחזק את האיסור עצמו, שלא יתבטל שמו ומהותו, ולכן כל טרחה וכל מאמץ, אפילו "יותר מכפי כוחו" נדרש מהאדם, כדי למנוע ממנו לעשות/לאכול את האיסור עצמו).

מה דעתכם בענין זה?
אשמח לכל קושיא/ראייה/הערה/הארה

סמל אישי של המשתמש
אוצר החכמה
מנהל האתר
הודעות: 17489
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm
שם מלא: משה דביר

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אוצר החכמה » ד' אוגוסט 14, 2019 9:40 pm

איני מבין מה הקשר של קטניות לנושא בכלל.

אליהו בן עמרם
הודעות: 930
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 6:56 pm

Re: בדיקת חמץ ובדיקת תולעים-הילכו שניהם יחדיו?

הודעהעל ידי אליהו בן עמרם » ד' אוגוסט 14, 2019 10:04 pm

אוצר החכמה כתב:איני מבין מה הקשר של קטניות לנושא בכלל.


הבאתי לעייל, בענין איסור קטניות לבני אשכנז בפסח, על הטעם שכתבו האחרונים, והביאם במשנה ברורה סימן תנ"ג:
"וטעם חומרא זו משום שלפעמים תבואה מעורב במיני קטניות וא"א לברר יפה ואתי לידי חמוץ כשיאפם או יבשלם"
ובברכי יוסף כתב שם לענין אורז, שיש לאסרו מפני מעשה שהיה: "שלאחר שביררו האורז כמה פעמים, שוב נמצאת אח"כ חיטה בתבשיל".

ומשמע, שבגלל שלא ניתן למנוע תערובת גרגר חיטה מעורב באורז או בקטניות גם בברירה חוזרת ונשנית, נאסרו כל הקטניות והאורז חמת הספק, ולא אמרינן שזה יותר "מכפי כוחו" (כדברי רבינו דוד) או שזו טרחה מרובה כדברי הרשב"א בכלאי זרעים, (שלא דורשים לברור כל זרע וזרע ביד), ובכה"ג אין איסור ד"לא ניתנה תורה למלאה"ש", למרות שבוודאי (ולא ספק) יש זרע ממין אחר המעורב בתערובת הזרעים.
ובמילים פשוטות יותר, אם קשה כל כך לברור את הקטניות כדי להימנע מתערובת חיטה, למה לא נתיר את התערובת המסופקת הזאת, כיון שלא ניתנה תורה למלאה"ש?


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 26 אורחים