לדוגמא: האוכל חיטה אחת של איסור, או האוכל ענב שלם הקדוש בקדושת שביעית (לשיטה שיש מצוה באכילתו) או של מעשר שני (מצות אכילה), שהם "בריה" ואין בהם כזית.
לכאורה לא יעבור על איסור אכילה ולא יצא יד"ח מצות אכילה. כי "בריה" זה רק מה שיש בו נשמה, "בריית נשמה חשובה - חטה לא חשובה", כדאיתא בגמ' מכות (ריש פרק אלו הם הלוקים ודף יז.) אליבא דחכמים, וכפי שנפסק בשו"ע יו"ד סימן ק' בהלכות תערובות ("ואין לו דין בריה אלא אם כן הוא דבר שהיה בו חיות לאפוקי חטה אחת של איסור" - לעניין ד"בריה" לא בטילה ברוב - מדרבנן).
וא"כ, למה בשו"ע או"ח סימן תע"ה יש הווי אמינא למג"א, לרעק"א, ולמשנ"ב ס"ק י"ב ושם בשעה"צ - לצאת יד"ח מצות מרור באכילת "בריה" שהיא פחותה מכזית?
הרי לא מדובר בבעל חיים - "ב"בריית נשמה"?
(והשעה"צ שם חילק בין חשיבות "בריה" לענין ברכות לבין חשיבותה לעניין מצות מרור, כי צריך חשיבות של שיעור כזית לזכר ל'וימררו את חייהם', ולכאורה אין צורך לחילוק מיוחד למרור, שכן אינו "בריית נשמה", ולכן לא יוצאים יד"ח במצות אכילה פחותה מכזית על אף שהיא "בריה", כפי שלשאר מצוות ואיסורים זה לא מספיק)