ברכת המזון דאוריתא

[הרבמס]

שאלה בשם אבי מורי
מה דינו של אחד שאכל חצי כזית ושבע.

[החושב]

כמדומה המנחת חינוך מאריך בזה שבברכת המזון יש דין "אכילה" (ולא רק שביעה). פחות מכזית אינו נחשב אכילה (אולי זה כתוב במנחת חינוך מפורש)

[קאצ'קלה]

בשו"ת חת"ס או"ח סי' מט:

...ולפי הנ"ל י"ל בהיפוך מהמובן והוא דבשעת ברכתן של ישראל הי' ברכה מצוי' בכל מאכל שלהם והיו אוכלים ושבעים בפחות מכזית, והשתא א"נ נימא בכל המצות דכתיב בהו אכילה אפשר לומר דמ"מ בעי כזית דוקא מ"מ לענין שיעור בהמ"ז קרוב לודאי דאי שבע ליה בפחות מהכי סגי, דהתורה תלי ליה בשביעה, ואפ"ה ישראל קדושים הם החמירו על עצמם משום חומר לאו דלא תשא שהוא מיראת השם כמבואר תמורה ד' ע"א ע"כ דקדקו על עצמם לאכול עד כזית אפילו שהיה קשה להם שהרי כבר שבעו בפחות אפ"ה משום שלא לכנס בספק לא תשא בבהמ"ז, והא"ש דהא גבי לא תשא כתיב לא ינקה ה' עיין ר"פ שבועת הדיינים [ל"ט ע"א] וס"פ יה"כ [פ"ו ע"א], א"כ הנזהר בזה טפי ראוי שישא לו ה' פנים היפך מן לא ינקה כי מדה טובה מרובה.

וראה עוד קונטרס זכרון יוסף, חרך, פרשת עקב עמ' קכה-קכו.

[הפשטן]

כמדומה המנחת חינוך מאריך בזה שבברכת המזון יש דין "אכילה" (ולא רק שביעה). פחות מכזית אינו נחשב אכילה (אולי זה כתוב במנחת חינוך מפורש)

לא צריך מנחת חינוך, שהלא זה פסוק מפורש (וממילא: דברי הרב, שכמותו סובר גם התלמיד, דברי מי שומעים, ולמי בהתחלה פונים, הוי אומר לדברי הרב ריבונו של עולם).
מזכיר לי סיפור, על אחד שרצה לשבח את הלחם שבמאפיה, אז אמר לקונדיטור, אצלכם - מספיק רק להסתכל על הלחם הטרי שלכם - וכבר נהיים שבעים...
ובפשטות, בהסתכלות גרידא על הלחם לא יתחייב לברך ברה"מ, דהא כתיב "ואכלת ושבעת וברכת", והא בהסתכלות גרידא ליכא אכילה. ודון מינה לגבי מי ששבע משיעור כחצי זית, דקיימא לן במסכת ברכות דבכה"ג לא חשיבא אכילה, וא"כ מהיכא תיתי דבכה"ג יתחייב בברה"מ ע"י הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת".

[אורי ויל]

תמהני שתפסת הדברים בפשיטות כל כך, כי המעיין על נכונה יראה שיש הסוברים דבשבע פחות מכזית חייב מדאורייתא, כמו שמצדד החתם סופר או"ח סי' מט.

דרך אגב, זה משליך גם על אכילה גסה אם צריך לברך אחריה בהמ"ז, אם יש תנאי של "אכילה" או שזה רק היכי תמצי לבוא לידי שביעה.

[בעל קורא]

אם כתוב בפסוק "ואכלת" זה אומר שצריך אכילה בשביל לברך, ואין אכילה פחות מכזית. ופשוט שהשבע בלי לאכול אינו חייב לברך.
אך לגופה של שאלה גם מסתבר שזה כלל לא מציאותי לשבוע בפחות מכזית.

[בעל קורא]

תמהני שתפסת הדברים בפשיטות כל כך, כי המעיין על נכונה יראה שיש הסוברים דבשבע פחות מכזית חייב מדאורייתא, כמו שמצדד החתם סופר או"ח סי' מט.

דרך אגב, זה משליך גם על אכילה גסה אם צריך לברך אחריה בהמ"ז, אם יש תנאי של "אכילה" או שזה רק היכי תמצי לבוא לידי שביעה.

החתם סופר רק מבאר שהיה לישראל צד כזה כיון שמ"מ שבעו (ושם מדובר כשהמזון היה מתברך במיוחד שהיה באמת מספיק פחות מכזית כדי לשבוע), אך מ"מ כיון שחששו שלא כן לכן אכלו כזית דווקא, ואינו כותב להלכה דבר כזה, ומדבריו אף משמע שלהלכה אינו כן ולא קיי"ל לישראל הכי.
וגם זה כמובן חידוש עצום ובפשטות אם לא היה אכילה אין שום הו"א של חיוב ברכה.

[מה שנכון נכון]

נ"מ גם כששבע ולא אכל כזית באכ"פ. ויעוי' מ"ב סי' רי סק"א ובשעה"צ סק"י.

[בעל קורא]

נ"מ גם כששבע ולא אכל כזית באכ"פ. ויעוי' מ"ב סי' רי סק"א ובשעה"צ סק"י.

ייש"כ.
אכן משמע משם דלא ברירא להו לגדולי האחרונים האם יש דין של אכילה כדי לברך, או שמא העיקר הוא רק השביעה ואין חיוב של אכילה כלל ולשון ואכלת הוא רק משום שהרגילות לשבוע הוא אחר אכילה.

[אורי ויל]

עיין מהר"ם שיק או"ח סי' שמ, שמי כמוהו היה בקי בכוונת דברי החת"ס, שהסביר דבריו להלכה.
ודברי המנ"ח שהובאו מעלה הם במצוה ת"ל.
ומ"מ לא באתי אלא להעיר שהענין אינו פשוט כמו שצידדו כאן כמה.
לגבי ההלכה של אכילה גסה אם זה מתמעט מבהמ"ז, אין להוכיח מהמג"א ס"ס קצז שכתב שאין לברך שהוא משום דס"ל שצריך "ואכלת", לפי מה שהובא כאן https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... 1&start=60

[עובדיה חן]

שמעתי לדון האם אדם שאכל ולא שתה בסעודה שאינו חייב מדאורייתא על ברכהמ"ז לפי כמה שיטות,מה הדין אם הוא גמר בדעתו ונטל מים אחרונים שלע"ע הוא חייב מדרבנן האם מותר לו בשלב הזה לשתות, ולכאורה יהיה אסור לו כי מאחר והסיח דעתו נמצא שחיובו ברכהמ"ז הוא מדרבנן, אבל לאחר שהוא ישתה יש מצב שיהי למפרע חיוב ברכ"מ דאורייתא ומימלא גם לשתות יהיה אסור כי שתיה זו היא הופכת את המצב של האכילה של 'ושבעת' ולאכול אסור לאחר מים אחרונים .וצ"ע

[כדכד]

לא הבנתי
למה אסור לו לשתות?
אם משום שהסיח דעו הרי קיי"ל שבימינו אין היסח הדת ואף אם אמר "הב לן ונבריך" יכול להמשיך לאכול עד שיטול מים אחרונם

[אוצר החכמה]

נניח שנטל ידיו למים אחרונים.
אני לא הצלחתי להבין את החשבון של הרב עובדיה חן. אסור לו לשתות מדרבנן ואם ישתה יתברר שאסור לו לשתות מדאוריתא אבל רק בגלל ששתה. מה הבעייה למעשה. אסור לו לשתות.

[כדכד]

כנראה כוונתו שעכשיו התחייב מדרבנן אך אחרי שיברך וישתה נמצא שרק אחרי השתיה חל עליו החיוב לברך מדאורייתא ואז לא יוכל לברך כי כבר בירך

[אליהו בן עמרם]

בשו"ת חת"ס או"ח סי' מט:

...ולפי הנ"ל י"ל בהיפוך מהמובן והוא דבשעת ברכתן של ישראל הי' ברכה מצוי' בכל מאכל שלהם והיו אוכלים ושבעים בפחות מכזית, והשתא א"נ נימא בכל המצות דכתיב בהו אכילה אפשר לומר דמ"מ בעי כזית דוקא מ"מ לענין שיעור בהמ"ז קרוב לודאי דאי שבע ליה בפחות מהכי סגי, דהתורה תלי ליה בשביעה, ואפ"ה ישראל קדושים הם החמירו על עצמם משום חומר לאו דלא תשא שהוא מיראת השם כמבואר תמורה ד' ע"א ע"כ דקדקו על עצמם לאכול עד כזית אפילו שהיה קשה להם שהרי כבר שבעו בפחות אפ"ה משום שלא לכנס בספק לא תשא בבהמ"ז, והא"ש דהא גבי לא תשא כתיב לא ינקה ה' עיין ר"פ שבועת הדיינים [ל"ט ע"א] וס"פ יה"כ [פ"ו ע"א], א"כ הנזהר בזה טפי ראוי שישא לו ה' פנים היפך מן לא ינקה כי מדה טובה מרובה.

וראה עוד קונטרס זכרון יוסף, חרך, פרשת עקב עמ' קכה-קכו.

וכן מצאתי בנימוקי הגרי"ב לרבי יהודה בכרך (באורים על אגדות חז"ל - ברכות כ:), שבברכה שנאמר בה "ואכלתם לחמכם לשובע" - שפירש"י שאוכל קמעא ומתברך במעיו, יש לביאורו 2 ברכות, האחת גשמית, שיהיה שבע, והשניה רוחנית, שיוכל לקיים ברכה"ז מן התורה.

[אוצר החכמה]

כנראה כוונתו שעכשיו התחייב מדרבנן אך אחרי שיברך וישתה נמצא שרק אחרי השתיה חל עליו החיוב לברך מדאורייתא ואז לא יוכל לברך כי כבר בירך

לא נראה לי שלזה כוונתו. אם זו השאלה אין לזה קשר למים אחרונים. אתה שואל סתם מי שאכל ולא שתה או אכל פחות מכדי שביעה ובירך ברכת המזון ועכשיו שתה או השלים לכדי שביעה (ופחות מכזית) מה יעשה?

אני חושב שהתשובה כי אע"פ שלא התחייב מדאורייתא אם בירך כבר נפטר מדאורייתא ופקע חיובו. אבל זה באמת צריך בדיקה.

[כדכד]

לי לפחות יש הסבר למה הוא התכוון. אני לא שואל את השאלה שנשאלה בשמי. אני נסיתי להסביר את דבריו. הסבר אחר אין. אלא אם הוא יבוא ויסביר את עצמו.
במסקנה המעשית אני מסכים