בדין עיון בספר טלפונים בשבת, יש לדון מכמה פנים, א. בירור מספר טלפון. ב. עיון בכתובות מגורים. ג. לטלטלו.
ברצוני לדון כעת בנושא הראשון, לברר מספר טלפון, דבר זה נאסר:
ומצינו בדברי רבותינו האחרונים מצינו כמה טעמים בדבר. דעת הגרש"ז אויערבך (שש"כ כח, טו) שהאיסור לעיין במספרי הטלפון הינו רק משום עובדין דחול, ולכך הוי כלי שמלאכתו לאיסור.
ובחוט שני (שבת, שח ס"ג) מצדד דאיסורו משום שטרי הדיוטות, והגם שבספר טלפונים ישנם כתובות המותרות בעיון בשבת, מכל מקום היות ועיקרו בעבור המספרי טלפון כשמו – 'ספר טלפונים', לכך דינו ככלי שמלאכתו לאיסור (שטרי הדיוטות), ומותר לטלטלו רק לצורך גופו ומקומו.
דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שבות יצחק, מוקצה ב, א), דכיון שעיקר שימושו של הספר טלפונים הינו לצורך מלאכה אסורה - לטלפן, לכך דינו ככלי שמלאכתו לאיסור. (ועיין בכל זה בארחות שבת יט, סט).
נפשי בשאלתי, האם יתכן לדון נפק"מ בין הנוסח שהאיסור הוא משום עובדין דחול, לנוסח שהאיסור הוא משום שטרי הדיוטות, מה הדין בעיון ארעי במספרי הטלפון, כגון שנטל את הספר לעיין בכתובות מגורים שהדבר מותר, ומביט בהסתכלות קלה אף במספר הטלפון, דאם האיסור הוא משום שטרי הדיוטות הדבר אסור [וכן מפורש בחוט שני].
אנמם אם האיסור הוא משום עובדין דחול, אם כן יתכן לדון שבאופן ארעי יהא מותר, כל שתחילת נטילתו היתה לדבר מותר, וצ"ע.