ברבינו בחיי בהקדמה לפ' תזריע איתא:
"וידוע כי סידור הדברים במחשבת האדם הוא ביד האדם, ולא כן הדיבור, כי הדיבור יבוא מאת ה', וכענין שכ' לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, וכאשר כיוון במענה לשון והוציא בשפתיו על הנכונה, הנה זה דבר ברור כי הוא בסיבת סיוע אלוקי ותגיע לו מזה שמחה, ז"ש שמחה לאיש במענה פיו..."
א. בעניותי, קשה לי להבין, כי מן הנראה שכשאדם לא מוציא מפיו את שחשב בליבו לומר, אין זה אלא בגלל כושר ביטוי לקוי, או קושי אחר בביטוי (אין לו את המילים להביע את אשר בליבו), או חוסר סדר במחשבותיו, כלומר הוציא דיבורו בפיו לפני שסידר בליבו את שרצה לומר, וכיוצ"ב, אך בדברי רבינו מצאתי לכאו' שמעבר לכל הסיבות הנ"ל ודומיהן ישנה "שליטה" אלוקית שאיננה ב"מחשבה" אלא רק ב"דיבור".
ב. האם ניתן להמשיך הלאה עם אותו רעיון, ולהסביר פשט נוסף ב"הרהורי עבירה קשין מעבירה". אולי כך, ההרהורים שהם ב"מחשבה" - הינם ביד האדם באופן בלעדי, ולכן אחריותו ואשמתו עליהם גדולה יותר מאשר "מעשה" העבירה הבא בעקבות אותם "הרהורים", שלזה צריך סיוע אלוקי (כמו לגבי הדיבור, שהוא ה"מעשה" של ה"מחשבה"), ולכן אחריותו ואשמתו קטנה יותר, כי אילולא הסיוע האלוקי, לא היה "עושה" בפועל את העבירה...