אכל עוגה בשעור 2/3 משעור קבס"ע וברך על המחי' ומיד אכל עוד כשעור זה האם יברך ברה"מ?

[הפשטן]

.

[מלבב]

לכאורה זה סעודה בפני עצמה ואין בה שיעור סעודה.

[הפשטן]

לכאורה זה סעודה בפני עצמה ואין בה שיעור סעודה.

אבל (לפחות לפי רוב השיטות) - מדאו' אין משמעות לברכת על המחי' - ולכן מדאו' זה נחשב כאילו טרם ברך, א"כ לפי זה אולי נגיד - שלפחות מדאו' תצטרפנה שתי הסעודות יחדיו - ושממילא יתחייב בברה"מ...

[מלבב]

לכאורה זה סעודה בפני עצמה ואין בה שיעור סעודה.

אבל (לפחות לפי רוב השיטות) - מדאו' אין משמעות לברכת על המחי' - ולכן מדאו' זה נחשב כאילו טרם ברך, א"כ לפי זה אולי נגיד - שלפחות מדאו' תצטרפנה שתי הסעודות יחדיו - ושממילא יתחייב בברה"מ...

איך יתכן דמדאורייתא זה נחשב טרם בירך, הרי גם אם שבע מפת הבאה בכיסנין, אם לא אכל כשיעור שאחרים קובעים עליו מברך רק על המחיה, והרי מחויב לברך מדאורייתא כיון ששבע, בע"כ דמדאורייתא יוצאים במעין שלש.

[הפשטן]

לכאורה זה סעודה בפני עצמה ואין בה שיעור סעודה.

אבל (לפחות לפי רוב השיטות) - מדאו' אין משמעות לברכת על המחי' - ולכן מדאו' זה נחשב כאילו טרם ברך, א"כ לפי זה אולי נגיד - שלפחות מדאו' תצטרפנה שתי הסעודות יחדיו - ושממילא יתחייב בברה"מ...

איך יתכן דמדאורייתא זה נחשב טרם בירך, הרי גם אם שבע מפת הבאה בכיסנין, אם לא אכל כשיעור שאחרים קובעים עליו מברך רק על המחיה, והרי מחויב לברך מדאורייתא כיון ששבע, בע"כ דמדאורייתא יוצאים במעין שלש.

לא דיברתי על מי ששבע אחרי שסיים לאכול את שני-השליש הראשונים.

[עזריאל ברגר]

בביאורו של הרב יקותיאל גרין לסדר ברכות הנהנין מאדמו"ר הזקן כותב שזה ספק, ואל יעשה כך לכתחילה.

[אוצר החכמה]

איך יתכן דמדאורייתא זה נחשב טרם בירך, הרי גם אם שבע מפת הבאה בכיסנין, אם לא אכל כשיעור שאחרים קובעים עליו מברך רק על המחיה, והרי מחויב לברך מדאורייתא כיון ששבע, בע"כ דמדאורייתא יוצאים במעין שלש.

לא דיברתי על מי ששבע אחרי שסיים לאכול את שני-השליש הראשונים.

אם כך ישאל אותך המלבב להבנתך מה העניין במה שבפעם השנייה השלים לשיעור קביעות סעודה. אם לא השלים ושבע הרי שאלתך קיימת. ואם לא שבע אפילו שהשלים לשיעור סעודה אין שאלה.

[עזריאל ברגר]

אפרש שיחתי הקצרה:
הנה יש שאמרו שקביעות סעודה הוא כפשוטו שמתיישב ליד שולחן ועורך סעודתו וכו', ובשיטתם לא עסקינן.
אבל בעל התניא בסידורו קבע באופן ברור כיצד לנהוג באכילת "לחם שאינו גמור" (כלשונו), ואביא את מסקנות דבריו, ע"פ ביאורו של הרב יקותיאל שליט"א גרין הנ"ל:
אם אוכל ושבע מאכילתו - באכילת פחות מד' ביצים (פרס לדעה הגדולה) ה"ה בספק, ועליו לאכול כזית "לחם גמור" כדי לצאת מהספק (או להשלים לד' ביצים), אבל באכילת ד' ביצים ומעלה - ה"ז המוציא גמור לכל דבר.
ואם יודע שלא ישבע מאכילתו זאת - עד ו' ביצים ("כיכר" של ב' סעודות לדעה הקטנה) יברך מזונות ועל המחיה, ומעל חצי עישרון (כמעט כ"ב ביצים) - בטלה דעתו ויברך המוציא וברהמ"ז, ומו' ביצים ועד חצי עישרון - ספק, ויאכל כזית לחם גמור.

ומוסיף ואומר, שלשיעורי הכמויות - מצטרף רק הלחם (שאינו גמור) עצמו, אבל לשיעור השביעה - מצטרפים גם שאר המאכלים שבסעודה (עכ"פ אלו שבאים ללפת את הפת).

אח"כ הוא דן במי שאכל מעט ונמלך לאכול כשיעור קביעות סעודה (דהיינו נדו"ד) וכותב שלכתחילה יברך על המחיה, ויעשה הפסקה, ויטול ידיו ויברך המוציא ויאכל ד ביצים.
ומשמע מדבריו שמה שאכל לפני כן - מצטרף לשביעה, אבל לא לד' ביצים.

[סגי נהור]

בביאורו של הרב יקותיאל גרין לסדר ברכות הנהנין מאדמו"ר הזקן כותב שזה ספק, ואל יעשה כך לכתחילה.

לא ראיתי דבריו, אבל הרי אדה"ז חושש לדעת הראב"ד שכשבע חייב בברכת המזון אף אם אכל פחות משיעור קביעות סעודה, ולכן פוסק שאם שבע אפילו מאכילה מועטת יטול ידיו ויאכל לחם תחילה. ולפי זה אין שאלה כלל בעניננו. אמנם השואל כאן כנראה אינו פוסק כך.

[עזריאל ברגר]

בביאורו של הרב יקותיאל גרין לסדר ברכות הנהנין מאדמו"ר הזקן כותב שזה ספק, ואל יעשה כך לכתחילה.

לא ראיתי דבריו, אבל הרי אדה"ז חושש לדעת הראב"ד שכשבע חייב בברכת המזון אף אם אכל פחות משיעור קביעות סעודה, ולכן פוסק שאם שבע אפילו מאכילה מועטת יטול ידיו ויאכל לחם תחילה. ולפי זה אין שאלה כלל בעניננו. אמנם השואל כאן כנראה אינו פוסק כך.

ראה אריכות דברי הנ"ל.

[סגי נהור]

בביאורו של הרב יקותיאל גרין לסדר ברכות הנהנין מאדמו"ר הזקן כותב שזה ספק, ואל יעשה כך לכתחילה.

לא ראיתי דבריו, אבל הרי אדה"ז חושש לדעת הראב"ד שכשבע חייב בברכת המזון אף אם אכל פחות משיעור קביעות סעודה, ולכן פוסק שאם שבע אפילו מאכילה מועטת יטול ידיו ויאכל לחם תחילה. ולפי זה אין שאלה כלל בעניננו. אמנם השואל כאן כנראה אינו פוסק כך.

ראה אריכות דברי הנ"ל.

ראיתי, ומה שכתבת הרי מבואר להדיא בסדר ברכות הנהנין לאדה"ז. אבל לא הבנתי את מסקנתך שיש ספק. להמבואר שם התשובה לשאלה ברורה, והיא, שבמקרה כזה עליו ליטול ידיו ולאכול לחם גמור.

ומשמע מדבריו שמה שאכל לפני כן - מצטרף לשביעה, אבל לא לד' ביצים.

לא הייתי מנסח זאת "מה שאכל לפני כן מצטרף לשביעה". אין צריך לצירוף. השביעה יש לה שיעור רק למעלה, ואין זה משנה כלל מה אכל לפני כן.

[הפשטן]

איך יתכן דמדאורייתא זה נחשב טרם בירך, הרי גם אם שבע מפת הבאה בכיסנין, אם לא אכל כשיעור שאחרים קובעים עליו מברך רק על המחיה, והרי מחויב לברך מדאורייתא כיון ששבע, בע"כ דמדאורייתא יוצאים במעין שלש.

לא דיברתי על מי ששבע אחרי שסיים לאכול את שני-השליש הראשונים.

אם כך ישאל אותך המלבב להבנתך מה העניין במה שבפעם השנייה השלים לשיעור קביעות סעודה. אם לא השלים ושבע הרי שאלתך קיימת. ואם לא שבע אפילו שהשלים לשיעור סעודה אין שאלה.

לשיטת המלבב, מי ששבע מאכילת עוגה בפחות משיעור קבס"ע [ובלפחות כזית] - חיב מדאו' לברך - ומדאו' נפטר בברכת על המחי', ורק אם שבע מאכילת עוגה בשיעור קבס"ע - יתחייב מדאו' לברך ברה"מ.
אז לשיטת המלבב, יוצא שאני שאלתי בפתח האשכול כך:
הא קיימא לן, דאדם - שאכל עוגה בשיעור שני שליש משיעור קבס"ע - ושלא שבע, יהי' מדאו' פטור לגמרי מברכה אחרונה - ויתחייב רק מדרבנן בברכת על המחי'. עכשיו בוא נניח שהאדם הזה אכן ברך על המחי' (ובזה יצא א"כ ידי חובה מדרבנן), ושוב אכל עוגה בשיעור שני שליש משיעור קבס"ע, ושבע. על זה אני שאלתי בפתח האשכול: האם שתי הסעודות מצטרפות? אם תגיד שאינן מצטרפות, אז לשיטת המלבב - יצטרך כעת לברך על המחי' (מדאו' ומדרבנן), אבל אם תגיד שמצטרפות, אז אז לשיטת המלבב - יצטרך כעת לברך ברה"מ (מדאו').

ואגב: כל זה לשיטת המלבב, אבל לשיטתי, לא צריך כלל להעמיד את שאלתי שבפתח האשכול - בגוונא דלא שבע אחרי הסעודה הראשונה, כי:
אני יוצא מנקודת הנחה, שמי ששבע רק מהרחת הלחם - מבלי לאוכלו כלל (אם בכלל יתכן כדבר הזה) - פטור מברכה אחרונה. עכ"פ - לפחות מדאו', דהא כתיב להדיא "ואכלת ושבעת וברכת", אלמא מדאו' לא סגי בשביעה אלא בעינן נמי אכילה.
וא"כ לכאו', ה"ה לגבי מי ששבע מאכילת פחות מכזית לחם, יהי' מדאו' פטור מברכה אחרונה (וכדקי"ל במס' ברכות דפחות מכזית לא חשיב אכילה כלל לענין ברכה אחרונה). לשון אחר: לגבי חיוב ברכה באכילת לחם, בעינן מדאו' תרתי: שביעה - ואכילת כזית (ורק מדרבנן לא בעינן שביעה כדי להתחייב).
וא"כ לכאו', ה"ה לגבי מי ששבע מאכילת עוגה בפחות משיעור קבס"ע, יהי' מדאו' פטור מברכה אחרונה. לשון אחר: לגבי חיוב ברכה באכילת עוגה, בעינן מדאו' תרתי: שביעה - ואכילת שיעור קבס"ע (ורק מדרבנן לא בעינן שביעה כדי להתחייב).
אמור מעתה: לשיטתי, אפשר להעמיד את שאלתי שבפתח האשכול - נמי בגוונא דשבע מהסעודה הראשונה.

[בן ראובן]

בביאורו של הרב יקותיאל גרין לסדר ברכות הנהנין מאדמו"ר הזקן כותב שזה ספק, ואל יעשה כך לכתחילה.

לא ראיתי דבריו, אבל הרי אדה"ז חושש לדעת הראב"ד שכשבע חייב בברכת המזון אף אם אכל פחות משיעור קביעות סעודה, ולכן פוסק שאם שבע אפילו מאכילה מועטת יטול ידיו ויאכל לחם תחילה. ולפי זה אין שאלה כלל בעניננו. אמנם השואל כאן כנראה אינו פוסק כך.

ומה דין האוכל סעודה גדולה של בשר ותפוחי אדמה עד (קרוב ל)שביעה, ואח"כ אכל כזית עוגה לקינוח שהשלימה לשביעה?

[עזריאל ברגר]

בביאורו של הרב יקותיאל גרין לסדר ברכות הנהנין מאדמו"ר הזקן כותב שזה ספק, ואל יעשה כך לכתחילה.

לא ראיתי דבריו, אבל הרי אדה"ז חושש לדעת הראב"ד שכשבע חייב בברכת המזון אף אם אכל פחות משיעור קביעות סעודה, ולכן פוסק שאם שבע אפילו מאכילה מועטת יטול ידיו ויאכל לחם תחילה. ולפי זה אין שאלה כלל בעניננו. אמנם השואל כאן כנראה אינו פוסק כך.

ומה דין האוכל סעודה גדולה של בשר ותפוחי אדמה עד (קרוב ל)שביעה, ואח"כ אכל כזית עוגה לקינוח שהשלימה לשביעה?

אדה"ז כותב שהמאכלים האחרים מצטרפים כאשר הם "לפתן", או כבנדו"ד ששניהם מיני מזונות שראויים לקבוע עליהם סעודה.
אבל אם עיקר שביעתו היתה ממאכלים שאינם קשורים ל"לחם שאינו גמור" - לכאורה אין מקום לחשש, ויברך על המחיה ובורא נפשות.

אגב, בטיסות וכיו"ב - סבורני שכדאי להפריד בין אכילת הלחמניה (למ"ד שהיא מזונות) לבין אכילת הבשר וכיו"ב.

[סגי נהור]

לא ראיתי דבריו, אבל הרי אדה"ז חושש לדעת הראב"ד שכשבע חייב בברכת המזון אף אם אכל פחות משיעור קביעות סעודה, ולכן פוסק שאם שבע אפילו מאכילה מועטת יטול ידיו ויאכל לחם תחילה. ולפי זה אין שאלה כלל בעניננו. אמנם השואל כאן כנראה אינו פוסק כך.

ומה דין האוכל סעודה גדולה של בשר ותפוחי אדמה עד (קרוב ל)שביעה, ואח"כ אכל כזית עוגה לקינוח שהשלימה לשביעה?

אדה"ז כותב שהמאכלים האחרים מצטרפים כאשר הם "לפתן", או כבנדו"ד ששניהם מיני מזונות שראויים לקבוע עליהם סעודה.
אבל אם עיקר שביעתו היתה ממאכלים שאינם קשורים ל"לחם שאינו גמור" - לכאורה אין מקום לחשש, ויברך על המחיה ובורא נפשות.

לא הבנת את שאלתו. הוא שואל על מקרה שבו האדם אכל תחילה מאכלים אחרים (ושמא אף ברך עליהם ברכה אחרונה) ואח"כ אכל כזית עוגה (כמובן צ"ל עוגה שדינה כלחם שאינו גמור), שלפי ההבנה ששביעה יש לה שיעור למעלה ולא למטה יתחייב בברהמ"ז לשיטת הראב"ד, כיון שסוף סוף שביעתו באה מעוגה זו. ועל זה אין תשובתך כלום.