חסרון האדם, מעלתו??

[אש משמים]

לכאורה צריך להבין איך יתכן שלעינינו נראה החסד והנתינה של הקב"ה ברמה יותר נמוכה מחסד ונתינה של בני אדם, הרי הקב"ה אינו נחסר כלום בנתינתו ולמה לא יתן? אך אדם שנותן, הרי הוא מחסר מעצמו ע"י כך, ואם בכל זאת כן נותן הרי פשוט שגדולתו גדולה???
האם זה נכון?
יש מי שהעיר זה?

[דרומי]

עוד קודם לדיון בעצם הרעיון, יש להעיר שהסגנון אינו ראוי כלל וכלל [כוונתי שצריך להדגיש את ההבדל העצום בין בורא לנברא, שכל השוואה ביניהם דורשת זהירות עצומה]

[ביליצר]

לכאורה החסד והנתינה של הקב"ה ברמה יותר נמוכה מחסד ונתינה של בני אדם, משום שהקב"ה אינו נחסר כלום בנתינתו ולמה לא יתן? אך אדם שנותן, הרי הוא מחסר מעצמו ע"י כך, ואם בכל זאת כן נותן הרי פשוט שגדולתו גדולה???
האם זה נכון?
יש מי שהעיר זה?

אדרבה הקב"ה עושה ללא תמורה ,אין [כמעט]אדם עלי אדמות הפועל ללא תמורה ,

[אליהו בן עמרם]

לכאורה החסד והנתינה של הקב"ה ברמה יותר נמוכה מחסד ונתינה של בני אדם, משום שהקב"ה אינו נחסר כלום בנתינתו ולמה לא יתן? אך אדם שנותן, הרי הוא מחסר מעצמו ע"י כך, ואם בכל זאת כן נותן הרי פשוט שגדולתו גדולה???
האם זה נכון?
יש מי שהעיר זה?

לענ"ד, לעשות "חסד" זה ענין אחד, ו"להתגבר" על הסיבות לא לעשות חסד, זהו ענין נוסף, ששיך דווקא ל"גבורה" על ה"מונעים" ולא ל"חסד" עצמו.
"חסד" עיקרו (אצל בני האדם), לחוש את צרכי הזולת (ולא להתרכז רק בעצמו), ולהטיב עימו לפי צרכיו (ולא להטיב רק עם עצמו).
את ה"מונעים", ל"חסד", כגון מה שהאדם נחסר מה"חסד", צריך לסלק ע"י "גבורה", ואין זה מה"חסד" עצמו.
וכלפי הבוי"ת (על אף שצריך להזהר בהשוואות הנשמעות במחילה ובעדינות לא כל כך...), גם הוא מראה "גבורה" גדולה בעשותו "חסד" עם מי שאינם ראויים לכך...

[מלבב]

לכאורה צריך להבין איך יתכן שלעינינו נראה החסד והנתינה של הקב"ה ברמה יותר נמוכה מחסד ונתינה של בני אדם, הרי הקב"ה אינו נחסר כלום בנתינתו ולמה לא יתן? אך אדם שנותן, הרי הוא מחסר מעצמו ע"י כך, ואם בכל זאת כן נותן הרי פשוט שגדולתו גדולה???
האם זה נכון?
יש מי שהעיר זה?

המעלה של חסד השם זה א' גודל הנתינה שהכל משלו, ב' גדלות הנותן לעומת שפלות המקבל.

[אש משמים]

עוד קודם לדיון בעצם הרעיון, יש להעיר שהסגנון אינו ראוי כלל וכלל [כוונתי שצריך להדגיש את ההבדל העצום בין בורא לנברא, שכל השוואה ביניהם דורשת זהירות עצומה]

באמת קשה לשאול כאלה שאלות, אך לענ"ד כל שאלה צריכה להישאל בצורה הראויה.

אדרבה הקב"ה עושה ללא תמורה ,אין [כמעט]אדם עלי אדמות הפועל ללא תמורה ,

אדם לא עושה בלי תמורה כדי שלא יחסר לו. אך אם יש לו בלי גבול מהכל, נראה לי שכל אחד יתן בשפע.

לענ"ד, לעשות "חסד" זה ענין אחד, ו"להתגבר" על הסיבות לא לעשות חסד, זהו ענין נוסף, ששיך דווקא ל"גבורה" על ה"מונעים" ולא ל"חסד" עצמו.
"חסד" עיקרו (אצל בני האדם), לחוש את צרכי הזולת (ולא להתרכז רק בעצמו), ולהטיב עימו לפי צרכיו (ולא להטיב רק עם עצמו).
את ה"מונעים", ל"חסד", כגון מה שהאדם נחסר מה"חסד", צריך לסלק ע"י "גבורה", ואין זה מה"חסד" עצמו.
וכלפי הבוי"ת (על אף שצריך להזהר בהשוואות הנשמעות במחילה ובעדינות לא כל כך...), גם הוא מראה "גבורה" גדולה בעשותו "חסד" עם מי שאינם ראויים לכך...

אם לדעתך זו גבורה, אז השאלה היא בגבורה ולא בחסד. עכ"פ השאלה היא יסודית מאוד בכל התחומים האם זה נכון לומר שהאדם המוגבל גדול במעשיו בגלל חסרונו יותר מהשלם שמעשיו שלמים מצד עצם מציאותו.
למשל, אדם מוגבל בשתי רגליו שקשה עליו התנועה ובכל זאת עשה קניה במכולת לביתו הרי הוא גדול מאדם רגיל שהלך בשתי רגליו וקנה במכולת. זאת אומרת שהמגבלה היא המעלה.

המעלה של חסד השם זה א' גודל הנתינה שהכל משלו, ב' גדלות הנותן לעומת שפלות המקבל.

נא לבאר לבער נבער.

[אליהו בן עמרם]

עוד קודם לדיון בעצם הרעיון, יש להעיר שהסגנון אינו ראוי כלל וכלל [כוונתי שצריך להדגיש את ההבדל העצום בין בורא לנברא, שכל השוואה ביניהם דורשת זהירות עצומה]

באמת קשה לשאול כאלה שאלות, אך לענ"ד כל שאלה צריכה להישאל בצורה הראויה.

אדרבה הקב"ה עושה ללא תמורה ,אין [כמעט]אדם עלי אדמות הפועל ללא תמורה ,

אדם לא עושה בלי תמורה כדי שלא יחסר לו. אך אם יש לו בלי גבול מהכל, נראה לי שכל אחד יתן בשפע.

לענ"ד, לעשות "חסד" זה ענין אחד, ו"להתגבר" על הסיבות לא לעשות חסד, זהו ענין נוסף, ששיך דווקא ל"גבורה" על ה"מונעים" ולא ל"חסד" עצמו.
"חסד" עיקרו (אצל בני האדם), לחוש את צרכי הזולת (ולא להתרכז רק בעצמו), ולהטיב עימו לפי צרכיו (ולא להטיב רק עם עצמו).
את ה"מונעים", ל"חסד", כגון מה שהאדם נחסר מה"חסד", צריך לסלק ע"י "גבורה", ואין זה מה"חסד" עצמו.
וכלפי הבוי"ת (על אף שצריך להזהר בהשוואות הנשמעות במחילה ובעדינות לא כל כך...), גם הוא מראה "גבורה" גדולה בעשותו "חסד" עם מי שאינם ראויים לכך...

אם לדעתך זו גבורה, אז השאלה היא בגבורה ולא בחסד. עכ"פ השאלה היא יסודית מאוד בכל התחומים האם זה נכון לומר שהאדם המוגבל גדול במעשיו בגלל חסרונו יותר מהשלם שמעשיו שלמים מצד עצם מציאותו.
למשל, אדם מוגבל בשתי רגליו שקשה עליו התנועה ובכל זאת עשה קניה במכולת לביתו הרי הוא גדול מאדם רגיל שהלך בשתי רגליו וקנה במכולת. זאת אומרת שהמגבלה היא המעלה.

המעלה של חסד השם זה א' גודל הנתינה שהכל משלו, ב' גדלות הנותן לעומת שפלות המקבל.

נא לבאר לבער נבער.

ועל הגבורה עניתי. גדול מי שעושה חסד עם מי שחוטא מחרף ומגדף אותו במעשיו ממי שרק נחסר בחסדו

[מלבב]

אין שום בשר וגם שנתן לך אחד ממיליון ממה שהקב"ה נתן לך, ואין דומה חיוב הכרת הטוב שיש לנותן שפל לשפל, לחיוב שיש לנותן רם ונישא לשפל שבשפלים, וכגודל המרחק כך גודל החיוב.

[אש משמים]

ועל הגבורה עניתי. גדול מי שעושה חסד עם מי שחוטא מחרף ומגדף אותו במעשיו ממי שרק נחסר בחסדו

יל"ע האם יש יותר גדולה בנתינה שאינה מחסרת אך לאדם שכלל לא מגיע לו ואפי' מגיע לו עונש או יש גדולה יותר במי שנותן וע"י כך נחסר אך נותן רק למי שמגיע.

אין שום בשר וגם שנתן לך אחד ממיליון ממה שהקב"ה נתן לך, ואין דומה חיוב הכרת הטוב שיש לנותן שפל לשפל, לחיוב שיש לנותן רם ונישא לשפל שבשפלים, וכגודל המרחק כך גודל החיוב.

שוב, כאשר הנתינה האין-סופית של הקב"ה אינה יוצרת חיסרון בנותן צריך להבין את מעלתה אע"פ שנתינתו היא גדולה לאין שיעור ואע"פ שאנו שפלים ביותר.

-------------
אולי צ"ל שנתינה ללא שום פניה או מניע חיצוני הרי היא גדולה מאוד והיא מעלת הבורא וכפי שנראה במי שקובר את שאין לו קרובים שהוא 'חסד של אמת' שאינו ע"מ לקבל פרס וזה חסד ה' עלינו שנותן בלא שום סיבה המחייבת לתת ובלא שום צפיה לקבל מהמקבלים והוא חסד של אמת ואילו האדם תמיד נותן בגלל איזה חשבון של כדאיות או מחויבות חברתית או אפי' בשביל ההרגשה הטובה שיש בהענקת עזרה וכדומה ואינו נותן מצד עצם מעלת הנתינה, עדיין יל"ע בזה.

[מלבב]

למה החלטת שנתינה בלי חיסרון אין בה מעלה?

[אש משמים]

לא החלטתי שאין בה מעלה, אלא יש סברא פשוטה לומר שגדול הנותן אפי' שע"יז נחסר ממי שאינו נחסר בנתינתו.

[טברייני]

הרבה יותר גדול בלא השוואה כלל מי שנותן לכל אחד באשר הוא, ממי שעושה חסד עם משפחתו, קרוביו ידידיו, ומקסימום מכריו.
היש אדם שיפגוש הלך ברחוב והלה יבקש ממנו הלוואה או מתנה בסך 1000 ש"ח והנ"ל יענה לבקשתו???
וכבר אמרו הלואי שנאהב את הצדיק הגדול בישראל, כפי שאוהב הקדוש ברוך הוא את הרשע הגדול בישראל.

[סגי נהור]

לשאלה זו אפשר להתייחס מהרבה פנים, הן דרך פרט והן דרך כלל - ביחס לאופן ההשוואה בין מדות בו"ד למדות הקב"ה להבדיל. אבל לענ"ד הדרך הפשוטה והישרה להשיב היא, דהנה מפני מה יש מעלה בנתינת האדם בזה שנחסר בנתינתו, מפני שיש לו רצון טבעי להשאיר אצלו את הדבר, ואעפ"כ התגברה מדת חסדו והכריעה רצון טבעי זה. ובדומה לזה להבדיל הוא למעלה, שחסדו של הקב"ה מכריע אף מדות הפכיות המונעות ההשפעה (על דרך מה שהעיר לעיל אליהו בן עמרם).

וכעין דוגמא לדבר מההפלאה המיוחדת שמצינו בזה שירד הקב"ה בכבודו ובעצמו למצרים ערוות הארץ להוציאנו משם, והיינו שמצד שורת הדין אין מקום לירידה כזאת, ואדרבה הללו עובדי ע"ז והללו כו', ואעפ"כ עשה כן בחסדו הגדול מאהבתו אותנו, כידוע שמטעם זה מצינו על קריעת ים סוף הלשון שהדבר "קשה" לפניו כביכול.

[מענה איש]

לכאורה צריך להבין איך יתכן שלעינינו נראה החסד והנתינה של הקב"ה ברמה יותר נמוכה מחסד ונתינה של בני אדם, הרי הקב"ה אינו נחסר כלום בנתינתו ולמה לא יתן? אך אדם שנותן, הרי הוא מחסר מעצמו ע"י כך, ואם בכל זאת כן נותן הרי פשוט שגדולתו גדולה???
האם זה נכון?
יש מי שהעיר זה?

בזיכרוני שיש לכך התייחסות במורה נבוכים בהקשר של מה הוא רחום אף אתה רחום דאיך אפשר לדרוש השוואה שכזו, הרי ממנו ית' לא נחסר כלום כשמרחם משא''כ האדם שהוא מוגבל.