אש משמים כתב:לכאורה החסד והנתינה של הקב"ה ברמה יותר נמוכה מחסד ונתינה של בני אדם, משום שהקב"ה אינו נחסר כלום בנתינתו ולמה לא יתן? אך אדם שנותן, הרי הוא מחסר מעצמו ע"י כך, ואם בכל זאת כן נותן הרי פשוט שגדולתו גדולה???
האם זה נכון?
יש מי שהעיר זה?
אש משמים כתב:לכאורה החסד והנתינה של הקב"ה ברמה יותר נמוכה מחסד ונתינה של בני אדם, משום שהקב"ה אינו נחסר כלום בנתינתו ולמה לא יתן? אך אדם שנותן, הרי הוא מחסר מעצמו ע"י כך, ואם בכל זאת כן נותן הרי פשוט שגדולתו גדולה???
האם זה נכון?
יש מי שהעיר זה?
אש משמים כתב:לכאורה צריך להבין איך יתכן שלעינינו נראה החסד והנתינה של הקב"ה ברמה יותר נמוכה מחסד ונתינה של בני אדם, הרי הקב"ה אינו נחסר כלום בנתינתו ולמה לא יתן? אך אדם שנותן, הרי הוא מחסר מעצמו ע"י כך, ואם בכל זאת כן נותן הרי פשוט שגדולתו גדולה???
האם זה נכון?
יש מי שהעיר זה?
דרומי כתב:עוד קודם לדיון בעצם הרעיון, יש להעיר שהסגנון אינו ראוי כלל וכלל [כוונתי שצריך להדגיש את ההבדל העצום בין בורא לנברא, שכל השוואה ביניהם דורשת זהירות עצומה]
ביליצר כתב:אדרבה הקב"ה עושה ללא תמורה ,אין [כמעט]אדם עלי אדמות הפועל ללא תמורה ,
אליהו בן עמרם כתב:לענ"ד, לעשות "חסד" זה ענין אחד, ו"להתגבר" על הסיבות לא לעשות חסד, זהו ענין נוסף, ששיך דווקא ל"גבורה" על ה"מונעים" ולא ל"חסד" עצמו.
"חסד" עיקרו (אצל בני האדם), לחוש את צרכי הזולת (ולא להתרכז רק בעצמו), ולהטיב עימו לפי צרכיו (ולא להטיב רק עם עצמו).
את ה"מונעים", ל"חסד", כגון מה שהאדם נחסר מה"חסד", צריך לסלק ע"י "גבורה", ואין זה מה"חסד" עצמו.
וכלפי הבוי"ת (על אף שצריך להזהר בהשוואות הנשמעות במחילה ובעדינות לא כל כך...), גם הוא מראה "גבורה" גדולה בעשותו "חסד" עם מי שאינם ראויים לכך...
מלבב כתב:המעלה של חסד השם זה א' גודל הנתינה שהכל משלו, ב' גדלות הנותן לעומת שפלות המקבל.
אש משמים כתב:דרומי כתב:עוד קודם לדיון בעצם הרעיון, יש להעיר שהסגנון אינו ראוי כלל וכלל [כוונתי שצריך להדגיש את ההבדל העצום בין בורא לנברא, שכל השוואה ביניהם דורשת זהירות עצומה]
באמת קשה לשאול כאלה שאלות, אך לענ"ד כל שאלה צריכה להישאל בצורה הראויה.ביליצר כתב:אדרבה הקב"ה עושה ללא תמורה ,אין [כמעט]אדם עלי אדמות הפועל ללא תמורה ,
אדם לא עושה בלי תמורה כדי שלא יחסר לו. אך אם יש לו בלי גבול מהכל, נראה לי שכל אחד יתן בשפע.אליהו בן עמרם כתב:לענ"ד, לעשות "חסד" זה ענין אחד, ו"להתגבר" על הסיבות לא לעשות חסד, זהו ענין נוסף, ששיך דווקא ל"גבורה" על ה"מונעים" ולא ל"חסד" עצמו.
"חסד" עיקרו (אצל בני האדם), לחוש את צרכי הזולת (ולא להתרכז רק בעצמו), ולהטיב עימו לפי צרכיו (ולא להטיב רק עם עצמו).
את ה"מונעים", ל"חסד", כגון מה שהאדם נחסר מה"חסד", צריך לסלק ע"י "גבורה", ואין זה מה"חסד" עצמו.
וכלפי הבוי"ת (על אף שצריך להזהר בהשוואות הנשמעות במחילה ובעדינות לא כל כך...), גם הוא מראה "גבורה" גדולה בעשותו "חסד" עם מי שאינם ראויים לכך...
אם לדעתך זו גבורה, אז השאלה היא בגבורה ולא בחסד. עכ"פ השאלה היא יסודית מאוד בכל התחומים האם זה נכון לומר שהאדם המוגבל גדול במעשיו בגלל חסרונו יותר מהשלם שמעשיו שלמים מצד עצם מציאותו.
למשל, אדם מוגבל בשתי רגליו שקשה עליו התנועה ובכל זאת עשה קניה במכולת לביתו הרי הוא גדול מאדם רגיל שהלך בשתי רגליו וקנה במכולת. זאת אומרת שהמגבלה היא המעלה.מלבב כתב:המעלה של חסד השם זה א' גודל הנתינה שהכל משלו, ב' גדלות הנותן לעומת שפלות המקבל.
נא לבאר לבער נבער.
אליהו בן עמרם כתב:ועל הגבורה עניתי. גדול מי שעושה חסד עם מי שחוטא מחרף ומגדף אותו במעשיו ממי שרק נחסר בחסדו
מלבב כתב:אין שום בשר וגם שנתן לך אחד ממיליון ממה שהקב"ה נתן לך, ואין דומה חיוב הכרת הטוב שיש לנותן שפל לשפל, לחיוב שיש לנותן רם ונישא לשפל שבשפלים, וכגודל המרחק כך גודל החיוב.
אש משמים כתב:לכאורה צריך להבין איך יתכן שלעינינו נראה החסד והנתינה של הקב"ה ברמה יותר נמוכה מחסד ונתינה של בני אדם, הרי הקב"ה אינו נחסר כלום בנתינתו ולמה לא יתן? אך אדם שנותן, הרי הוא מחסר מעצמו ע"י כך, ואם בכל זאת כן נותן הרי פשוט שגדולתו גדולה???
האם זה נכון?
יש מי שהעיר זה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 67 אורחים