מרדכי מסכת בבא קמא פרק הגוזל עצים רמז קטז
"וההוא [דמראה] דינר רע לשולחני דוקא שהוא חסר אבל אם הוא אינו כך רע אלא שנפחת צורתו פטור , דהשתא אם הוא עושה בידים אמרי' השף מטבע של חבירו דפטור ואפילו לרבי מאיר הואיל ולא חסרו אלא גרם לו שיתן שכר לתקן צורתו דהיינו דומיא דזרק מטבע לים דפטור אפילו לרבי מאיר דמחמת ממון זה גרם להפסיד ממון אחר ודמיא לריפוי בהמה הלכך הואיל ולא חסרו פטור כל שכן אם הראה דינר לשולחני שנפחתה צורתו דפטור דאפשר לתקנו אבל אם הראה לו מטבע שנפסל ואומר טוב הוא אין לך חסרון גדול מזה דאי אפשר לתקנו".
והנה יסוד דבריו הוא דנזק ל"ח אלא כשא"א לתקנו, אבל נזק שאפשר לתקנו אי"ז נזק אלא ריפוי, דפטור עליו בנזקי ממונו. אלא דנסתפקתי האם הדבר תלוי דווקא אם בידו של הבעלים לתקנו או לא, או הוא תלוי בעצם הגדרת השבירה והחיסרון, אם הם ראויים להתמלא, דלכאו' מה עניין היכולת המציאותית של הבעלים להגדרת הנזק, אלא דשבירה שאינה מוגדרת לקבועה ל"ה נזק. מה דעת חו"ר הפורום בזה?
ועיקר הדברים לכאו' מחודשים, לדון בכל נזק ונזק אם הוא יכול לחזור ולהתקן וכו', ודי להזכיר את ד' הגר"ח הידועים דכל גזילה היא נזק, אע"פ שוודאי גזילה הוא דבר שיכול לחזור ואינו חיסרון המחוייב להתקיים לעולם, [וע"ע בס"פ כיצד הרגל בעניין מניח גחלת על בגדו של חבירו].