פורום אוצר החכמה

ואם תקשה מהמילה "תורה" (שבכתב), הא ל"ק, דהא נמי התורה שבע"פ היא "תורה", אז למה יגרע חלקו של הנ"ך, ולמה לא נקרא גם לו "תורה".

למיטב ידיעתי לא. הנ"ך (או חלק ה'נביא') מכונה בלשון חז"ל קבלה.

ברור שהנ"ך נקרא דברי קבלה.
אבל (לפני שענית לפי מיטב ידיעתך), שאלתי האם הנ"ך (שכידוע נקרא דברי קבלה) יכול להיכלל גם במושג "תורה שבכתב".

רמב"ם פ"א מהל' ת"ת הי"ב

מעניין אותי מנין לו זאת.
עכ"פ, ייש"כ.

אולי קודם כדאי לברר לגבי איזה עניין ונפק"מ אתה שואל, ואז, נראה לי, יהיה יותר ברור.
מן הסתם אתה לא שואל מצד הסמנטיקה.
השאלה יכולה להיות מצד דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם, ודברים שבכתב כו'
יכול להיות מצד מה שכותב השו"ע הרב שבתורה שבכתב מקיימים מצוה כשקוראים בלי להבין, מה שאין כן בתורה שבעל פה.
יכולות להיות עוד הבחנות. כמו למשל 'אל תוסף על דבריו' (מגילה ז.) - שבזה גם כן יש דין מיוחד לתורה שבכתב - שאסור להוסיף מדעתו.
ועוד.

פשוט שתושב"כ כולל את הנ"ך שגם הוא ניתן להכתב, מה הצד אחרת?

ראה הקדמת הגר"י קמנצקי לספרו עה"ת http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6 ... geid=P0013

גיסי היקר דן בזה בספרו: https://www.amazon.com/torath-hatorah3- ... 1548206385 ואינו לפני כעת.

דמשק כתב:ראה הקדמת הגר"י קמנצקי לספרו עה"ת http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6 ... geid=P0013

לדעתי מה שמובא בספר ההוא אינו עניין לאשכול הנוכחי, הדן במושג "תורה שבכתב", אלא עניינו לאשכול ההוא: viewtopic.php?f=7&t=36217&start=40#p452908 , הדן במושג "מקרא".

החושב כתב:אולי קודם כדאי לברר לגבי איזה עניין ונפק"מ אתה שואל, ואז, נראה לי, יהיה יותר ברור.
מן הסתם אתה לא שואל מצד הסמנטיקה.
השאלה יכולה להיות מצד דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם, ודברים שבכתב כו'
יכול להיות מצד מה שכותב השו"ע הרב שבתורה שבכתב מקיימים מצוה כשקוראים בלי להבין, מה שאין כן בתורה שבעל פה.
יכולות להיות עוד הבחנות. כמו למשל 'אל תוסף על דבריו' (מגילה ז.) - שבזה גם כן יש דין מיוחד לתורה שבכתב - שאסור להוסיף מדעתו.
ועוד.

זו שאלה מרכזית בנושא וצ"ע על פותח האשכול שלא התייחס אליה.

לגבי איסור דברים שבכתב פשוט שהנביאים נקראים תורה שבכתב שהרי על זה מדברת הגמרא בגיטין שהתירו סיפרא דאפטרתא.

אוצר החכמה כתב:

החושב כתב:אולי קודם כדאי לברר לגבי איזה עניין ונפק"מ אתה שואל, ואז, נראה לי, יהיה יותר ברור. מן הסתם אתה לא שואל מצד הסמנטיקה.

זו שאלה מרכזית בנושא וצ"ע על פותח האשכול שלא התייחס אליה.

לא התייחסתי לשאלה, פשוט כי השואל הניח מלכתחילה הנחה שגוי'.
בשונה ממה שהוא הניח, אני - דווקא כן שאלתי מצד הסמנטיקה.
למעשה, אני כותב איזשהו מאמר, שבו אני רוצה להשתמש באיזשהו ביטוי תלמודי (או מסורתי) מקובל, שמשמעותו היא זאת של הביטוי המודרני "תנ"ך". אני תוהה האם כדאי שאכתוב ""תורה שבכתב" - ואז אסתכן שמא הקורא יבין בטעות שאני מתכוון רק לחמשת חומשי תורה (ואין זה חשש רחוק, כפי שניתן להיווכח מהתגובה הראשונה שניתנה לי באשכול הזה), או שמא עדיף להשתמש בביטוי היותר מסורבל "תורה נביאים כתובים", או להשתמש בביטוי "עשרים וארבעה ספרים" (או כ"ד ספרים) - שעלול אולי שלא להיות לגמרי מובן לחלק מהקוראים. הביטוי "מקרא", עלול להשתמע לתרי אנפי, כפי שכבר כתבתי על כך באשכול אחר: viewtopic.php?f=7&t=36217&start=40#p452908

אוצר החכמה כתב:לגבי איסור דברים שבכתב פשוט שהנביאים נקראים תורה שבכתב שהרי על זה מדברת הגמרא בגיטין שהתירו סיפרא דאפטרתא.

הגמ' אומרת זאת רק לגבי זה שהנ"ך ניתן "להיכתב" (בחול אך לא בשבת). אבל אני שאלתי על הביטוי המפורש "תורה שבכתב" (ועל כך הפנו אותי לרמב"ם - שממנו העתיק השו"ע, אלא שאני תהיתי מנין זאת לרמב"ם).

אדרבה דווקא כיוון שהניח הנחה שגויה אבל מסתברת שכן לא ידענו את ההסבר שהוספת עכשיו חשוב להבהיר את הדברים.

ביחס לגמרא בגיטין שהבאתי אני לא עניתי על העניין הסמנטי שכן קודם שהבהרת גם אני לא חשבתי שבזה המדובר. אני השבתי על השאלה שהעלה החושב לגבי האיסור וע"ז כתבתי שיש ראיה לזה.

אגב. החיד"א מלבד שיש לו ספר בשם חומת אנ"ך (אורייתא נביאי כתובי) כלשון הפסוק כמדומני שגם משתמש בביטוי אנ"ך לכ"ד ספרים.

אוצר החכמה כתב:החיד"א מלבד שיש לו ספר בשם חומת אנ"ך (אורייתא נביאי כתובי) כלשון הפסוק כמדומני שגם משתמש בביטוי אנ"ך לכ"ד ספרים.

ייש"כ.