ברבינו בחיי - פרשת אמור - פכ"ב פס' ל"ג - על איסור חילול ה' והמשכו "ונקדשתי בתוך בנ"י" - איתא, וז"ל:
"וארז"ל על עוון זה...כולם תולין ומיתה ממרקת. ואמנם מצינו תקנה לעוון חילול ה', כשיקדש את ה' כנגד מה שחילל, ולכן סמך לו ונקדשתי. וכן אמר הכתוב (משלי) בחסד ואמת יכופר עוון, כלומר עוון הרשע והשקר שהם הפך חסד ואמת, כענין החולי שאינו מתרפא אלא בהפכו. ומפורש ארז"ל חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה, חטא אדם בעיניו יזילם דמעות...ועוד ארז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצוות, רגליים ממהרות לרוץ לרע יהיו רצין לדבר מצוה, ידיים שופכות דם נקי יקשור תפילין על ידו וייתן צדקה לעניים" עכ"ל.
והנה כמה הרהורי דברים העולים לכאורה מדברי רבינו:
א. היסוד של "תיקוני" העבירות נלמד מסמיכות המילים "ונקדשתי וכו'" לאיסור חילול ה'. כלומר זהו המקור מן התורה. אולי לפ"ז מהני אף מדאוריתא?
ב. מהות ה"תיקון" = ריפוי החולי/עבירה, בעשיית ההפך מהחולי. (ולכאורה לא כפי שבאר החפץ חיים בשמירת הלשון בענין לימוד תורה המתקנת עוון לה"ר, מצד שהמספר לה"ר קנה לו מוות נצחי, ולכן ירפא עצמו ב"אכילת עץ החיים", כלומר ע"י לימוד התורה, שהמשמעות לכאורה היא ביטול העונש, ולא תיקון מעשה החטא).
ג. מה מקומו של "תיקון" זה בין ארבעת חילוקי הכפרה? האם זה בא "במקום" או "בתוספת". ואם בתוספת, האם חייב בזה כמו שחייב לעשות תשובה - לדעת רבינו בחיי? ולמה לא נזכר בכלל בגמ' המדברת בענין 4 חילוקי הכפרה? (בגמ' ערכין ט"ו: ראיתי מן האחרונים שפירשו לגבי תיקון לה"ר בלימוד תורה, שזה בא כ"צעד מניעה" ע"מ שלא ימשיך לחטוא, אך בדברי רבינו בחיי לא כך הם פני הדברים לכאורה).
ד. קידוש ה' שהוא הפך מחילול ה' - מובן (זה "ביזוי" וזה "כיבוד"). אך כיצד נבין זאת בענין לימוד התורה שהוא הפך לשון הרע? אלא א"כ מדברים על תיקון ה"דברים בטלים" שיש בלשון הרע (שזהו לכאורה "ביטול תורה" באיכות גבוהה יותר), ולכן תיקונו בלימוד תורה...אבל מה עם הצדדים הנוספים שיש בלשון הרע, לדוגמא מצד הפגיעה ב"בן אדם לחבירו", מה התיקון שיש בלימוד תורה לפגיעה זו?
ה. רבינו בחיי מדגיש לכאורה שהתיקון של החטא הנעשה באיבר מסוים צריך לקבל את תיקונו באותו איבר. וא"כ, לה"ר שנעשה בפיו ולשונו, צריך לקבל תיקון בלימוד תורה בפיו ולשונו בדווקא, ולא יהני רק הרהור בדברי תורה בליבו? ומה העניין בדיוק בלעשות את ה"תיקון" באותו איבר? האם בעצם מהותו של ענין ה"תיקון" אינו אלא לחפש "מצוה" שמהותה ההפך מהעבירה, גם אם לאו דווקא באותו איבר?
ו. מה ענינן של "דמעות" המתקנות את עוון הראייה האסורה? האם זו "מצוה"? ולמה זה "ההפך" מהקלקול? ומה נבאר בעניין תיקון הנחת תפילין לשופך דם נקי? (זה וזה "בידו" אך מה ההבנה בזה? למה זה "הפכו" של הקלקול?
ז. אולי אפשר לומר שתיקונו של שופך דם נקי ע"י מתן צדקה לעניים, באורו, שבאותה יד שהמית חיים, יחייה מתים בצדקה (כי העני - חשוב כ"מת").
ח. האם ניתן להמשיך עם אותו מהלך לרעיונות נוספים? לדוגמא: אכל מאכלות אסורות, יחזר אחר אכילה בסעודות מצוה, או ירבה באכילה בשבת ויו"ט. ומה עוד ניתן להציע כדוגמת אלה?
ט. הניח תפילין פסולות, ייתן צדקה לעניים???