גדר 'אשה' במצב של פירוד חלילה

[דרומי]

האשה קונה א"ע בשני דרכים - בגט ובמיתת הבעל (ל"ע).

יש מקורות שמהם עולה שגם לאחר מכן מתייחסת האשה לבעלה הראשון באופן מסויים, ועדיין אומרים עליה שהיא 'אשתו' (לשעבר) של פלוני.

לצורך איזה נושא (שאכ"מ) נחוץ לי לדעת האם יש סברא לחלק בענין זה בין 'גרושה' לבין 'אלמנה', ולדוגמא לומר ש'גרושה' יותר נחשבת כשייכת לבעלה הראשון בדרך מסויימת שהרי שניהם בעולם הזה, ואילו על 'אלמנה' פחות מתאים לומר שהיא 'אשתו' של פלוני, שהרי הוא כבר בעולם האמת? וכן על זה הדרך

[החושב]

לענ"ד, אם כבר לחלק, אז ברור שאלמנה יותר קשורה לבעלה מאשר גרושה.
גירושים במהותם והגדרתם מפקיעים את הנישואין.
אבל מיתה אינה מפקיעה את הנישואין באופן ישיר. אלא שנמצא שאשה נשואה למת. ואין לזה משמעות, ולכן באופן מעשי הנישואין בטלים. וכל זה בעיקר בגלל שאין משמעות בנישואין למת. במקרים שיש משמעות, שיש לו אח, ונשארת זיקת יבום. זיקת הנישואין אינה נפקעת. וכן דנים האחרונים במקרה שקם לתחייה.
ויש עוד להוסיף מה שכתב רש"י בכתובות ב: אין המתים מגרשים (ומשמע שיש משמעות לגירושין, אלא בפועל זה לא יתכן. ואולי לשון רש"י שייכת דווקא כשיש אח. לא בדקתי כעת).

[לענין]

יש תיקון אלמנה. על תיקון גרושה לא שמעתי.

[דרומי]

על אשה גרושה המליצו את הכתוב "ומבשרך אל תתעלם" ולכן יש מצוה לזון את גרושתו - ראה ב"ר פי"ז, ג ובהנסמן בחידושי הרד"ל שם. ומכאן שיש קשר וכו'.

[מענה איש]

בירושלמי

רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן רבי הילא בשם רבי לעזר כשם שאדם חס על כבוד אלמנתו כך חס על כבוד גרושתו. דאמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר "מבשרך לא תתעלם" זו גרושתו.

[ביקורת תהיה]

לענ"ד, אם כבר לחלק, אז ברור שאלמנה יותר קשורה לבעלה מאשר גרושה.
גירושים במהותם והגדרתם מפקיעים את הנישואין. אבל מיתה אינה מפקיעה את הנישואין באופן ישיר. אלא שנמצא שאשה נשואה למת. ואין לזה משמעות, ולכן באופן מעשי הנישואין בטלים.

הדברים מופרכים מדברי הגמרא פ"ק דקדושין: וְאִיתַּקַּשׁ מִיתָה לְגֵירוּשִׁין, מַה גֵּירוּשִׁין שָׁרְיָא וְגוֹמֶרֶת, אַף מִיתָה שָׁרְיָא וְגוֹמֶרֶת:
ולעצם הנידון: מקרא מלא דיבר הכתוב שאשה לאחר מות בעלה עדיין נקראת אשתו: ערות אשת אביך לא תגלה, ערות אשת אחיך לא תגלה, וכן אצל דודתו וכלתו.

[פרנקל תאומים]

אולי המצווה המיוחדת של "מחזיר גרושתו" מעידה על איזו שהיא זיקה שנשארה ביניהם.

[קו ירוק]

אין בה זיקה מעבר למה שחז"ל קראוה ומבשרך לא תתעלם, ולכן יש מעלה בלהחזירה כי היא מבקשת מנוחה בית אשה.
בד בבד עם זה שיש מצווה להחזירה (כשרוצה), יכולה היא להינשא לאחר. א"כ אין זו זיקה, אלא חסד עמה מצד שהיתה כבשרו.

[שבענו מטובך]

אולי המצווה המיוחדת של "מחזיר גרושתו" מעידה על איזו שהיא זיקה שנשארה ביניהם.

כבר ידוע ש'מצוה' זו אינה מתרי"ג המצוות שבתורה...
והעירו שזה אולי חלק ממצות אהבת ישראל וכדומה.

[עזריאל ברגר]

לגבי "אשת אביו", "בת אשתו" וכיו"ב - היא נחשבת אשתו לעולם, ולא יועיל לא גט ולא מיתת אחד מהם.

[פרנקל תאומים]

אין בה זיקה מעבר למה שחז"ל קראוה ומבשרך לא תתעלם, ולכן יש מעלה בלהחזירה כי היא מבקשת מנוחה בית אשה.
בד בבד עם זה שיש מצווה להחזירה (כשרוצה), יכולה היא להינשא לאחר. א"כ אין זו זיקה, אלא חסד עמה מצד שהיתה כבשרו.

לכך התכוונתי. עי' בשאלת פותח האשכול.

[תוכן]

דומה שהפני יהושע שואל למה בעינן ילפותא שמיתת הבעל מתיר את האשה, הרי אין בעל. והוא מתרץ, שללא הילפותא היינו חושבים שעדיין האשה אסורה לכולם.

[אוצר החכמה]

אתה בטוח שזה כך ולא באופן יותר מורכב? כי זו ממש התשובה הפשוטה לשאלה הזאת וקצת קשה לי לחשוב ששאל את זה והוצרך לתרץ.
מה שמדברים הוא אחרי שהתורה אמרה שכן הוא האם הכוונה היא שמעשה המיתה הוא המתיר או שהתורה חידשה שכיוון שאין לה בעל היא מותרת ומתוך זה דנו על מתים שחזרו לחיות.

[שמר]

נמחק

[קראקובער]

דומה שהפני יהושע שואל למה בעינן ילפותא שמיתת הבעל מתיר את האשה, הרי אין בעל. והוא מתרץ, שללא הילפותא היינו חושבים שעדיין האשה אסורה לכולם.

ויצא לחדש שאצל בן נח שאין ילפותא אין היתר לאלמנה להינשא.

[ביקורת תהיה]

דומה שהפני יהושע שואל למה בעינן ילפותא שמיתת הבעל מתיר את האשה, הרי אין בעל. והוא מתרץ, שללא הילפותא היינו חושבים שעדיין האשה אסורה לכולם.

להזכירכם שקלא וטריא בגמרא פ"ק דקדושין:
בִּשְׁלָמָא גֵט, דִּכְתִיב 'וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת', אֶלָּא מִיתַת הַבַּעַל מְנָלָן. סְבָרָא הוּא, הוּא אָסְרָהּ וְהוּא שָׁרְתָהּ. וְהָא עֲרָיוֹת, דְּאָסַר לְהוּ וְלָא שָׁרֵי לְהוּ. אֶלָּא מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא וכו' וכו'.

[החושב]

לענ"ד, אם כבר לחלק, אז ברור שאלמנה יותר קשורה לבעלה מאשר גרושה.
גירושים במהותם והגדרתם מפקיעים את הנישואין. אבל מיתה אינה מפקיעה את הנישואין באופן ישיר. אלא שנמצא שאשה נשואה למת. ואין לזה משמעות, ולכן באופן מעשי הנישואין בטלים.

הדברים מופרכים מדברי הגמרא פ"ק דקדושין: וְאִיתַּקַּשׁ מִיתָה לְגֵירוּשִׁין, מַה גֵּירוּשִׁין שָׁרְיָא וְגוֹמֶרֶת, אַף מִיתָה שָׁרְיָא וְגוֹמֶרֶת:

מעניין איזה דברים בדיוק ניסית להפריך...
השאלה לא הייתה אם מיתה מתירה, אלא מה איך זה עובד 'מבפנים' (או במילים אחרות, מה טעם הדין). אין זה נושא הגמרא בקידושין.

ולעצם הנידון: מקרא מלא דיבר הכתוב שאשה לאחר מות בעלה עדיין נקראת אשתו: ערות אשת אביך לא תגלה, ערות אשת אחיך לא תגלה, וכן אצל דודתו וכלתו.

הנידון כאן - ההשוואה בין מיתה לגירושין. ולכן לא מאוד ברור כיצד הנקודה שהזכרת מכריע לצד זה או אחר.