אבקש לברר דעת חו"ר הפורום יצ"ו, בענין שנחלקו בו כמה מחשובי האברכים בקהילתנו, זה מצדד בכה וזה מצדד בכה, וכולם לשם שמים כוונתם, ואמרתי אעלה סוגיא זו על שלחן מלכים, ונחזי כפי איך הדעת נוטה.
שהנה כידוע אחז"ל עה"פ (ישעי' נח, יג) "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" - שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול. והיינו שלא לשוח ולדבר דברים בטלים בש"ק. ורצו כמה אברכים לתקן תקנה גדולה שלכהפ"ח בבית הכנסת בזמני התפילות לא ידברו כלל וכלל - גם במקום שמותר להפסיק ע"פ ההלכה מצד דיני התפילה, וכדברי הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק זי"ע ב'צעטיל קטן' (אות יא) 'ולעשות עצמו כאלם בבית הכנסת אפילו קודם התפילה ואחריה, עד הליכתו לביתו'. ועוד אמרו, שאפילו דברי תורה לא ידברו, וכמו שמצוי בהרבה מקומות בין ידידים שלאחר שמאחלים זל"ז ברכת שבתא טבא, אומרים ומחליפים ווארט טוב על הפרשה וכיו"ב, ואמרו לתקן שאפילו זה צריך למנוע, כיון שלפעמים אח"כ מתגלגלים ומדברים דברים בטלים, כלשון הגמ' פתח בכד וסיים בחבית.
ומאידך טענו אחרים ואמרו, שאי אפשר למנוע מיהודים לומר דבר תורה בש"ק, שכידוע התורה היא ו' החיבור בין יהודים להקב"ה, ובפרט שאז"ל לא ניתנו שבתות ויו"ט לישראל אלא כדי שיעסקו בתורה. ודבר בעתו מה טוב להרבות האהבה והידידות בין יהודים, לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך, אהבת ישראל ודיבוק חברים, ומקבלין דין מן דין טל תחיה ודברי חיזוק ונחמות, ואם לא עכשיו אימתי.
ועתה, האם יש ביד מי מכם איזה שהיא ראיה, אסמכתא, סברא, וכיו"ב, שיוכלו לשפוך אור ותבונה על הנבוכים?
השואל ביקש להוסיף, שהוא אינו מצפה לסברות כרסיות. ודי לחכימא.