"ארור אפם כי עז, שלא נטלו עצה מאביהם כשהלכו להרוג את שכם בן חמור, ועברתם כי קשתה, ארור כעסם כי קשה, ואם יהיו שני השבטים האלו יחדיו אין העולם מתקיים, אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל שיהיה משבט שמעון ולוי מלמדים ומשננים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שיהיו עוסקים בתורה אולי יתכבשון...." (מדרש לקח טוב - בראשית מט ז)
"יהי ביתך בית ועד לחכמים יתכן לפרש כי במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, אחד מהם הוא המחכים את רבותיו על ידי שאלותיו החריפים, וממילא רווחא שמעתתא, והנה הלימוד נקרא מלחמה, כמו שאמר "מלחמתה של תורה", אם כן גם התלמידים לוחמים יקראו, וכמו שאמרו חז"ל (קדושין ל') לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, אפילו אב ובנו הרב ותלמידו נעשו אויבים זה לזה, ואינם זזים וכו'. ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, וכמו שעץ קטן מדליק עץ גדול. וזה שאמר יהיה ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק, מלשון ויאבק איש עמו, כי מלחמת מצוה היא..." (רוח חיים - אבות א ד)
"..ואף בתורה שבעל פה שיש מחלוקת הוא לתיקונו של עולם, ושלום בסופו כמו שנאמר "את והב בסופה", (קידושין ל') אפילו האב ובנו וכו' נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשין אוהבים זה את זה. ואמר בזוהר הקדש למעלה דקרח אזיל במחלוקת, מחלוקת פלוגתא דשלום וכו'. שהוא טעה ואמר שלא יזיק המחלוקת, והיה סובר שהוא מכוין רק לשם שמים, מפני שאין נראה בעיניו הנהגת רעהו וחולק עליו, לא יזיק בזה המחלוקת, ובאמת אמת ושלום חד הוא, דאמת ושלום קשיר דא בדא, שאי אפשר להיות אמת רק כשיש שלום, ובמחלוקת שמאי והלל שהיה באמת לשם שמים, אף בשעת מחלקותם חיבה וריעות נוהגין זה בזה... אבל כשיש תרעומות בלב וכעס על חבירו הוא סימן שהוא מחלוקת שאינו לתיקונו שלעולם אלא לערבובו, וזה היה טעות קרח, וחלק על אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום... והיינו שכוחו להכניס הדברי תורה בלב ישראל שהוא עיקר תורה שבעל פה..." (פרי צדיק – קרח)
האם אפשר להסיק מסקנא מקריאת הדברים בעיון, כי דווקא העוסקים בתורה שבע"פ - בדרכי קנינה, שצריכים להלחם במלחמתה של תורה ולחלוק זה על זה לשם שמים, למרות זאת דווקא הם מועדים יותר למעידה גדולה, כשל קרח ועדתו?
(ולפרפרת בלבד: "תלמידי חכמים" בגי' "תרי"ב")