הכי תנן באהלות פ"ג מ"א: 'כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית, ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים. כיצד הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה או נושאן כו', ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין. אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית כו' טהור, אמר ר' מאיר אף בזה רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין'. פירוש, דר' דוסא ס"ל דאם נוגע בחצי זית ביד אחת ונוגע ביד שניה בחצי זית, הטומאה אינה מצטרפת, דאין נוגע ונוגע, ואילו חכמים ס"ל דיש נוגע וחוזר ונוגע, ודוקא משם אחד אבל לא משני שמות. ומשום כך אם נוגע בחצי זית ומאהיל על כחצי זית, טהור. ור' מאיר ס"ל דנגיעה ואהל מצטרפים לחכמים דשניהם חשיבי שם אחד, כמו שפירש ברע"ב.
לפ"ז יש לעיין האם שרץ מטמא באהל לר' מאיר, ואם לאו, למה לא, הרי נגיעה ואהל שם אחד הם, ואם מטמא בנגיעה למה לא יטמא באהל.