עזריאל ברגר כתב:אחותו לא נאסרה משום שהיא אחות אחותו.
אני מזכיר, שהכלל שנתת "אחות-אחותו מותרת לכתחילה" - לא ניתן סתם כך - אלא ניתן
כתגובה על כך שכתבתי באשכול שאחות-אחותו אסורה, והרי בשום מקום באשכול לא כתבתי שהטעם - לכך שאחותו אסורה - הוא משום שאחותו היא אחות אחותו, אלא כתבתי להפך: שהטעם - לכך שאחות-אחותו אסורה - הוא משום שאחות-אחותו היא אחותו, וזאת לפי המשמעות של "אחווה" - אשר אלי' התכוונתי לאורך כל האשכול הזה - ושמובאת בחז"ל לגבי כמה עניינים (כגון לגבי יבום): "אין אחווה אלא מאב".
מני' ובי', גם תמהתי על הכלל שנתת: "אחות-אחותו מותרת לכתחילה", שהרי הדוגמה שהבאתי - מהרן שהוליד את אחות-אחותו של לוט - מנוגדת לכלל שנתת, שהלוא - אפילו לפי המשמעות של "אחותו בת אביו או בת אמו" - ג"כ יוצא שיסכה היא עדין אחות-אחותו של לוט, ואעפ"כ היא אסורה עליו: אמנם - לא משום שהיא אחות-אחותו אלא - משום שהיא אחותו, אבל היא עדין אסורה עליו - למרות שהיא אחות-אחותו - וזאת בניגוד לכלל שנתת: "אחות-אחותו מותרת לכתחילה".
עזריאל ברגר כתב:ואחות אחותו דעריות ("בת אביו או בת אמו") - יכולה להיות מותרת לכתחילה, והיינו כשאחת היא מאביו ואחת היא מאמו.
מה חידשת בזה על דבריי שבתגובתי הקודמת? ע"ש בד"ה ואמנם (עד סוף תגובתי ההיא).
כאמור, אפילו לפי ההגדרה שניתנת ע"י הפסוק "אחותו בת אביו או בת אמו", ג"כ יוצא שיסכה - היא עדין אחות-אחותו של לוט - ואעפ"כ היא אסורה עליו, אז איך אפשר לפסוק בסכינא חריפא "אחות-אחותו מותרת לכתחילה"? לכל היותר אפשר לפסוק בסכינא חריפא "אחות
מאב של אחות
מאם מותרת לכתחילה", וכן לפסוק בסכינא חריפא "אחות-
מאם של אחות-
מאב מותרת לכתחילה", אבל כשפוסקים "אחות-אחותו מותרת לכתחילה", ההיתר כולל (בטעות) גם את המקרים של אחות-
מאב של אחות-
מאב (וכיו"ב) - שהלוא גם מקרים כאלה נופלים תחת ההגדרה שניתנת ע"י הפסוק "אחותו בת אביו או בת אמו".
שנית, הכלל שנתת "אחות-אחותו מותרת לכתחילה", לא ניתן סתם כך, אלא ניתן
כתגובה על דבריי באשכול, והרי כפי שבארתי (בדיבור האחרון של תגובתי הקודמת), לאורך כל האשכול הזה התכוונתי באחווה למשמעות המובאת בחז"ל: "אין אחווה אלא מאב" (כגון לגבי דיני יבום ועוד), בעוד שלפי המשמעות הזאת יוצא - שכל אחות-אחותו אסורה - כי כל אחות-אחותו היא אחותו.
עזריאל ברגר כתב:א. אין אף אשה בעולם שנאסרת מפני שהיא "קרובת אחותו".
לשיטתך - שאת היתר
אֵם-אחותו לא צריכים הפוסקים ללמדנו - משום שכבר יש לנו כלל מוקדם: "אין אף אשה בעולם שנאסרת מפני שהיא
קרובת אחותו", א"כ למה טרחו הפוסקים ללמדנו כי
בת-אחותו מותרת?
שנית, היכן מצאת בדבריי ניסיון לרמוז על ההפך מהכלל המוקדם הנ"ל? בסך הכל תמהתי למה, אחרי שהפוסקים טרחו ללמדנו לגבי איזושהי
קרובת-אחותו - הלוא היא
בת-אחותו - שהיא מותרת, הם לא טרחו ללמדנו לגבי עוד
קרובת-אחותו - הלוא היא
אֵם-אחותו - שגם היא מותרת.
עזריאל ברגר כתב:ב. אין אף אשה בעולם שנאסרת מפני שנולדה מישהי, ולפני כן היתה מותרת (כמדומני שזה כבר הוזכר).
מנין לך, שאותה אשה (כגון אֵם-אחותו) - "לפני כן היתה מותרת"? ואולי אחותו נולדה לפניו, באופן שאֵם-אחותו הייתה
תמיד אסורה לו?