מחפש מקור להתיר לאיש לשאת את אֵם-אחיותיו (כגון מפותת אביו)

[הפשטן]

אסיים בתשובה קצרה:
אם במשך 3330 שנה היה פשוט לכולם שזה מותר - אז כנראה שהשאלה על זה היא שגויה.

לענ"ד, זה בערך כמו להגיד "אם במשך 3330 שנה אף אחד לא שאל את רוב השאלות שעלו בשנה האחרונה בפורום אוצר החכמה, אז כנראה שרוב השאלות שעלו בשנה האחרונה בפורום אוצר החכמה הן שאלות שגויות.

ובזאת יצאתי ידי חובת דברים בטלים באשכול זה.

אין הבישן למד, ואין הקפדן מלמד.
שים לב, שלא בושתי לשאול את שאלתי (כמאמר חז"ל הנ"ל), כי סברתי - ועד עכשיו אני סבור - שהיא בהחלט ראוי' להישמע בבית המדרש, ולכן לענ"ד הרצון להקפיד עלי - ואף להפטיר שהשאלה הנ"ל (שאותה לא בושתי לשאול) היא בבחינת "דברים בטלים"- זה (לענ"ד) בשום פנים ואופן איננו יכול להיות דבר "מלמד" (כהמשך מאמר חז"ל הנ"ל).
וזה גם מאד מאכזב, במיוחד כשהוא יוצא מפיו של הרב עזריאל ברגר שליט"א, שהוא אחד האנשים הכי מתונים שאותם השואל הכי מוקיר ומכבד בבית המדרש החשוב הזה.
מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא.

[ר_חיים_הקטן]

המושג של "סימטריה" לגבי העריות מוזר לחלוטין. אני הקטן כתבתי במאמר (באנגלית) לפני כמה שנים שהסברא הזאת היא סברת הצדוקים, ראה: http://seforim.blogspot.com/2015/10/avu ... bible.html

[הפשטן]

המושג של "סימטריה" לגבי העריות מוזר לחלוטין. אני הקטן כתבתי במאמר (באנגלית) לפני כמה שנים שהסברא הזאת היא סברת הצדוקים, ראה: http://seforim.blogspot.com/2015/10/avu ... bible.html

עיקר טענתו של פותח האשכול (כלומר שלי) איננה באה בגלל הסימטריא. ובכלל, נושא הסימטריא לא הועלה לראשונה ע"י פותח האשכול, והועלה רק כטענת אגב.
עכ"פ, בגלל שאתה חוזר ומעלה את הנושא האגבי של הסימטריא, אחזור על מה שהשבתי בזמנו לאוצר החכמה: נעזוב רגע את נושא הסימטריא. אני שואל שאלה פשוטה: הפוסקים טרחו ללמד אותנו כל מיני היתרים, כגון בת אחותו, בת אשת אביו, וכדומה, אז למה דילגו דווקא על אם-אחותו. הלוא יחס הקירבה שבין האיש לבין אם-אחותו, הרבה פחות מסובך (להגדרה) מיחס הקירבה שבין האיש לבין בת-אשת אביו, ואעפ"כ הפוסקים לימדו את הדין של המקרה היותר מסובך של בת-אשת-אביו (ואפילו של בת-בת-בת בנו - וכדו') אבל התעלמו מדין המקרה היותר פשוט של אם-אחותו.

[אוצר החכמה]

ואני עניתי לך על זה תשובה פשוטה. אין שום הוו"א באיסור הזה ואין שום צורך שהפוסקים יפרשו שהוא מותר.

[הפשטן]

ואני עניתי לך על זה תשובה פשוטה. אין שום הוו"א באיסור הזה ואין שום צורך שהפוסקים יפרשו שהוא מותר.

והלוא לגבי בת אחותו - כן הייתה הו"א לאסור, ולכן הפוסקים טרחו ללמדנו שהיא מותרת!
והלוא אפי' לגבי יחס-הקירבה היותר מסובך להגדרה - של בת-אשת-אביו - ג"כ הייתה הו"א לאסור, ולכן הפוסקים טרחו ללמדנו שהיא מותרת!
אז איך יתכן לומר, שבעוד שלגבי בת אחותו - היתה הו"א לאסור, ואפי' לגבי בת-אשת-אביו - ג"כ היתה הו"א לאסור, הרי שדווקא - לגבי אם-אחותו - לא היתה הו"א לאסור? והלוא יחס הקירבה שבין האיש לבין אם-אחותו - הרבה פחות מסובך (להגדרה) מאשר יחס הקירבה שבין האיש לבין בת-אשת אביו, ואעפ"כ היתה הו"א לאסור את בעלת יחס הקירבה היחסית-מסובך הזה - עד שהפוסקים טרחו לפסוק לגביו, אז למה לא היתה הו"א לאסור את בעלת יחס הקירבה - היותר פשוט-להגדרה - של אם-אחותו?

או כלך לדרך זו:

אדרבא, יש הו"א לאסור את אם-אחותו! שהלוא:

מה מצינו, שאם-אמו - אסורה עליו (לפחות מדרבנן),
ומה מצינו, שאחות-אחותו - אסורה עליו (אפי' מדאו'),
ומה מצינו, שאחות-אמו - אסורה עליו (אפי' מדאו').
כעת יבוא הטוען ויטען, במה מצינו, דדילמא הכי נמי לגבי אם-אחותו - גם כן תהא אסורה עליו (כמובן מדובר באופן שאם-אחותו איננה אמו ובאופן שהיא מפותת אביו).
שים לב שזה בסך הכול המקרה הרביעי והאחרון שאמור להשלים את הפאזל, אבל משום מה - דווקא לגביו - שתקו כל הפוסקים.

אני כמובן זוכר היטב את הראי' הנאה שמצאת - מהגמ' ביבמות י ע"ב - להתיר, אבל אני לא שואל מה הדין במקרה הזה, אלא אני תמה על התעלמות הפוסקים מהמקרה הזה.

[עזריאל ברגר]

אמנם זו קצת בעיה לעסוק באשכול של ליצנות בתשעת הימים, אבל לא אמנע מלהעיר על טעות:
אחות-אחותו מותרת לכתחילה.

[הפשטן]

אמנם זו קצת בעיה לעסוק באשכול של ליצנות בתשעת הימים.

ליצנות מאן דכר שמה? לדידי פשיטא, שבתשעת הימים לא עוסקים בליצנות אלא בלדון כל אדם לכף זכות, בין אם את השואלים ובין אם את המשיבים.

אחות-אחותו מותרת לכתחילה.

האמנם? הרן הוא אביהם של לוט, מלכה, ויסכה. והלוא, יסכה היא אחות אחותו של לוט, ואעפ"כ היא אסורה עליו, כי בדוגמה הזאת, כל אחווה מתפרשת במשמעות המובאת בחז"ל "אין אחווה אלא מאב" (כגון לגבי דיני יבום ועוד), וממילא (לפי המשמעות הנ"ל) יוצא שבדוגמה דלעיל - כל אחות של אחותו - היא גם אחותו, ולכן - כל אחות של אחותו - אסורה עליו.

ואמנם, בהלכות איסורי ביאה, מצינו גם אחוה במשמעות אחרת (המובאת בפסוק "אחותו בת אביו או בת אמו"), בעוד שלפי המשמעות האחרת הזאת, מצינו אחות (מאם) של אחותו (מאב) שתהי' מותרת לו.

ומ"מ, עצם הטענה ש"אחות אחותו מותרת לכתחילה", מופרכת מהדוגמה שנתתי לעיל עם ילדי הרן.

עכ"פ - כדי להסיר כל ספק - אני מבהיר כעת, שלאורך כל האשכול הזה - כשנקטתי במילה "אחות" - התכוונתי למשמעות הראשונה המובאת בחז"ל: "אין אחווה אלא מאב". לכן, במקום שאאריך בשתי מילים "בת-אביו", העדפתי לקצר במילה אחת: "אחותו". אבל אם זה לא הי' ברור כבר מלכתחילה - אז הריני להבהיר זאת כבר עכשיו, כדי - שלפחות מעכשיו - יהי' הרבה יותר קל לדון לכף זכות את כל מה שכתבתי מתחילת האשכול הזה (אפשרות אחרת היא שלאורך קריאת האשכול הזה תחליפו בדבריי את המילה "אחותו" בשתי המילים "בת-אביו").

[עזריאל ברגר]

אחותו לא נאסרה משום שהיא אחות אחותו.
ואחות אחותו דעריות ("בת אביו או בת אמו") - יכולה להיות מותרת לכתחילה, והיינו כשאחת היא מאביו ואחת היא מאמו.

ומכיוונים אחרים - למיטב זכרוני:
א. אין אף אשה בעולם שנאסרת מפני שהיא "קרובת אחותו".
ב. אין אף אשה בעולם שנאסרת מפני שנולדה מישהי, ולפני כן היתה מותרת (כמדומני שזה כבר הוזכר).

[הפשטן]

אחותו לא נאסרה משום שהיא אחות אחותו.

אני מזכיר, שהכלל שנתת "אחות-אחותו מותרת לכתחילה" - לא ניתן סתם כך - אלא ניתן כתגובה על כך שכתבתי באשכול שאחות-אחותו אסורה, והרי בשום מקום באשכול לא כתבתי שהטעם - לכך שאחותו אסורה - הוא משום שאחותו היא אחות אחותו, אלא כתבתי להפך: שהטעם - לכך שאחות-אחותו אסורה - הוא משום שאחות-אחותו היא אחותו, וזאת לפי המשמעות של "אחווה" - אשר אלי' התכוונתי לאורך כל האשכול הזה - ושמובאת בחז"ל לגבי כמה עניינים (כגון לגבי יבום): "אין אחווה אלא מאב".
מני' ובי', גם תמהתי על הכלל שנתת: "אחות-אחותו מותרת לכתחילה", שהרי הדוגמה שהבאתי - מהרן שהוליד את אחות-אחותו של לוט - מנוגדת לכלל שנתת, שהלוא - אפילו לפי המשמעות של "אחותו בת אביו או בת אמו" - ג"כ יוצא שיסכה היא עדין אחות-אחותו של לוט, ואעפ"כ היא אסורה עליו: אמנם - לא משום שהיא אחות-אחותו אלא - משום שהיא אחותו, אבל היא עדין אסורה עליו - למרות שהיא אחות-אחותו - וזאת בניגוד לכלל שנתת: "אחות-אחותו מותרת לכתחילה".

ואחות אחותו דעריות ("בת אביו או בת אמו") - יכולה להיות מותרת לכתחילה, והיינו כשאחת היא מאביו ואחת היא מאמו.

מה חידשת בזה על דבריי שבתגובתי הקודמת? ע"ש בד"ה ואמנם (עד סוף תגובתי ההיא).
כאמור, אפילו לפי ההגדרה שניתנת ע"י הפסוק "אחותו בת אביו או בת אמו", ג"כ יוצא שיסכה - היא עדין אחות-אחותו של לוט - ואעפ"כ היא אסורה עליו, אז איך אפשר לפסוק בסכינא חריפא "אחות-אחותו מותרת לכתחילה"? לכל היותר אפשר לפסוק בסכינא חריפא "אחות מאב של אחות מאם מותרת לכתחילה", וכן לפסוק בסכינא חריפא "אחות-מאם של אחות-מאב מותרת לכתחילה", אבל כשפוסקים "אחות-אחותו מותרת לכתחילה", ההיתר כולל (בטעות) גם את המקרים של אחות-מאב של אחות-מאב (וכיו"ב) - שהלוא גם מקרים כאלה נופלים תחת ההגדרה שניתנת ע"י הפסוק "אחותו בת אביו או בת אמו".
שנית, הכלל שנתת "אחות-אחותו מותרת לכתחילה", לא ניתן סתם כך, אלא ניתן כתגובה על דבריי באשכול, והרי כפי שבארתי (בדיבור האחרון של תגובתי הקודמת), לאורך כל האשכול הזה התכוונתי באחווה למשמעות המובאת בחז"ל: "אין אחווה אלא מאב" (כגון לגבי דיני יבום ועוד), בעוד שלפי המשמעות הזאת יוצא - שכל אחות-אחותו אסורה - כי כל אחות-אחותו היא אחותו.

א. אין אף אשה בעולם שנאסרת מפני שהיא "קרובת אחותו".

לשיטתך - שאת היתר אֵם-אחותו לא צריכים הפוסקים ללמדנו - משום שכבר יש לנו כלל מוקדם: "אין אף אשה בעולם שנאסרת מפני שהיא קרובת אחותו", א"כ למה טרחו הפוסקים ללמדנו כי בת-אחותו מותרת?
שנית, היכן מצאת בדבריי ניסיון לרמוז על ההפך מהכלל המוקדם הנ"ל? בסך הכל תמהתי למה, אחרי שהפוסקים טרחו ללמדנו לגבי איזושהי קרובת-אחותו - הלוא היא בת-אחותו - שהיא מותרת, הם לא טרחו ללמדנו לגבי עוד קרובת-אחותו - הלוא היא אֵם-אחותו - שגם היא מותרת.

ב. אין אף אשה בעולם שנאסרת מפני שנולדה מישהי, ולפני כן היתה מותרת (כמדומני שזה כבר הוזכר).

מנין לך, שאותה אשה (כגון אֵם-אחותו) - "לפני כן היתה מותרת"? ואולי אחותו נולדה לפניו, באופן שאֵם-אחותו הייתה תמיד אסורה לו?

[עזריאל ברגר]

א. לגבי בת אחותו היה צריך להדגיש שהיא מותרת, כי "נישואים עם דודה" אסורים לעומת "נישואים עם דוד" - מותרים. אבל לגבי שאר קרובותיה של אחותו - כנראה שמעולם לא עלה על לב איש לאוסרן מיום שניתנה תורה ועד שנפתח האשכול הזה.
ב. אחות אחותו - מותרת בדיוק כמו בת אחותו. אם יש עליה איסור אחר - כגון אשת איש או אחותו - אז היא אסורה משום האיסור האחר ולא משום "אחות אחותו".
ג. בסיום דבריך אתה מעלה אפשרות לחלק אם הוא נולד קודם או היא, וזו טענה שאינה צריכה תשובה לפענ"ד, ובמקום תשובה - מומלץ לעיין בקישור http://www.hamichlol.org.il/%D7%98%D7%A ... 7%AA%D7%99

[עזריאל ברגר]

א. לגבי בת אחותו היה צריך להדגיש שהיא מותרת, כי "נישואים עם דודה" אסורים לעומת "נישואים עם דוד" - מותרים. אבל לגבי שאר קרובותיה של אחותו - כנראה שמעולם לא עלה על לב איש לאוסרן מיום שניתנה תורה ועד שנפתח האשכול הזה.
ב. אחות אחותו - מותרת בדיוק כמו בת אחותו. אם יש עליה איסור אחר - כגון אשת איש או אחותו - אז היא אסורה משום האיסור האחר ולא משום "אחות אחותו".
ג. בסיום דבריך אתה מעלה אפשרות לחלק אם הוא נולד קודם או היא, וזו טענה שאינה צריכה תשובה לפענ"ד, ובמקום תשובה - מומלץ לעיין בקישור http://www.hamichlol.org.il/%D7%98%D7%A ... 7%AA%D7%99

[הפשטן]

א. לגבי בת אחותו היה צריך להדגיש שהיא מותרת, כי "נישואים עם דודה" אסורים לעומת "נישואים עם דוד" - מותרים.

מה שאתה אומר זה, שהואיל ומצינו שהאשה אסורה בבן-אחי', לכן הי' צריך להדגיש שמ"מ האיש כן מותר בבת-אחותו.
אבל שים לב, שבדיוק לפי אותו הגיון שלך - נצטרך גם לומר, שהואיל ומצינו שהאשה אסורה באבי-אחותה (ואני שוב מדגיש שלאורך כל האשכול הזה אני משתמש במושג אחווה המובא בחז"ל לגבי דיני יבום ועוד "אין אחוה אלא מאב"), לכן הי' צריך להדגיש שמ"מ האיש כן מותר באם-אחותו (כמובן בתנאי שהאם הזאת איננה אמו ואיננה אשת אביו אלא היא למשל מפותת האב).

ב. אחות אחותו - מותרת בדיוק כמו בת אחותו.

תלוי באיזו משמעות של "אחות" אתה מדבר. במשמעות של "בת אביו"? הלוא זאת המשמעות שבה אני מדבר לאורך כל האשכול הזה (כפי שהדגשתי לא אחת), בעוד שלפי המשמעות הזאת - דבריך ש"אחות אחותו מותרת" - אינם יכולים להיאמר! ואכן, כשאתה אומר: "אחות אחותו מותרת...[כי] אם יש עלי' איסור אחר - כגון אשת איש או אחותו - אז היא אסורה משום האיסור האחר ולא משום אחות אחותו", זה בערך כמו שתגיד: "אחות-אביו מותרת לו, כי אם יש עלי' איסור אחר - כגון דודתו - אז היא אסורה משום האיסור האחר ולא משום אחות-אביו"...
אבל גם אם אתה מדבר במשמעות האחרת של אחותו: "אחותו בת אביו או בת אמו", עדין דבריך אינם יכולים להיאמר, ודוגמת ילדי הרן תוכיח. לכל היותר תוכל לטעון, שהאיסור של לוט לשאת את יסכה אינו משום "אחות-אחותו" אלא משום "אחותו", אבל להגיד "אחות אחותו - מותרת לו", זה כמו להגיד כי יסכה - אשר היא אחות-אחותו של לוט - מותרת לו, והלוא זה לא נכון!

אם יש עליה איסור אחר - כגון אשת איש או אחותו - אז היא אסורה משום האיסור האחר ולא משום "אחות אחותו".

אילו דבריי היו - שאחות-אחותו אסורה לו משום אחות-אחותו, הייתי יכול להבין את ביקורתך על דבריי, אבל הרי דבריי לא היו - שאחות-אחותו אסורה לו משום אחות-אחותו, אלא דבריי היו רק - שאחות-אחותו אסורה לו. הא ותו לא. ובמקום אחר גם נתתי ביאור - למה היא אסורה לו: משום שכל אחות-אחותו היא גם אחותו (כמובן לפי מושג אחווה המובא בחז"ל לגבי דיני יבום ועוד "אין אחוה אלא מאב"). אבל - גם אחרי הביאור הנ"ל - עדין לא ניתן להכחיש שכל אחות-אחותו אסורה לו (כאמור לפי מושג האחווה הנ"ל), ולכן לא ברור לי למה יצאת כנגד דבריי שכל אחות-אחותו אסורה לו.

ג. בסיום דבריך אתה מעלה אפשרות לחלק אם הוא נולד קודם או היא, וזו טענה שאינה צריכה תשובה לפענ"ד.

למה אינה צריכה תשובה? את העיקר הזה לא הסברת, ועיקר חסר מן הספר!
שים לב, שהאפשרות שהעליתי היא טענה בסגנון תלמודי ידוע: "התינח אם הוא נולד קודם, מיהו אם היא נולדה קודם - מאי איכא למימר?"
ובכה"ג איכא טובא בש"ס: "התינח שבת - ביום טוב מאי איכא למימר?", או "התינח בימות החמה וכו' בימות הגשמים מאי איכא למימר?", או "התינח להניח - להוציא מאי איכא למימר?", או "התינח דקדיש בכספא - דקדיש בביאה מאי איכא למימר?", או "התינח לאחריו, לפניו מנין?", ועוד הרבה כיו"ב.
אז האם גם על כל אחת מהטענות הנ"ל שבש"ס היית אומר (את מה שאמרת על טענתי): "זו טענה שאינה צריכה תשובה לפענ"ד"?

ובמקום תשובה - מומלץ לעיין בקישור.

לא הצלחתי לפותחו. אולי תואיל להעתיק את הנאמר שם כדי שאחכים.

[עזריאל ברגר]

עוד לגבי ק"ו בעריות:
אם אמי/אבי - שניה, ואילו בתה (דודתי) - ערווה גמורה.

[הפשטן]

עוד לגבי ק"ו בעריות:
אם אמי/אבי - שניה, ואילו בתה (דודתי) - ערווה גמורה.

אתה כותב כי - בת-סבתי היא ערווה גמורה עלי - משום שהיא דודתי, אבל שים לב שזה לא תמיד נכון: היא יכולה להיות מותרת לי, אם היא נולדה מאיש שאיננו סבי (מה שיתכן).

בדבריך גם מונח שסבתי - איננה ערווה גמורה עלי - משום שהיא איננה דודתי, אבל שים לב שגם זה לא תמיד נכון. למשל, כאשר האב הוליד (בהיתר) מבת-אחותו את בנו - אז אחותו של האב היא גם סבת-הבן וגם דודתו, וכן למשל כאשר האב הוליד (באיסור) מאחות-אמו את בנו - אז אמו של האב היא גם סבת-הבן וגם דודתו.

מה שאין כן אחות-אחותי, היא תמיד אחותי (כמובן לפי המשמעות של אחווה אשר אלי' התכוונתי לאורך כל האשכול הזה ושמובאת בחז"ל כגון לגבי דיני יבום ועוד: "אין אחווה אלא מאב").

לכן, כשאתה עושה את הק"ו הנ"ל על סבתי ועל בתה, אתה צריך קודם להבהיר - האם אתה מתכוון לכל סבתי או דווקא לסבתי המסוימת שהיא לא אחות של הורה שלי - וכן האם אתה מתכוון לכל בת-סבתי או דווקא לבת המסוימת שהיא כן אחות של הורה שלי. אם אתה מתכוון - לכל סבתי - או לכל בת-סבתי, אז הק"ו שלך מניח דין שאינו תמיד חל (כפי שהוכחתי בשתי הפסקאות הקודמות). אבל אם אתה מתכוון דווקא לסבתי המסוימת שהיא לא אחות של הורה שלי - ודווקא לבתה המסוימת שהיא כן אחות של הורה שלי, אז זה ק"ו שיש לו פירכה, דאיכא למפרך - מה לבת המסוימת שכן (לפי הנחתך הבלתי הכרחית) היא דודתי - תאמר בסבתי המסוימת אשר (לפי הנחתך הבלתי הכרחית) איננה דודתי? [משל למי שירצה להוכיח בק"ו שבשר חגבים המבושל בחלב אסור באכילה: ומה בשר המבושל במים אשר (לפי הנחתי הבלתי הכרחית) הוא בשר-סוסים - אסור באכילה אע"פ שבושל במים, בשר המבושל בחלב אשר (לפי הנחתי הבלתי הכרחית) הוא בשר-חגבים - אינו דין שיהא אסור באכילה שהלוא התבשל בחלב? אבל זה ק"ו שיש לו פירכה, דאיכא למפרך - מה הבשר המסוים המבושל במים שכן (לפי הנחתי הבלתי הכרחית) הוא בשר-סוסים - תאמר בבשר המסוים המבושל בחלב אשר (לפי הנחתי הבלתי הכרחית) הוא בשר-חגבים?]

אגב, לאורך כל האשכול הזה, הקפדתי שלא להשתמש בק"ו, שהרי אין ק"ו בעריות.

[עזריאל ברגר]

עוד לגבי ק"ו בעריות:
אם אמי/אבי - שניה, ואילו בתה (דודתי) - ערווה גמורה.

אתה כותב כי - בת-סבתי היא ערווה גמורה עלי - משום שהיא דודתי, אבל שים לב שזה לא תמיד נכון: היא יכולה להיות מותרת לי, אם היא נולדה מאיש שאיננו סבי (מה שיתכן).

למיטב זכרוני - אחות האב ואחות האם ערווה גמורה בין מן האב ובין מן האם.
בקיצור:
תפסיק לחפש סימטריה (דמתקריא בנין אב או במה מצינו) בעריות, כי אפילו ק"ו אין.

[הפשטן]

עוד לגבי ק"ו בעריות:
אם אמי/אבי - שניה, ואילו בתה (דודתי) - ערווה גמורה.

אתה כותב כי - בת-סבתי היא ערווה גמורה עלי - משום שהיא דודתי, אבל שים לב שזה לא תמיד נכון: היא יכולה להיות מותרת לי, אם היא נולדה מאיש שאיננו סבי (מה שיתכן).

למיטב זכרוני - אחות האב ואחות האם ערווה גמורה בין מן האב ובין מן האם.

ייש"כ שהסבת את תשומת לבי לזה.

בקיצור:
תפסיק לחפש סימטריה (דמתקריא בנין אב או במה מצינו) בעריות, כי אפילו ק"ו אין.

אופן הלימוד בק"ו צריך לעמוד בקריטריונים תובעניים יותר מאלה שבהם צריך לעמוד אופן הלימוד של במה מצינו. לכן, גם אם אין ק"ו, זה עדין לא אומר שאין במה מצינו. הרבה פעמים הגמ' מצליחה לדחות את הק"ו, ואח"כ מנסה ללמוד באופן של במה מצינו - שאותו היא לא מצליחה לדחות - כי הוא מצליח לעמוד בקריטריונים החלשים יותר של במה מצינו.

חוץ מזה, שעיקר טענתי לא התבססה על במה מצינו. אני טענתי כך:
לגבי בת אחותו - הייתה הו"א לאסור, ולכן הפוסקים טרחו ללמדנו שהיא מותרת!
והלוא אפי' לגבי יחס-הקירבה היותר מסובך להגדרה - של בת-אשת-אביו - ג"כ הייתה הו"א לאסור, ולכן הפוסקים טרחו ללמדנו שהיא מותרת!
אז למה - לגבי אם-אחותו - לא היתה הו"א לאסור?
בקיצור, אני לא שואל על ההלכה, אני שואל על ההו"א של הפוסקים, ולכן הכלל שאין ק"ו בעריות - שהוא כלל בהלכה - אינו קשור לדבריי על ההו"א של הפוסקים.

[עזריאל ברגר]

כנראה שהיה פשוט לכולם שאין חילוק בין אם אחיו לאם אחותו, וכמו שהראשונה מותרת (מלבד לדעת רבי יהודה) כך השניה.
ומפורש בגמרא ש"מפותת אביו" מותרת, ומדשתקי רבנן ולא פלוג - לא פלוג.

[הפשטן]

כנראה שהיה פשוט לכולם שאין חילוק בין אם אחיו לאם אחותו, וכמו שהראשונה מותרת (מלבד לדעת רבי יהודה) כך השניה.

גם לגבי אֵם-אחיו של האיש (שאיננה אמו של האיש ושגם איננה אשת אביו אלא היא למשל מפותת האב), אני שואל את אותה שאלה: למה הפוסקים לא הזכירו שהיא מותרת, כפי שהזכירו לגבי בת-אחיו וכיו"ב.

ומפורש בגמרא ש"מפותת אביו" מותרת, ומדשתקי רבנן ולא פלוג - לא פלוג.

לטעמיך, כאשר מפותת-אביו של ראובן - היא בת-ראובן או אחותו (או אשת-איש) וכדומה, האם גם אז היא תהי' מותרת לראובן - משום ד"שתקי רבנן ולא פלוג" לגבי היתר "מפותת אביו"? לדידי פשיטא - שב"מפותת אביו" של ראובן - הכוונה היא דווקא למפותת אביו של ראובן שאיננה בת-ראובן או אחותו (או אשת-איש) וכדומה, ועל זה שאלתי - למה הפוסקים לא טרחו ללמדנו שהיא מותרת לראובן אפילו כאשר היא אֵם-אחותו (או אֵם-אחיו) - כשם שטרחו ללמדנו שבת-אחותו (או בת-אחיו) של ראובן מותרת לו...

[עזריאל ברגר]

לגבי אם אחיו - מפורש בסוגיא דריש יבמות שהיא מותרת.
ומכיוון שאין סברא אמיתית להחמיר באם אחותו יותר מאם אחיו - סומכים בזה על "לא פלוג".

[הפשטן]

לגבי אם אחיו - מפורש בסוגיא דריש יבמות שהיא מותרת.
ומכיוון שאין סברא אמיתית להחמיר באם אחותו יותר מאם אחיו - סומכים בזה על "לא פלוג".

אני מזכיר לך שאני לא שואל על הגמ' אלא על הפוסקים: למה, למרות שהזכירו את היתר בת-אחותו ואת היתר בת-אחיו וכיו"ב, מ"מ לא הזכירו את היתר אֵם-אחותו ואת היתר אֵם-אחיו.
אפילו מה שניתן להילמד מסוגיית יבמות, לא כתוב שם להדיא (לא כתוב שאֵם-אחותו או שאֵם-אחיו מותרות), אלא זה ניתן להילמד משם רק מכללא.

[עזריאל ברגר]

לגבי אם אחיו - מפורש בסוגיא דריש יבמות שהיא מותרת.
ומכיוון שאין סברא אמיתית להחמיר באם אחותו יותר מאם אחיו - סומכים בזה על "לא פלוג".

אני מזכיר לך שאני לא שואל על הגמ' אלא על הפוסקים: למה, למרות שהזכירו את היתר בת-אחותו ואת היתר בת-אחיו וכיו"ב, מ"מ לא הזכירו את היתר אֵם-אחותו ואת היתר אֵם-אחיו.
אפילו מה שניתן להילמד מסוגיית יבמות, לא כתוב שם להדיא (לא כתוב שאֵם-אחותו או שאֵם-אחיו מותרות), אלא זה ניתן להילמד משם רק מכללא.

כנראה שהיה פשוט להם להיתר.

[הפשטן]

לגבי אם אחיו - מפורש בסוגיא דריש יבמות שהיא מותרת.
ומכיוון שאין סברא אמיתית להחמיר באם אחותו יותר מאם אחיו - סומכים בזה על "לא פלוג".

אני מזכיר לך שאני לא שואל על הגמ' אלא על הפוסקים: למה, למרות שהזכירו את היתר בת-אחותו ואת היתר בת-אחיו וכיו"ב, מ"מ לא הזכירו את היתר אֵם-אחותו ואת היתר אֵם-אחיו.
אפילו מה שניתן להילמד מסוגיית יבמות, לא כתוב שם להדיא (לא כתוב שאֵם-אחותו או שאֵם-אחיו מותרות), אלא זה ניתן להילמד משם רק מכללא.

כנראה שהיה פשוט להם להיתר.

ועל זה בדיוק נסובה שאלתי: למה, בעוד שלפוסקים לא הי' פשיטא להתיר את בת-אחיו ואת בת-אחותו - עד שטרחו הפוסקים ללמדנו את היתרה של בת כזאת, מ"מ לפוסקים כן הי' פשיטא להתיר את אֵם-אחיו ואת אֵם-אחותו - ולכן לא טרחו הפוסקים ללמדנו את היתרה של אֵם כזאת...
בקיצור, מאי שנא, בת, לעומת אֵם?
ומאי שנא אחות-אמו - אשר אלי' טרחו הפוסקים להתייחס כדי לאוסרה, לעומת אֵם-אחותו - אשר אלי' לא טרחו הפוסקים להתייחס כדי להתירה? הרי בדיוק מכך התחיל האשכול...

[עזריאל ברגר]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 1&p=474726
סברא יפה!!!