בעז"ה
התפללתי שו"ע, באמצע התפילה שמתי לב שמקק עומד ממש סמוך לרגלי, ובמדרגתי הקטנה איבדי את ישוב הדעת הראוי לעומד לפני הבורא. והתעורר בי האם מותר לי לזוז ממקומי. נסיתי לברר את רצון ה' בכה"ג מתוך ידיעות שונות, נזכרתי שמובא בכ"מ שאם אינו יכול לכוון בתפילה מחמת מניעות שונות יכול לזוז ממקומו, אבל לא זכרתי על מה הדברים אמורים. עוד נזכרתי במשנה שנחש כרוך על עקיבו לא יפסיק, ואמנם שם המדובר הוא על סכנה, אבל אם הנברא (הקטן בדעתו, ולא הגדולים שיודעים את ה' בלא הפסק) יכול להמשיך לעמוד לפני ה' בצורה כזו בלי שתסוח דעתו, וא"כ על איזה אופן דיברה המשנה?
תוך כדי כך הברנש התקרב ממש סמוך, וכל עצמותי נקשו שמא יחפוץ לטייל על גופי. למעשה בהעדר בהירות ברורה נהגתי בשב ואל תעשה ולא זזתי ממקומי. לאחר התפילה ניגש אלי אחד שראה את המחזה ואמר לי שפשוט שהייתי צריך לזוז.
אשמח לשמוע את הכרעת חכמי הפורום.