פורום אוצר החכמה

בעז"ה

עובדא הוה, בחתונה שלאחר שנכנסו הזוג לחדר יחוד אחר החופה, נזכר אחד העדים להודיע שאשתו בת דודה ראשונה של החתן, במקום התעורר פולמוס גדול בין כמה חכמים האם הוא עד פסול מדאוריתא או מדרבנן, וכן האם לברך עוד פעם את בברכות בקידושין שיעשו.

אשמח לדעת מה אכן ההלכה בזה. יש"כ.

מונח אצלי שהוא כשר לעדות, ואינני מוצא זאת במפורש.
אבל:
א. הוא כשר לעדות מדאורייתא לכו"ע, והאשה הזאת היא אשת איש דאורייתא לכאורה.
ב. מפורש בשו"ע שלכתחילה לא ישימוהו עד (מפורש שבעלים של בנות-דוד לא יעידו יחד לכתחילה, וכ"ש זה).

ולכן לכאורה ראוי לקדש שנית בלי ברכה ולעשות ייחוד שני.

שני בשני פסול מדרבנן
שני בשני בתרי בעל כאשתו אפשר להכשיר.
כאן כיוון שזה חד בעל כאשתו לכאורה פסול מדרבנן וכיוון שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש הרי שהקידושין אינם חלים כלל

ביררתי שוב
במקדש אשה בפני פסולי עדות דרבנן יש מח' ראשונים אם הקידושין חלים או לא.

השו"ע אבהע"ז סי' מ"ב פוסק שהמקדש בפני פסו"ע דרבנן היא ספק מקודשת ואם רצה לכנוס יקדש שוב

מה עשו בסוף?

אברך שמחמת ידידות נהיה כמו אפוטרופוס ודואג לחתן יתום עבור מימון והשגת כל הוצאות החתונה, האם הוא יכול לשמש אצלו כעד קידושין????

אין שום סיבה שלא

הא לחמא עניא כתב:אברך שמחמת ידידות נהיה כמו אפוטרופוס ודואג לחתן יתום עבור מימון והשגת כל הוצאות החתונה, האם הוא יכול לשמש אצלו כעד קידושין????

מחלוקת רבי יהודה ורבנן, האם שושבינו ורעו אשר כנפשו כשר לעדות או לא, וההלכה שכשר להעיד ופסול לדון.
אלא שיש לדון אם הוא נחשב כנוגע בדבר, ודעתי נוטה שאין זו נגיעה של ממש, ולא נשארנו ביותר מ"שושבינו" שכשר.

עזריאל ברגר כתב:

הא לחמא עניא כתב:אברך שמחמת ידידות נהיה כמו אפוטרופוס ודואג לחתן יתום עבור מימון והשגת כל הוצאות החתונה, האם הוא יכול לשמש אצלו כעד קידושין????

מחלוקת רבי יהודה ורבנן, האם שושבינו ורעו אשר כנפשו כשר לעדות או לא, וההלכה שכשר להעיד ופסול לדון.
אלא שיש לדון אם הוא נחשב כנוגע בדבר, ודעתי נוטה שאין זו נגיעה של ממש, ולא נשארנו ביותר מ"שושבינו" שכשר.

מצאת ספרים שמדברים על זה???

הא לחמא עניא כתב:

עזריאל ברגר כתב:

הא לחמא עניא כתב:אברך שמחמת ידידות נהיה כמו אפוטרופוס ודואג לחתן יתום עבור מימון והשגת כל הוצאות החתונה, האם הוא יכול לשמש אצלו כעד קידושין????

מחלוקת רבי יהודה ורבנן, האם שושבינו ורעו אשר כנפשו כשר לעדות או לא, וההלכה שכשר להעיד ופסול לדון.
אלא שיש לדון אם הוא נחשב כנוגע בדבר, ודעתי נוטה שאין זו נגיעה של ממש, ולא נשארנו ביותר מ"שושבינו" שכשר.

מצאת ספרים שמדברים על זה???

משנה ערוכה היא בסנהדין, וכך נפסק בשולחן ערוך חו"מ סימן ז (שאוהבו אפילו אינו שושבינו פסול לדיינות) וסימן לג (שהאוהב כשר להעיד).

כדכד כתב:שני בשני פסול מדרבנן
שני בשני בתרי בעל כאשתו אפשר להכשיר.
כאן כיוון שזה חד בעל כאשתו לכאורה פסול מדרבנן וכיוון שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש הרי שהקידושין אינם חלים כלל

שני בשני פסול מדאורייתא כמבואר במשנה וגמ סנהדי כז כח אאכ הקורבה דרך האם שאז תליא במחלוקת האחרונים בשיטת הרמבם (כללית בכל קרובי האם גם אחים מן האם).

בעל כאשתו לכאורה דאורייתא שנלמד בגמרא מעריות הרשבא כתב שאשה כבעלה דאורייתא בעל כאשתו דרבנן ושיטת הנובי שכל אשה כבעלה ובעל כאשתו לעולם דרבנן.
נמצא שבנדון דידן דבעינן לבעל כאשתו (ולא אשה כבעלה) לרשבא ולנובי הוי פסול דרבנן ואכ הדר אתינן למה שהביא מר לקמן משוע וכן פסק הרמא ריש סימן לג בחו"מ בשם יש אומרים שחיישינן לקידושין.

כחול הים כתב:בעל כאשתו לכאורה דאורייתא שנלמד בגמרא מעריות הרשבא כתב שאשה כבעלה דאורייתא בעל כאשתו דרבנן ושיטת הנובי שכל אשה כבעלה ובעל כאשתו לעולם דרבנן.

זה לא חידוש של הנוב"י, אלא רמב"ם מפורש...

עזריאל ברגר כתב:

כחול הים כתב:בעל כאשתו לכאורה דאורייתא שנלמד בגמרא מעריות הרשבא כתב שאשה כבעלה דאורייתא בעל כאשתו דרבנן ושיטת הנובי שכל אשה כבעלה ובעל כאשתו לעולם דרבנן.

זה לא חידוש של הנוב"י, אלא רמב"ם מפורש...

זה אינו מדוייק כלל ועיקר.

פירוש דברי הרמבם (שלכאורה נגד סוגיות מפורשות) תלוי במחלוקת אחרונים מהכסף משנה עד השך והגרא שכתב השך והסכימו עימו רבים (גם החולקים לא מעטים) שכוונת הרמבם שנלמד מיג מידות וכשם שהרמבם קורא לקידושי כסף מדברי סופרים אעפ שודאי הוא מן התורה.

אמנם רבים מן האחרונים למדו כמו שכתבת ובהם הרמא בחומ סי לג גבי קרובי האם דהוי דומיא דקרובי אישות להרמבם.

ובכל אופן הרמבם הוא שיטה יחידאה בזה (שתלוי לכאורה במה דסל בקרובי אימו וכנל) והנובי כתב זאת לדעת כל הראשונים.

כחול הים כתב:

כדכד כתב:שני בשני פסול מדרבנן
שני בשני בתרי בעל כאשתו אפשר להכשיר.
כאן כיוון שזה חד בעל כאשתו לכאורה פסול מדרבנן וכיוון שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש הרי שהקידושין אינם חלים כלל

שני בשני פסול מדאורייתא כמבואר במשנה וגמ סנהדי כז כח אאכ הקורבה דרך האם שאז תליא במחלוקת האחרונים בשיטת הרמבם (כללית בכל קרובי האם גם אחים מן האם).

בעל כאשתו לכאורה דאורייתא שנלמד בגמרא מעריות הרשבא כתב שאשה כבעלה דאורייתא בעל כאשתו דרבנן ושיטת הנובי שכל אשה כבעלה ובעל כאשתו לעולם דרבנן.
נמצא שבנדון דידן דבעינן לבעל כאשתו (ולא אשה כבעלה) לרשבא ולנובי הוי פסול דרבנן ואכ הדר אתינן למה שהביא מר לקמן משוע וכן פסק הרמא ריש סימן לג בחו"מ בשם יש אומרים שחיישינן לקידושין.

לגבי פסול שני בשני בדקתי וכמובן שצודק מר שזה מדאוריתא וטעות היתה בידי שחשבתי שזה מדרבנן והרי בגמרא שציין מר לומדים זאת מפסוקים.

רציתי לשאול משום מעשה שהיה.
לקחו עד שהוא בעלה של בתו של האב החורג של החתן. האם הוא פסול?
(שם החליפו עד עוד לפני החופה)
בעל ואשתו הם ראשון בראשון ויש פה חד בעל כאשתו...

איש ימיני כתב:רציתי לשאול משום מעשה שהיה.
לקחו עד שהוא בעלה של בתו של האב החורג של החתן. האם הוא פסול?
(שם החליפו עד עוד לפני החופה)
בעל ואשתו הם ראשון בראשון ויש פה חד בעל כאשתו...

כשר מדינא.
(אולי משום חומרא יתרא נהגו כן ומצאנו בקידושין שנהגו בחומרות יתרות בהרחקות העדים)
לא אומרים על כגון דא בעל כאשתו. עיין הסבר בחזון איש סנהדרין סיח
ואפילו אחי האח כשר בגמרא סנהדרין (אמנם אפשר להעמיד כשההורים גרושים)

ומלבד כל זאת יש כאן תרי בעל כאשתו בעל הבת ואביו החורג בעל אימו.

התשובה הנל שכתבתי היא במקרה שהעד הוא בן של אביו החורג ואז יש רק חד בעל כאשתו ואפ"ה כשר

אחי האח כשרים אפילו כשההורים נשואים, כדקיי"ל אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה.

אמת

מרן הגרא"מ שך אמר להתרחק מאבי חתן ואבי כלה מפני מראית העין.