טעה בדבר משנה - שיעור הגבול

[עושה חדשות]

ראיתי מי שציין -

דרכי חושן הגר''י סילמן.png (14.29 KiB) נצפה 1609 פעמים

באמת מה שיעור הגבול, וכיצד יתכן להחליט מהי טעות במשנה כאשר אין שיעור גבול.

[יבנה]

דבריו תמוהים שהרי זה בדיוק ההגדרה של שיקול הדעת- סנהדרין לג.
"היכי דמי שיקול הדעת אמר רב פפא כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ואיקרי ועבד כחד מינייהו וסוגיא דשמעתא אזלי כאידך היינו שיקול הדעת"

אך לפי הסברא שנחשב כטעות בדבר משנה :
רא"ש מסכת סנהדרין פרק ד סי' ו'
"ואני אומר ודאי כל מי שטעה בפיסקי הגאונים ז"ל שלא שמע דבריהם וכשנאמר לו פסק הגאונים ישרו בעיניו טועה בדבר משנה הוא. ולא מבעיא טועה בפיסקי הגאונים אלא אפילו חכמים שבכל דור ודור שאחריהם לאו קטלי קני באגמא הן ואם פסק הדין שלא כדבריהם וכששמע דבריהם ישרו בעיניו והודה שטעה טועה בדבר משנה הוא וחוזר."

[אריה מרדכי]

יש בידי אריכות גדולה בענין זה [אני יכול לשלוח בפרטי]
יסוד הגדרת טעות בדבר משנה הינה כל מקום שהכורעה ההלכה כשיטה מסוימת ואילו היה יודע מאותה השיטה היה פוסק כמותה הרי זה טעות בד"מ.
ועיין בשו"ת תירוש ויצהר שהביא בהקדמה את דברי האבני נזר זצ"ל שאמר בשם חותנו האדמור מקצאק זצ"ל בזה"ל "שהטועה בפרמ"ג הוא כטועה בדבר משנה כי הראשונים המה עתה כדבר משנה והפמ"ג מברר דעות הראשונים והוי כדבר משנה וסיים האבני נזר בזה"ל שמי שאיננו יודע באיזה דין את דברי הפמ"ג בזה ויוכל ליהות שאם היה יודע מהפמ"ג היה פוסק כדעתו אז הוי כטועה בדבר משנה עכ"ל"

[אוצר החכמה]

לא חלקת עמנו את אריכותך.
אבל האם כוונתך לומר שרק אם לא ידע את הש"ך ועתה שיודע אומר שאם היה יודע היה פוסק כמונו. אבל אם אומר שידעו ופסק שלא כמוהו או שלא ידעו אבל אפילו ידעו לא היה פוסק כהש"ך בשני מקרים אלו אין נחשב טועה בדבר משנה?

[אריה מרדכי]

עיין במצורף באריכות, ושאלתך תלויה בשאלה הידועה האם ניתן לבן דורינו אפשרות לחלוק על הש"ך ולפסוק הלכה שלא כדבריו.
וידועים דברי החוות יאיר סימן קסה [הביאו הפת"ש ס"ק ב] שכתב לענין פסקי השו"ע ונו"כ וז"ל "וא"כ בדורות הללו זר מאד לומר דטעו בשיקול הדעת אחר דק"ל כל מה שנזכר בספרי פוסקים ה"ל כדבר משנה. וכן מה דסתם לן הב"י בש"ע דזכה שנקבע הלכה כמותו ולא חלקו עליו הבאים אחריו אין לומר קים לי כלל נגד הכרעתו אף לדעת י"א דמצי למימר קים לי בכל דבר ממון. וכן בכל מה דסתם הב"י בש"ע ובמקום הג"ה רמ"א דעת חולקי' והסכים עמהם ג"כ ה"ל כדבר משנה בארצות הללו דנוהגין כוותי'. ובמקום שכתב י"א ולא הכריע ה"ל סמ"ע וש"כ בהכרעתן (ואם אין כאן הכרעה אין להוציא ממון ומ"מ אם פסק כבהג"ה להוציא ממון אין מחזירין דאל"כ למה נ"מ כתבו רמ"א ודוק) כדבר משנה בכל ענין. ואם יש ביניהם מחלוקת לא גרע כח ש"כ לדעתי במקום שחולק על הסמ"ע לפסוק כוותי' אף להוציא וה"ל ג"כ כדבר משנה דק"ל כבתראי (ובפנים חדשות דקמ"א ע"ב בשם מהר"ם מינץ ט"ו שא"א בפוסקים הלכה כבתראי) אף כי שמעתי שקשה מאד לפסוק להוציא נגד הסמ"ע והיה לנו לומר דעכ"פ לא ה"ל הפוסק כסמ"ע להחזיקו כטועה בד"מ מ"מ נ"ל כמ"ש. אם לא שהדיין או דיינים יודעים ומכירים שהש"כ עבר הדרך על הסמ"ע בטעם נכון. סוף דבר לא ידעתי לדידן ה"ד טעה בשיקול הדעת".