בהרבה מהשטרות כותבים בסוף: כל הנ"ל נעשה בפני בית דין חשוב בקנין אגב סודר וכו',
מה ביאור תיבת 'אגב' סודר, ולמה לא כותבים 'בקנין סודר'?
שם ולקנינהו אגב סודר. אינו מובן דלשון זה ללוי בכליו של מקנה משא"כ לדידן. ובכתבים הרבה לשון קנין גמור אגב סודר ותמוה. וי"ל כיון דמתנה על מנת להחזיר היינו להקנות בחזרה כמ"ש הרא"ש ושאר פוסקים. ואם כן הפי' אגב סודר שנותן לו על מנת להחזיר ובמה שיחזיר ויקנה לו הסודר נקנה הדבר שמקנה לו ושפיר הוי בכליו דקונה. ואפשר דעדיף הכי טפי דבקנין סודר מבעיא בש"ס דלמא אי תפוס ליה מתפיס ע"ש בנדרים (מח ב). והא באמת אינו רוצה ליתן הסודר לחלוטין והוי כמתנת בית חורון דלא מהני כלל. משא"כ כשזה נותן הסודר על מנת להחזיר ממילא שמסלק ידו ומחזיר לו נגמר הקנין. וגם מרויחין דגם ללוי קנה דאית ביה תרתי, מה שנותן יש כליו של מקנה ובחזרה כליו של קונה. ותוס' הוצרכו לראיות דהלכה כרב משמע דלא ברירא כל כך. וגטין מ' דלא מהני כומתא דשדי כו' דהוי כליו דמקנה ולא אמרינן כנ"ל. משום דעבד אין לו קנין רק משום גיטו וידו באין כאחד א"כ כיון דלא נשתחרר בזה שהקנה לו עד שיחזיר ויקנה א"כ לא קנה כלל ואין כאן חזרה דכליו דקונה. משא"כ במי שיש לו זכיה י"ל כשנתן מקנה סודר שלו לקונה ג"כ מהני דנותן על מנת להחזיר וממילא הוי בחזרה כליו דקונה כנ"ל. על פי זה צדדתי להקל במי שהקנה חמץ ערב פסח בכליו דמקנה והיה הפסד רב דלענין חמץ שעבר עליו הפסח דרבנן אפשר לסמוך כנ"ל כיון שנותן סתם בכל אופן שיועיל כנ"ל. וצריך עיון:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 162 אורחים