ומצטער, אע"פ שאינו חולי כל הגוף, יש לומר דמותר לרחוץ
מקורו בהגהות רעק"א (שז, ה). ועי' שם שציין לדברי הרי"ף ומהר"י אירגאס (מצ"ב) שמכיוון דאיסור רחיצה הוא משום גזירה - הוא קל יותר משבות.
ונפשי בשאלתי -
א. מה בין גזירה לשבות? והלא גם שבות גזרו חז"ל משום תקלות שונות שראו לנכון לגזור בעקבותיהן?
ב. האם ניתן לנסח קריטריון שיגדיר מהי גזירה ומהו שבות?