המתנה בין בשר לחלב - חמש שעות כאשר זה בין יום לילה

[עושה חיל]

מנהג זה מקובל אצלנו מבית אבא (ליטא, וולוז'ין, המשפחה מגיעה מפרוז'נא)

עכשיו אני מחפש מקורות למנהג זה שיסודו אצלנו בהררי קודש.
אשמח לקבל מקורות (בפרט מהמקומות הנ"ל).
וכן, לפי מנהג זה - מה הדין בין סעודה שניה של שבת (סעודת שחרית) לסעודה שלישית, כאשר עבר חמש שעות, אבל טרם שקעה חמה, דהסברא שייכת אף בזה.

תודה מראש

[בקרו טלה]

המתנה בין בשר לחלב - חמש וחצי שעות

[עושה חיל]

אכן תודה,
אבל אין שם זכר לשאלתי - בין יום ללילה (כגון אכל בצהריים -לפני השקיעה ועברו חמש שעות וגם שקעה לה חמה ויהי לילה, דלמנהג הנ"ל מותר)

אציין,
למנהגנו הנ"ל אין הבדל בין עוף לבשר, בשניהם ממתינים שש שעות שלמות אבל בין יום ללילה חמש שעות.

[אש משמים]

הדבר הקרוב ביותר (הידוע לי) הוא שידוע בשם מרן הגריש"א זצ"ל ששינת קבע מפרדת בין אכילת בשר לחלב.

[דעת_האברך]

אבי ז"ל נהג בהמתנה של חמש שעות, ומסתבר לי מאד שנהג כן על פי אביו שהיה מגדולי הרבנים הליטאיים ששימשו ברבנות בארץ הקודש והיה מגזע תרשישים שאביו וזקנו ולמעלה בקודש היו גם כן רבנים חשובים מאד בליטא מצאצאי הגר"א, אך לא זכיתי לשאלו בזה דבר, וכשביררתי אצל דודי ודודתי אם שמעו גם כן מנהג זה מבית אבא לא הצליחו לזכור...
אכן שמעתי מדודתי שזוכרת שאביה (זקני הגאון הנ"ל) הורה לה להיתר באופן שישנה שנת צהריים ביום לאחר הסעודה הבשרית והגיע כבר הלילה, וכמדומני שנסמך בזה על הפרי חדש שמסעודת יום לסעודת לילה חשיב הפרדה לכולי עלמא בצירוף שנת קבע שיש אומרים שמפסקת.
יש בשו"ת דברי יציב שמדבר בזכות המנהג להמתין חמש שעות ועוד ונשמע מדבריו שהיו רבים שנהגו כך, אך אינני זוכר מקומו המדויק.