פורום אוצר החכמה

אשמח לכל מקור, אודות ואם יש - איסור שוחד, לשופטים, פקידים, רבנים משגיחי כשרות. תודה.

מצ"ב מש"כ בכל זה בס"ד בספרי

יש לעיין בדבר שאינו שוחד אלא תשלום מיוחד
(וכגון לשלם לגננת במעון כדי שלא תרדים את הילד בצהרים)
וכבר נכב"ב בעבר בהרחבה

עי' פתחי תשובה חו"מ סי' ט סק"א וסי' לד סקכ"ז (ומקורו מהרא"ש בסנהדרין פי"ג סי יז).

הוזכר על האיסור בזה בעלון מכתלי בית הדין
לפני כארבע שבועות.
הוא כתב שם נידון מרתק על מתווך שנתן שוחד לשני מתמודדים על מכרז שיסכימו לפרוש ממנו,
ובתוך הדברים הביא גם על איסור השוחד.
העלון הוא חלק מקובץ העלונים חיכו ממתקים.

להלן מה שיש בכתבי מענין זה וכן משו"ת שנשאל מו"ר הגר"מ שפרן שליט"א.


מתבאר בפוסקים שאיסור שוחד אינו דוקא בדיינים בלבד אלא אף בכל נבחרי הציבור, [עיין בפתחי תשובה חושן משפט סימן לד ס"ק כז שכתב "עייין בספר פלפולא חריפתא מהגאון בעל תוי"ט שם [סנהדרין פ"ג סי' י"ז] אות (כ"א) [ש'] שכתב, עוד דבר גדול נשמע מדברי הרא"ש שם, דשוחד אסור אף בדבר שאינו דין תורה אלא דרך קנס בעלמא כו', וכתבתי זה להורות לנאמנים על הציבור אף על פי שאין דיניהם דין תורה ולא נתקבלו לכך, אפ"ה יזהרו מלקבל מתנות על דיניהם, עכ"ל.
ועיין בערוך השולחן חושן משפט סימן ט "ולאו דווקא דיין אסור בקבלת שוחד אלא אפילו כל הממונים וכל העוסקים בצרכי ציבור אף שאין דיניהם דין תורה ואסורים להטות הענין בשביל אהבה או שנאה וכ"ש ע"י לקיחת שוחד" עכ"ל].
ונשאל הגרמ"ש אם מותר לתת שוחד לפקח בניה או עירייה, או שוטר בכדי שיותרו לוו על הקנס וכד' וכן אם מותר לתת שוחד לרופא ציבור שיקדים לו את התור, או למנהל מוסד שיכניס כמורה אדם מסוים.
והשיב בכל אלו הדברים הוא איסור חמור משני טעמים א' מדין איסור שוחד בנבחרי ציבור שכתבו הפוסקים שאסור לתת להם שוחד מכיון שמתמנים מהציבור נדרש שלא יערבו שיקולים זרים בהחלטותיהם שעלולים לפגוע בסופו של דבר בציבור. ב' מכיון שאותם אנשים מקבלים מקבל משכורת בעבודתם הציבורית על מנת שימלאו תפקידם כראוי וכשהוא משחדם מועלים בתפקידם וגוזלים את המעסיקים שמינו אותם וא"כ מכשילם בגזל, ועובר על איסור לפני עיור.

ובעיקר הדברים שמעתי מפי כמה מגדולי הדיינים שיש לחלק בין עניינים שהם ציבוריים ושייכים לכלל, שודאי שאסור לשחדם, אבל בענינים רבים כחוקיהם שהם בגדר עוול ורשעות ודין הפקחים וכד' הוא הם כמוכס העומד מאיליו שדינו כגזלן, ולכן ודאי שמותר לשחד פקח בניה באופן שבונה כדין ואין מתחשבים במגבלותיהם [ונקט כדוגמא מי שסוגר מרפסת שע"פ דיניהם יתכן שהוא איסור דודאי מותר לשחדם].

ג] מקבץ שאלות בדיני שוחד לנבחרי וממלאי תפקידים ציבוריים.
א] האם מותר לתת שוחד לפקח עיריה וכן באופן שהפקח רוצה לרשום דו"ח חניה האם מותר ליתן לו שוחד באופן שאמנם חנה במקום אסור עפ"י חוק אך אין בזה משום איסור תורה
ב] האם מותר ליתן שוחד לפקיד בעיריה כדי שיזרז הליכים שונים.
ג] ראובן רשם את בתו לגן הילדים שבקרבת ביתו לצערו התברר לו שמספר הנרשמים לפניו כבר עבר בהרבה את המיכסה הראויה לגן זה בצר לו שיתף בעניין את ידידו שמעון העובד בעירייה בתפקיד בכיר והלה התערב בעניין והצליח לקדם את הילדה למקום ריאלי יותר בתור ואכן הילדה התקבלה שמח ראובן מאד וקנה לשמעון את כל ספרי שולחן ערוך המהודר ביותר שמעון שואל האם מותר לו לקבל ספרים אלו.
ד] שאלה פקיד עובד צבור מופקד על חלוקת מגרשים למבני צבור קיימים קריטריונים מסויימים בענין חלוקה זו והפקיד הממונה יש בסמכותו לאשר או לדחות בקשות לשם אישור הבקשה שוקל צבור מסויים לתת מתנה אישיותי לפקיד ההל על מנת שיזרז ויאשר את בקשתו. א] האם יש בדבר משום נתינת וקבלת שוחד, ב] מ"ה אם המתנה ניתנת על מנת לדחות משחדים אחרים.
ה] שאלה האם מותר למנהל בית ספר להפעיל לחץ ולהפעיל את קשריו כדי שבנו יקבל משרה?
ו] האם מותר לתת שוחד לרופא בבית חולים ציבורי על מנת שיקדים לו את התור לפני חולים אחרים.
תשובה. בכל השאלות הנ"ל יש לדון בזה מצד איסור שוחד, וכעין מה שכתב בפת"ש (חו"מ סימן לד ס"ק כז) בשם התויו"ט דשוחד אסור אף בדבר שאינו דין תורה אלא דרך קנס בעלמא, ולכן הנאמנים על הציבור, אף על פי שאין דיניהם דין תורה ולא נתקבלו לכך, אפ"ה יזהרו מלקבל מתנות על דיניהם, יעו"ש. וכעין זה מבואר בחת"ס (חו"מ סימן קס) שהמקבל שוחד אסור לדון בענין מינוי הרב, אפילו שאין זה דין תורה. ויעוין עוד בתשורת ש"י (סימן תקלה). ואם כן אף בעניננו הדבר אסור. ואף אם נותן השוחד לאחר המעשה ואף אם נותן כדי לדחות משחדים אחרים.
שכל שנתמנה עי הציבור או מכספי הציבור ההרי הוא מחויב לנהוג ע"פ הכללים הנהוגים והישרים וכל שאינו עושה כן ונוטל שוחד ע"צ לקדם אינטרסים זרים הרי הוא עובר באיסור שוחד וגוזל את משלחיו.
ובחשוקי חמד בכורות כתב שדעת הגר"ח קניבסקי שליט"א, והשיב לי דהכל לפי הענין, ויש מקרים שהדבר מותר לפי ראות עיני הרב שיודע את כל השיקולים והצדדים.
ובספר חוקי חיים הביא בשם הגרמ"מ שפרן שבכל אלו הדבר אסור מלבד טעם השוחד דמכיון שע"י השוחד הרי שהפקח או הפקיד גונבים את דעתו של בעה"ב דהיינו של המעסיק כלומר העירייה.

בפתחי תשובה חו''מ סימן ח ס''ק ב, מביא מתשובות חתם סופר, שגם בבחירות לרב עיר אם המצביעים לקחו כסף תמורת הצבעתם עברו על איסור שוחד, ושאפילו צריך להחזיר את הכסף אפילו אם בפועל עשו מלאכתם והביאו לבחירת הרב, כמו האופן שהוא מביא שם שלא יצליחו להוכיח שהרב עצמו שילם את הכסף ולא תתבטל בחירתו. עיי''ש.

יש 'ערוך השלחן' בחו"מ שמדבר חריף על זה.

לענין כתב:יש לעיין בדבר שאינו שוחד אלא תשלום מיוחד
(וכגון לשלם לגננת במעון כדי שלא תרדים את הילד בצהרים)
וכבר נכב"ב בעבר בהרחבה

איפה נכתב בזה?
למה שתהיה בזה בעיה?

אריה מרדכי כתב:להלן מה שיש בכתבי מענין זה וכן משו"ת שנשאל מו"ר הגר"מ שפרן שליט"א.


מתבאר בפוסקים שאיסור שוחד אינו דוקא בדיינים בלבד אלא אף בכל נבחרי הציבור, [עיין בפתחי תשובה חושן משפט סימן לד ס"ק כז שכתב "עייין בספר פלפולא חריפתא מהגאון בעל תוי"ט שם [סנהדרין פ"ג סי' י"ז] אות (כ"א) [ש'] שכתב, עוד דבר גדול נשמע מדברי הרא"ש שם, דשוחד אסור אף בדבר שאינו דין תורה אלא דרך קנס בעלמא כו', וכתבתי זה להורות לנאמנים על הציבור אף על פי שאין דיניהם דין תורה ולא נתקבלו לכך, אפ"ה יזהרו מלקבל מתנות על דיניהם, עכ"ל.
ועיין בערוך השולחן חושן משפט סימן ט "ולאו דווקא דיין אסור בקבלת שוחד אלא אפילו כל הממונים וכל העוסקים בצרכי ציבור אף שאין דיניהם דין תורה ואסורים להטות הענין בשביל אהבה או שנאה וכ"ש ע"י לקיחת שוחד" עכ"ל].
ונשאל הגרמ"ש אם מותר לתת שוחד לפקח בניה או עירייה, או שוטר בכדי שיותרו לוו על הקנס וכד' וכן אם מותר לתת שוחד לרופא ציבור שיקדים לו את התור, או למנהל מוסד שיכניס כמורה אדם מסוים.
והשיב בכל אלו הדברים הוא איסור חמור משני טעמים א' מדין איסור שוחד בנבחרי ציבור שכתבו הפוסקים שאסור לתת להם שוחד מכיון שמתמנים מהציבור נדרש שלא יערבו שיקולים זרים בהחלטותיהם שעלולים לפגוע בסופו של דבר בציבור. ב' מכיון שאותם אנשים מקבלים מקבל משכורת בעבודתם הציבורית על מנת שימלאו תפקידם כראוי וכשהוא משחדם מועלים בתפקידם וגוזלים את המעסיקים שמינו אותם וא"כ מכשילם בגזל, ועובר על איסור לפני עיור.

ובעיקר הדברים שמעתי מפי כמה מגדולי הדיינים שיש לחלק בין עניינים שהם ציבוריים ושייכים לכלל, שודאי שאסור לשחדם, אבל בענינים רבים כחוקיהם שהם בגדר עוול ורשעות ודין הפקחים וכד' הוא הם כמוכס העומד מאיליו שדינו כגזלן, ולכן ודאי שמותר לשחד פקח בניה באופן שבונה כדין ואין מתחשבים במגבלותיהם [ונקט כדוגמא מי שסוגר מרפסת שע"פ דיניהם יתכן שהוא איסור דודאי מותר לשחדם].

ג] מקבץ שאלות בדיני שוחד לנבחרי וממלאי תפקידים ציבוריים.
א] האם מותר לתת שוחד לפקח עיריה וכן באופן שהפקח רוצה לרשום דו"ח חניה האם מותר ליתן לו שוחד באופן שאמנם חנה במקום אסור עפ"י חוק אך אין בזה משום איסור תורה
ב] האם מותר ליתן שוחד לפקיד בעיריה כדי שיזרז הליכים שונים.
ג] ראובן רשם את בתו לגן הילדים שבקרבת ביתו לצערו התברר לו שמספר הנרשמים לפניו כבר עבר בהרבה את המיכסה הראויה לגן זה בצר לו שיתף בעניין את ידידו שמעון העובד בעירייה בתפקיד בכיר והלה התערב בעניין והצליח לקדם את הילדה למקום ריאלי יותר בתור ואכן הילדה התקבלה שמח ראובן מאד וקנה לשמעון את כל ספרי שולחן ערוך המהודר ביותר שמעון שואל האם מותר לו לקבל ספרים אלו.
ד] שאלה פקיד עובד צבור מופקד על חלוקת מגרשים למבני צבור קיימים קריטריונים מסויימים בענין חלוקה זו והפקיד הממונה יש בסמכותו לאשר או לדחות בקשות לשם אישור הבקשה שוקל צבור מסויים לתת מתנה אישיותי לפקיד ההל על מנת שיזרז ויאשר את בקשתו. א] האם יש בדבר משום נתינת וקבלת שוחד, ב] מ"ה אם המתנה ניתנת על מנת לדחות משחדים אחרים.
ה] שאלה האם מותר למנהל בית ספר להפעיל לחץ ולהפעיל את קשריו כדי שבנו יקבל משרה?
ו] האם מותר לתת שוחד לרופא בבית חולים ציבורי על מנת שיקדים לו את התור לפני חולים אחרים.
תשובה. בכל השאלות הנ"ל יש לדון בזה מצד איסור שוחד, וכעין מה שכתב בפת"ש (חו"מ סימן לד ס"ק כז) בשם התויו"ט דשוחד אסור אף בדבר שאינו דין תורה אלא דרך קנס בעלמא, ולכן הנאמנים על הציבור, אף על פי שאין דיניהם דין תורה ולא נתקבלו לכך, אפ"ה יזהרו מלקבל מתנות על דיניהם, יעו"ש. וכעין זה מבואר בחת"ס (חו"מ סימן קס) שהמקבל שוחד אסור לדון בענין מינוי הרב, אפילו שאין זה דין תורה. ויעוין עוד בתשורת ש"י (סימן תקלה). ואם כן אף בעניננו הדבר אסור. ואף אם נותן השוחד לאחר המעשה ואף אם נותן כדי לדחות משחדים אחרים.
שכל שנתמנה עי הציבור או מכספי הציבור ההרי הוא מחויב לנהוג ע"פ הכללים הנהוגים והישרים וכל שאינו עושה כן ונוטל שוחד ע"צ לקדם אינטרסים זרים הרי הוא עובר באיסור שוחד וגוזל את משלחיו.
ובחשוקי חמד בכורות כתב שדעת הגר"ח קניבסקי שליט"א, והשיב לי דהכל לפי הענין, ויש מקרים שהדבר מותר לפי ראות עיני הרב שיודע את כל השיקולים והצדדים.
ובספר חוקי חיים הביא בשם הגרמ"מ שפרן שבכל אלו הדבר אסור מלבד טעם השוחד דמכיון שע"י השוחד הרי שהפקח או הפקיד גונבים את דעתו של בעה"ב דהיינו של המעסיק כלומר העירייה.

יישר כח לסיכום השיטות המאד מועיל בסוגיא לא פשוטה זו.
ואנוכי הקטן מבקש להרהר בקול, מה שמציק לי כבר כמה שנים:
נניח שנמצא היתר כהלכה "לשחד" פקח בניה או כל בעל תפקיד אחר, מכל מיני טעמים.
אך כאשר רובא דעלמא (יהודים וגויים, שומרי מצוות וחילוניים - כאחד) אוחזים בעצם ש"שוחד" זה דבר שלילי באופן עקרוני, שכן במקום הסדר הציבורי שאנשים הגיעו אליו מתוך הסכמה כלשהי, במקום זה עלולה להיווצר אנרכיה (באלאגן), אשר כל הגדול מחבריו בממון ו"שוחד" הוא יזכה...
וגם עצם הפעולה הזאת נחשבת בעיני רבים כדבר שלילי ומשחית.
ומה עוד, שאם חלילה ייתפס נותן ו/או מקבל השוחד, עלול להיווצר חילול ה'.
ואולי עוד לפני שנתפסו, כל נותן ומקבל, עלולים עניינים שבממון להיות קלים בעיניהם, כי "היום אומר לו עשה כך ומחר וכו'", וזה חילול ה' כלפי עצמו.
ואני שואל את עצמי: האם בעצם יוצא שאנחנו מחפשים היתר למשהו "עקום" מסברת "בעלי בתים" פשוטה?
ומה כל כך רע בסברת "בעלי הבתים" בכה"ג? האם אין זה נכון יותר? ישר יותר?
האם אין בהמנעות מכל דבר "עקום" כזה, את "ועשית הישר והטוב" על פי באור רבינו הרמב"ן?

לענ"ד יש כאן ב' נושאים לא קשורים:
אסור לתת שוחד כאשר נתינת השוחד גורמת נזק לאדם אחר, כגון מכרז ובחירות.
אך כאשר השוחד נועד לזרז הליך הקצאה/אישור בניה או שהמלמד יעניק תשומת לב לילד וכדומה, אלו דברים שברוב המקרים לא אמורים לבוא על חשבון אדם אחר.
אם הפקיד חייב לאשר 10 אישורים ביום, ניחא.
אך אם הוא עצל, כפי שקורה ברוב מקרי מחלקות כגון דא, ונח על זרי הבריוקרטיא ולכן הוא לא ממהר לשום מקום, והשוחד מזרז אותו, מה הבעיה בזה?

ונתנו ידידים כתב:ומה הדין לתת שוחד למלמדים ומורות כנהוג

זה סמנטיקה, אתה לא חייב לקרא לזה "שוחד" וכך לא תהיה לך בעיה.

ש. ספראי כתב:לענ"ד יש כאן ב' נושאים לא קשורים:
אסור לתת שוחד כאשר נתינת השוחד גורמת נזק לאדם אחר, כגון מכרז ובחירות.
אך כאשר השוחד נועד לזרז הליך הקצאה/אישור בניה או שהמלמד יעניק תשומת לב לילד וכדומה, אלו דברים שברוב המקרים לא אמורים לבוא על חשבון אדם אחר.
אם הפקיד חייב לאשר 10 אישורים ביום, ניחא.
אך אם הוא עצל, כפי שקורה ברוב מקרי מחלקות כגון דא, ונח על זרי הבריוקרטיא ולכן הוא לא ממהר לשום מקום, והשוחד מזרז אותו, מה הבעיה בזה?

שזה מקבע את העובדה הברורה, שבלי זה פשוט לא עובדים.

אשר177 כתב:

ונתנו ידידים כתב:ומה הדין לתת שוחד למלמדים ומורות כנהוג

זה סמנטיקה, אתה לא חייב לקרא לזה "שוחד" וכך לא תהיה לך בעיה.

מה זאת אומרת אם מטרת המתנה הוא כדי שהמלמד או המורה יתן לילד תשומת לב מיוחדת אז לפי הכללים דלעיל הרי זה שוחד חוץ אם נאמר כדברי ש. ספראי שאינו על חשבון אחר, אמנם לא ברור לי שהוא באמת אינו על חשבון הילדים האחרים כיהמלמד יש לו מדת סבלנות מוגבלת והשאלה היא לאיזה ילד הוא סבלן ועל מי הוא שופך את רגזנותו.
ולדוגמא בכתה של הילד שלי יש ילד אחד שהוא מלך הכתה וכששאלתי את בני למה זה שהוא זכה לזה אמר לי כי המלמד מפנק אותו במיוחד, והוא משום שהאבא שלו הוא האמיד בין ההורים וד"ל.
כשהי' לי בעיות עם מלמדים ומורות ודברתי עם אנשים כול אמרו לי שאין עיצה מועילה יותר מלתת איזה שהוא מתנה וכו' וזה יתקן את הכל, וכמובן שכך הי'.

אבל אתה לא חייב לקרא לזה שוחד.

שוחד זה כשנותנים לדיין שצריך להכריע בין שני צדדים, והשוחד מטה את דעתו לצד אחד.

הרי בתחילת הדיון הביא הרב אריה מרדכי ראיות שזה נקרא שוחד. אם נראה לך שבמלמד העניין שונה אולי תבאר מדוע?

אוצר החכמה כתב:הרי בתחילת הדיון הביא הרב אריה מרדכי ראיות שזה נקרא שוחד. אם נראה לך שבמלמד העניין שונה אולי תבאר מדוע?

נתינת 'טיפ' הוא שוחד ?

ביארו הדנים כאן שבמקום שאין לאחרים נזק מזה ורק מזרז אותו אין זה שוחד.
הדיון הוא במקום שנתינת הממון תגרום לו להעדיף אחד על חשבון האחר. אם יש לך הסבר במה זה שונה מהמקרים שהעלה הרב אריה מרדכי אדרבה תסביר.

כדכד כתב:

לענין כתב:יש לעיין בדבר שאינו שוחד אלא תשלום מיוחד
(וכגון לשלם לגננת במעון כדי שלא תרדים את הילד בצהרים)
וכבר נכב"ב בעבר בהרחבה

איפה נכתב בזה?
למה שתהיה בזה בעיה?

עכשיו זה גם לא מסתדר לי עם דברי הרב אוצר החכמה כאן

ש. ספראי כתב:לענ"ד יש כאן ב' נושאים לא קשורים:
אסור לתת שוחד כאשר נתינת השוחד גורמת נזק לאדם אחר, כגון מכרז ובחירות.
אך כאשר השוחד נועד לזרז הליך הקצאה/אישור בניה או שהמלמד יעניק תשומת לב לילד וכדומה, אלו דברים שברוב המקרים לא אמורים לבוא על חשבון אדם אחר.
אם הפקיד חייב לאשר 10 אישורים ביום, ניחא.
אך אם הוא עצל, כפי שקורה ברוב מקרי מחלקות כגון דא, ונח על זרי הבריוקרטיא ולכן הוא לא ממהר לשום מקום, והשוחד מזרז אותו, מה הבעיה בזה?

גם במקרה של הרא"ש שממנו הבין הפלפולא חריפתא שאסור שוחד אף בקנס - גם שם אף אחד לא מפסיד בנתינת השוחד ואעפ"כ אסרוהו.

חשוב לברר באמת את הענין של מתנות ל'מלמד' או ל'רופא' במטרה סמויה לגרום להעדפה על פני אחרים, כפי שנוהגים העולם. האם יש בזה את החומרא המבוארת לעיל מפי ספרים וסופרים. ולחייך אליו או להחמיא לו הרי בודאי מותר, גם מתוך כוונה אינטרסנטית.

אולי יש כאן צד קולא כעין מה שאמרו בגמ' "אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי", וצ"ע הגדרים בזה.

ובודאי יש להקל אם זה בגדר אפליה מתקנת, כגון ילד שהוא מטבעו נחבא אל הכלים וכד', וע"י ה'שוחד' המלמד יתן דעתו עליו כפי הראוי באמת בלא"ה וכמו היחס הניתן לשאר הילדים.

כל מחנך ור"מ ומורה יעידו, שגם כשאבא מתקשר בקביעות להתעניין על בנו, ובוודאי כשמוסיף כמה מחמאות לבביות, ובוודאי שגם מספר לאחרים כמה המחנך הזה טוב, והמחנך שומע מזה כחברא דחברי אית ליה- באופן טבעי המחנך מתייחס יותר לבנו. במודע או בתת מודע.
ולהיפך, הורים שלא יוצרים קשר ולא מגלים שום התעניינות, מטבע הדברים גם המחנך מקדיש לו פחות תשומת לב, לא באופן רשמי, אבל בוודאי בתת מודע