מד' הרמב"ם מוכח דברכת האורח אצל בעה"ב הוא המשך לברכת הטוב והמטיב ולא ברכה בפ"ע, וכתב ויש לו רשות להוסיף בברכת בעה"ב ולהאריך בה, ולפי"ז נמצא שכל ברכות הרחמן שאנו אומרים אם יאמרו אותם אחר ברכת בעה"ב הם מצורפים לברכת הטוב והמטיב, ולפי"ז א"א לענות אמן אחר שאמר אל יחסרנו, וזה אין לומר דיהי' הפסק בין היהי רצון ובין אל יחסרנו בתפלות הרחמן דא"כ אינה מצטרפת לברכה רביעית, וע"כ דצריך לומר היהי רצון תיכף אחר אל יחסרנו ושלא לענות אמן, אלא דאפשר דכשאין אורח אין תפילות הרחמן מצטרפין.[ז] ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלש מלכיות, וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית, כיצד אומר יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא וכו', ויש לו רשות להוסיף בברכת בעל הבית ולהאריך בה.
כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל נהגו להאריך בברכת הטוב והמטיב הרחמן בכמה גוונים ולא ידעתי מאין בא זה להרבות בבקשה בין ברהמ"ז לברכת בפה"ג ואפשר שנהגו לעשות כן מהא דאמרו (ברכות מו א) אורח מברך יר"מ וכו' ע"כ ונ"ל שאין בזה משום הפסק וגדולה מזו מצאנו בברכת המילה שמתפללין על הילד באמצע הברכה אחר שבירך בפה"ג ומפסיק בין ברכה לשתייה:
(ט) שמתפללין על הילד וכו'. פירוש שאומרים אלהינו ואלהי אבותינו קיים את הילד הזה וכו' אחר שבירך בורא פרי הגפן וכו' וז"ל ר' אברהם פראג בהגהותיו ועיין ביורה דעה סימן רס"ה וצ"ע כי הלשון מגומגם כאן מאוד ע"כ ונראה לע"ד דקשה ליה מהו זה דקאמר באמצע הברכה הא לא אמרינן התפלה על הילד כי אם בסוף הברכה כמו שכתב שם ביורה דעה ואי משום מה דמפסיק בין טעימה של כוס הברכה לבין הברכה ויהא הפסק באמצע הברכה אכתי קשה מאי וגדולה מזו מצינו שכתב דמצינו שם הא שוים הם דגם כאן מפסיק בכמה בקשות רחמים ותפלות בין ברכת הטוב והמטיב לטעימת הכוס של ברכה ומיהו יש ליישבו דשאני הכא דעיקר ברכת הטוב והמטיב הכל בקשות ותפלות הוא, הוא יטיב לנו והוא יגמול בעדנו נמצא דהוספת הרחמן ובקשתן הוא מעין הברכה קצת ועוד דברכת הטוב והמטיב אין חותמין לבסוף נמצא כאילו הכל ברכה אחת היא מה שאין כן בברכת קיים את הילד שהיא ברכה דשבח ולא נתקן בה שום בקשה כי מה שאומרים בה על כן אל חי צורנו צוה להציל ידידות וכו' אין זה בקשה אלא אומר (ברכות שעל ידי) [בזכות שכר] המילה מציל נפשותינו מן הגיהנם וגם מסיים אותה בברכה ואומר ברוך אתה יי' כורת הברית והוי ליה לטעום מכוס של ברכה מיד וזהו שקאמר וגדולה מזו וגם שם ביורה דעה סימן רס"ה כתב דיש נותנין יין לתינוק מיד אחר הברכה כדי שלא להפסיק ועוד דשאני הכא בברכת המזון דאין מברכין בורא פרי הגפן כי אם לבסוף וא"כ הוא תוכף השתייה לברכת בורא פרי הגפן מה שאין כן בברכת המילה שמברך בורא פרי הגפן תחלה כדין קידוש ואם כן מפסיק בתפלה בין שתייה לברכה וזה שכתב רבינו אחר שבירך בורא פרי הגפן וק"ל:
עושה חדשות כתב:(לא עיינתי כעת, אני כותב מזכרוני). דייקו ברמב"ם שברכת האורח היא חלק מהברכה הרביעית, ולפיכך דקדקו להסמיכה אליה ורק אח"כ להוסיף 'הרחמן', ולא לענות אמן אחרי 'אל יחסרנו', (והמחמירים אומרים הכל בנשימה אחת...), ולפ"ז בנוסחאות הראש' אשר כתבו את ברכת האורח אחרי תפילות הרחמן, יהיה מבואר דפליגי על הרמב"ם. אמנם באמת אין שום הכרח לזה, וכמו שאפשר להוסיף בברכה רביעית את ברכת האורח, כך אפשר להוסיף גם 'הרחמן', וה'סדר' ודאי לא לעיכובא. ובדבר עניית אמן, מהיכ"ת שא"א לענות אמן קודם סיום הברכה, ומאי שנא ממה שנוהגים לענות אמנים בברכת החודש במוסף של ר"ח או ביעלה ויבוא וכיו"ב. ואם זה סיבה לא לענות אמן, הרי באותה מידה יש דיוק ברמב"ם שברכות חתנים הם הוספה בברכה רביעית, (והגרי"ז דקדק גם בזה, כידוע), וכי יהיה הדין לא לענות אמן. ואי נימא דמ"מ אין להוסיף בברכה רביעית אלא ברכת האורח או ברכת חתנים, אטו כל הנוסח של 'הוא יגמלנו' וכו' אינו הוספה של בקשות, וה"ה הרחמן. כך לענ"ד.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 159 אורחים