הזמנה או הודעה לברי"מ

[זקן ששכח]

מנהג נפוץ הוא שלא להזמין לבוא ל[סעודת]ברית מילה, אלא להודיע אודות כך.
אשמח לדעת האם יש מקור קדום למנהג זה, מה טעם הדבר והאם יש מקומות או אישים שלא הקפידו בדבר.

[חכם באשי]

כי סעודת ברי"מ נחשבת כסעודת מצווה, שהמוזמן אליה ולא בא הרי הוא נזוף, כדברי הגמ' בפסחים קיג (בערך).

[מורה צדק]

כי סעודת ברי"מ נחשבת כסעודת מצווה, שהמוזמן אליה ולא בא הרי הוא נזוף, כדברי הגמ' בפסחים קיג (בערך).

ומ"ש משאר סעודות מצוה?

[גם זה הבל]

יו"ד רס"ה סעי' י"ב רמ"א וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים. [וכדלעיל מקורו מתוס' ע"פ קי"ד. ד"ה ואין שמפ' בחבורה של מצוה היינו סעודת מילה].

[זקן ששכח]

א. הלא לחתונה שאף היא סעודת מצוה כן מזמינים.
ב. היום התפרסמה בגליון 'קהילות' [של 'המבשר'] מודעה שפירסם הרש"ז אויערבאך והרבנית ובה הזמנה לברית מילה של בנם.

[נאשער]

זקן, האם הזמנה בכתיבה כמוה כהזמנה בפה?

[זקן ששכח]

זקן, האם הזמנה בכתיבה כמוה כהזמנה בפה?

אינני יודע בבירור, אבל מסתברא דלא שנא, דמכל מקום מוזמן ועומד הוא.

[נאשער]

אני לא מבין, מה הכוונה מוזמן ועומד, האם כל הענין תלוי בהגדרה למדנית מהו ההגדרה ב'הזמנה', והאם זה נכלל בשאלה הידועה אי כתיבה כדיבור דמי או לאו?

[איש_ספר]

בקובץ מסורה ליוסף ו' היו"ל ע"י קהילת אנשי הרב קאפח, (מצוי באוצר) יש מאמר מאת זהר עמאר הידוע, על הזמנה לברית מילה ושם הציג טפסי הזמנות שהיו נפוצות בתימן. יעו"ש.

[גם זה הבל]

א. הלא לחתונה שאף היא סעודת מצוה כן מזמינים.

תוס' מפרש דהיינו דווקא בסעודת מילה או בסעודת נישואין דת"ח ובת כהן לכהן.

[גאולה בקרוב]

מטה משה [ עמוד גמילות חסדים חלק שביעי בעניני מילה פרק ד - בהנהגתה ]:
ד. מצאתי כתוב, מעשה שבקשו לחסיד להיות בעל ברית ולהיות שושבין לחתן. אמר למבקשים מוטב לקנות לכם אוהבים, תבקשו לאחרים ויאהבו אתכם, ואני מעלה עליכם שכר כאילו עשיתם. אמרו לחסיד למה תמנע מן המצוה, אמר להם אפילו שכר טוב אקבל שקניתי לזה אוהבים ושחדלתי מן הכבוד. ועוד יהנה מהם יותר ממני, אלו הייתי בעל ברית נמצאתי גוזל את העני ממה שיהיו מהנים אותו. ועוד בשעה שחבריי יוכלו לקיים, אעסוק בתורה ובמצוות. אבל מצוה שאין רודפים אחריה רדוף אחריה.


טעם א'- מצד הבריחה מהכבוד
טעם ג'- מפני ביטול תורה ומצוות באותו זמן [כנראה שבלי זה לא היה מגיע בכלל, או שעכ"פ היה מגיע לזמן יותר קצר והולך]
טעם ב' לגבי העני- לא ברור כ"כ כוונתו.


ויל"ע האם מכריע הענין של החסד בעשיית נחת רוח לבריות, ששמחים בו ומתכבדים בו, להענות להזמנה בכל זאת?
וכך רואים מגדולי ישראל שבאים, כנראה מחמת טעם זה.

[מה שנכון נכון]

מקורו ס"ח מק"נ תקפז.

[לומד_בישיבה]

זכור לי שהגרע"י ז"ל דן לגבי הזמנה לברית ומאידך יגרום לו הדבר ביטול תורה, ומסיק שם שאם זה יגרום לו לביטול תורה עליו לסרב עיין שם.

[מה שנכון נכון]

הנאת העני, כנראה הכונה למה שהיה נהוג לקנות הסנדקאות בכסף.

[בברכה המשולשת]

הנאת העני, כנראה הכונה למה שהיה נהוג לקנות הסנדקאות בכסף.

וכמו שכתב מרנא הרמ"א לגבי מע"כ

[מה שנכון נכון]

זכור לי שהגרע"י ז"ל דן לגבי הזמנה לברית ומאידך יגרום לו הדבר ביטול תורה, ומסיק שם שאם זה יגרום לו לביטול תורה עליו לסרב עיין שם.

יבי"א ח"ד יו"ד סי"ט, ובקצרה בהל"ע סוף כרך ח.

[גם זו לטובה]

מי שאינו מיסב בחבורה של מצווה הרי הוא מנודה לשמים.
פסחים קיג: שבעה מנודין לשמים מי שאין לו אשה תפילין וכו' וי"א מי שאין מיסב בחבורה של מצוה,
פרשב"ם- ברית מילה או בת כהן לכהן.
תוס – היינו סעודת מילה דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם וסעודת נישואין בת"ח ובת כהן לכהן ודוקא שיש שם בני אדם מהוגנין כדאמרינן בזה בורר (סנהדרין דף כג.) נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא כן יודעין מי מיסב עמהם.
וכ"פ הרמ"א יור"ד (רסה יב) "וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה, הוי כמנודה לשמים"
באר היטב למהר"י טיקטין (סק"ה) – "לכן יצוה השמש שלא לקרוא אותו בתוך הקרואים אם אין דעתו לילך שלא יהא ח"ו כמנודה"
פת"ש (סקי"ח) ובתשובת מקום שמואל סי' פ' כתב בשם ספר שרביט הזהב דטוב לבטל מה שהשמש קורא על סעודת ברית מילה כי אולי לא ילכו מטעמים המתהוים ויהיה ח"ו בכלל נידוי ע"ש:

א' העולם מקפידים בהזמנה לברית לא לכתוב לשון הזמנה, אלא לשון הודעה ולדידי פשוט שאין חילוק בין נוסח הריני מזמין או הריני מלהודיע, כשם שאין חילוק בין הזמנה בכתב בפה או ברמז.
ב' מצוי שלאחר הברית לפני הסעודה, בעלי הברית מכבדים אנשים להישאר לסעודה, אולם רבים מסרבים, ולכ' אדרבה בזה היה ראוי להקפיד.
ג' יש לדון שמא האוכלים דברי מזונות שפיר דמי אף שלא אכלו פת, ונראה דאי נימא דמזונות לא חשיב, א"כ ליכא שום הקפדה להזמין את הציבור לברית, משום שאין בהזמנה זו, הזמנה לסעודה אלא רק למעמד הברית ואכילת המזונות. [ושמא אזלינן לחומרא, והמוזמן לסעודה יש בזה בזיון המצווה אם יאכל רק המזונות, אולם אפשר שהמוזמן רק למזונות, נמי יש בזה בזיון המצווה במה שלא משתתף]
ד' בראשונים מבואר דאינו עניין דוקא במילה אלא ה"ה בנישואין, ואף שהרמ"א הביא האי דינא במילה, לא מסתבר למימר דמדעתו חלק על הראשונים וס"ל דהוא דוקא במילה [ודלא כמו שכתב בזה האגרו"מ-1 ]
ה' בגמ' ופוסקים איתא "מי שאינו מיסב וכו' לא נתבאר מי נכלל בכלל זה, בבאר היטב ובפ"ת מבואר דכולל אותם שהוזמנו ע"י השמש, ולכ' נראה דל"ד הוא וכל אותם דאינם צריכים הזמנה כשבעה קרובים וכד' פשיטא דאף בלא הוזמנו הרי הם בכלל זה, וכן היכא דהזמין את כל הרוצה כמנהג היום שתולים מודעה "הריני להודיע", פשיטא שאין כל הציבור בכלל זה.
ו' "מעשה איש" (ה,קז) כתב בשם הגרח"ק "י"א שהשיב למה אינו אוכל (הרי מנודה לשמים) לא אמרו לאכול אלא להסב." עכ"ל וצ"ע [ברמ"א הלשון "וכל מי שאינו אוכל"]
ז' כמד' דהמנהג כיום, שרבים לא נשארים לסעודה, אלא כולם ממהרים לעיסוקיהם, לאו שפיר עבדי, וכמד' שבחו"ל בהרבה מקומות הסעודה נערכת בלילה ברוב עם, ואפשר דאף שאין סומכים הסעודה לברית, הכי עדיף טפי.
ח' כמד' שבדורות קדמונים סעודת ברית מילה, הייתה נעשית בכבוד ובריבוי עם הרבה יותר מסעודת "בר מצווה" וסעודת "שידוכין" וכד'. וכמד' שאף מנקודת ההלכה הדין כן, ויש בזה נפקותת רבות, ולא עיינתי בזה כעת ומועד לחזון.

-------------------------------------------------------------------------
1.אגרו"מ ח"ב סצ"ה - ואף שביו"ד סימן רס"ה סעיף י"ב כתב הרמ"א דכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים ולא כתב זה בנישואין, ועיין בתוס' פסחים ריש דף קי"ד שמשם מקור הרמ"א כמצויין שם איתא גם סעודת נישואין דת"ח, וזהו כוונת הגר"א שכתב לעיין בתוס' פסחים שהוא להקשות על הרמ"א שכתב זה דוקא בסעודת מילה, עכ"פ חזינן שהרמ"א לא פסק זה אלא בסעודת מילה
וכן הוא המנהג שלסעודת מילה מהדרין הרבה שלא לקרא כדאיתא בפ"ת ס"ק י"ח בשם מקום שמואל מספר שרביט הזהב ולנישואין לא ראינו שמהדרין אף לסעודת נישואי ת"ח, אבל אינו משום שיש עליו מצד עצמו מצוה לילך לברית מילה אלא משום מצות אבי הבן שקראו לבוא אסור לו למנוע לכבוד מצוה הגדולה דמילה והוא כמנודה כשנמנע ולא נענה להקריאה, ובנישואין הוי החיוב לבוא מצד עצמו אבל אין בזה ענין הנדוי, משום שאין הנדוי משום גודל החיוב דהרי כמה מצות שאין עליהן נדוי ממילא בעבר אחד עליהן, אלא משום כבוד מצות מילה שזה ליכא בנישואין]

[ישראל אליהו]

לענ"ד העולם משתבשים בזה.

כי לכאו' אין בעיה להזמין לברית, דאפשר דההזמנה לא על הסעודה אלא על עצם הברית. ובזה אין בעיה להיות מוזמן ולא להגיע.

לאו דוקא ברית, אלא כל סעודת מצוה וכמו שכתבו התוס' (וזו כוונת הגר"א, ולא נתכוין להקשות אלא נתן מקור. ומה שהרמ"א כתב כן לגבי מילה - לאו דוקא, וחדא מינייהו נקט) כגון חתונה, פדיון הבן, בר מצוה. ובזה כולם מזמינים. וזה כמו שכתבתי שעצם ההזמנה לאירוע אין בה הזמנה גם לסעודה. ולכן לענ"ד אין מניעה להזמין לברית.

מה שכן, בעל השמחה [ברית/חתונה וכדו'] לא יגיד לאורחים שהגיעו "תשבו לאכול" (דבר המצוי מאוד) כי אז אם לא אוכל, הוא בנידוי (ויעשה התרת נידוי. יבקש משלושה אנשים התרת נידוי, ויאמרו לו "מותרים לך").

[נשר]

יעויין בהגהות ר' משה טיטלבוים על שו"ע (מודפס בסוף השו"ע)
שכתב א. הוא רק חומרא.
ב. כוונת רמ"א להחמיר רק ביושב בסעודה ואינו אוכל. עיי"ש.

[אריך]

אכן אין נראה שתלוי בלשון "הזמנה". וכמה מגוחך לשמוע בעל ברית מפציר בחבירו שיבא לסעודת המילה, ואומר את כל הלשונות של בקשה והפצרה שיבוא וישתתף חוץ משורש ז.מ.נ., ועל העדר מילה זו מסתמך המופצר שלא להגיע. ולפעמים שומעים שיחה: "אני מודיע לך על הברית, ואשמח מאד מאד אם תגיע, זה יכבד אותי", אם זו לא הזמנה, הזמנה מה היא. ואפשר היה לדחוק וליישב המנהג דעצם זה שנמנעתי מלהזמין משום שידוע לי שהמוזמן מנודה, אות הוא כי אינני מתכוין להכניסך בכבלי החיוב כדי שלא תהיה מנודה, וממילא הוי כמו תנאי מפורש "ואם לא תרצה, לא אמרתי כלום", דכפי שנבאר להלן יסוד הדין לא נתלה בהזמנת בעל השמחה אלא בכך שהמוזמן שייך לשמחה ואינו משתף עצמו, א"כ כל שבעל השמחה פנה אליו במיוחד, סימן שהוא כן שייך.
ונראה שעיקר מה שתלו בהזמנה הוא במי שאינו שייך באופן טבעי, דאז עד שלא הוזמן אין לקרוא לו "מי שאינו מיסב בסעוד"מ", כי מהיכ"ת ישתתף. יאבל הקרובים במעגל ראשון שמקובל שמשתתפים, פשוט שגם אם לא מזמינים אותם, כאשר אינם משתתפים הרי זה בגדר "אינו מיסב בסעודת מצוה". נמצא דההזמנה נצרכת ומשמעותית במקום שבלעדיה אין ההשתתפות מתבקשת.

[חכם באשי]

כיום מקובל לא להזמין לברי"מ, כדי שהמוזמן ואינו מגיע לא יכשל בהמנעות מלהשתתף בסעודת מצווה (ע"פ פסחים קיג ע"ב, כדומני). אני מבין שפעם לא הקפידו בכך. אכן?

[הא לחמא עניא]

שמעתי זה לפני כמה שנים מאחד מנכבדי זקני דייני בעלזא בבני ברק שאמר בשם מרן בעל שבט הלוי זצ"ל, דבאם הזמינו אחד לברית מילה ואינו יכול להשאר, אזי העצה ההגונה היא, לקחת דבר מאכל מסעודת הברית ויאכלנה אח"כ בביתו כשיוכל, ועי"ז נחשב לו כאילו השתתף ואכל מסעודת המצוה ואז אין כבר את הבעיה של סירוב ההזמנה. והוא הוסיף לי אז, שכן הוא עצמו כן נוהג במצבים כאלו.

[ארזי ביתר]

אגב, מה היא הסיבה באמת שאין מזמינים לברית? וכי תאמרו, שהסיבה היא, שאין לסרב להזמנה לסעודת מצוה, הרי שלכאורה ענין זה קיים גם בשאר סעודות מצוה, ולא מצינו שאין מזמינים לסעודת מצוה.

[לא ידען]

זקני שי' אומר ששמע בבחרותו ממו"צ בלודז'
כי הזמנה לברית שאסור לסרב אליה, היא רק אם במהלך הברית עצמו אומר אבי הבן להישאר לסעודה. ואז אסור ללכת לעיסוקים אחרים
אבל אין ההלכה כך בסתם 'מזמין מראש' לשמחת ברית מילה.

היש מכיר מקור להלכה כזאת?

[עתניאל בן קנז]

שמעתי זה לפני כמה שנים מאחד מנכבדי זקני דייני בעלזא בבני ברק שאמר בשם מרן בעל שבט הלוי זצ"ל, דבאם הזמינו אחד לברית מילה ואינו יכול להשאר, אזי העצה ההגונה היא, לקחת דבר מאכל מסעודת הברית ויאכלנה אח"כ בביתו כשיוכל, ועי"ז נחשב לו כאילו השתתף ואכל מסעודת המצוה ואז אין כבר את הבעיה של סירוב ההזמנה. והוא הוסיף לי אז, שכן הוא עצמו כן נוהג במצבים כאלו.

לא כ"כ מובן מיהו 'הוא עצמו' הנוהג כן. האם הדיין מבעלז או השבט הלוי.

בכל אופן, ה'שבט הלוי' עצמו אכן נהג כך. [כפי שראיתי פעמים שונות, וכן נהג כאשר היה סנדק בבריתו של בני הי"ו - ביקש לחמניה מהסעודה].

[גם זו לטובה]

שמעתי זה לפני כמה שנים מאחד מנכבדי זקני דייני בעלזא בבני ברק שאמר בשם מרן בעל שבט הלוי זצ"ל, דבאם הזמינו אחד לברית מילה ואינו יכול להשאר, אזי העצה ההגונה היא, לקחת דבר מאכל מסעודת הברית ויאכלנה אח"כ בביתו כשיוכל, ועי"ז נחשב לו כאילו השתתף ואכל מסעודת המצוה ואז אין כבר את הבעיה של סירוב ההזמנה. והוא הוסיף לי אז, שכן הוא עצמו כן נוהג במצבים כאלו.

לא כ"כ מובן מיהו 'הוא עצמו' הנוהג כן. האם הדיין מבעלז או השבט הלוי.

בכל אופן, ה'שבט הלוי' עצמו אכן נהג כך. [כפי שראיתי פעמים שונות, וכן נהג כאשר היה סנדק בבריתו של בני הי"ו - ביקש לחמניה מהסעודה].

לכ' אין שום קיום מצווה ע"י לחמניה שהוכנה לסעודה, אולם יש לדון באוכל לכבוד המצווה בביתו דאפשר דיש בזה קיום מצווה, אום יכול לקיי ד"ז גם בלחם שבביתו, ויש ליישב. [וכמד' שהירו בזה לעניין סעודת סיום לפטור מתענית בכורות וכד']

[זקן ששכח]

עמא דבר שלא להזמין לברית מילה כי אם להודיע. טעם הדבר שמעתי שאין לסרב לסעודת מצוה וממילא כשרק הודיע אין בעיה.
אם זוהי הסיבה פלא הוא שלא נוהגים כן גם בהזמנה לנשואין. שם כן רגילים להזמין.
מה ההבדל?

[תוכן]

הטעם בברית הוא שאין לסרב לסעודה שאליהו הנביא נוכח בו.

[זקן ששכח]

הטעם בברית הוא שאין לסרב לסעודה שאליהו הנביא נוכח בו.

תודה רבה.
היוכל כבודו לציין מקור?
האם יש מקור שאליהו הנביא נשאר גם בסעודה?

[יאיר]

הזמנה לברית מאת הגרחי"ל אויערבאך זצ"ל viewtopic.php?f=19&t=22883

[ישראל אליהו]

עמא דבר שלא להזמין לברית מילה כי אם להודיע. טעם הדבר שמעתי שאין לסרב לסעודת מצוה וממילא כשרק הודיע אין בעיה.
אם זוהי הסיבה פלא הוא שלא נוהגים כן גם בהזמנה לנשואין. שם כן רגילים להזמין.
מה ההבדל?

אין הבדל. העולם טועים.

אפשר להזמין לנישואין, וגם לברית.

האיסור הוא להזמין לסעודת מצוה (אם המוזמן לא יאכל). אולם בנישואין, ההזמנה יכולה להתפרש על החופה, ובאם לא יגיע לא הוי מנודה. וגם בברית ההזמנה יכולה להתפרש על עצם הברית ולא לסעודה.

[זקן ששכח]

זקן ששכח?
forums/viewtopic.php?f=7&t=6686

forums/viewtopic.php?f=19&t=22883

יאיר, צדקת! היום השתתפתי בברית ושאלני בני יחי' שאלה זו ולא ידעתי השיבו.
אכן שכחתי. אך אם פתיחת האשכול חידשה לי שאליהו הנביא משתתף אף בסעודה - דיינו!
ועדיין אני מצפה למקור הדבר.

[הצעיר באלפי]

כהיום מקפידים מאוד בנושא זו שלא להזמין חברים וידידים לבריתות, רק מודיעים שיש ברית וכדו',
והשאלה הוא הרי עיקר הקפידא הוא על הסעודה ולא על עצם הברית, למה מקפידים על זה כל כך ?

[העיברי]

השאלה היא למה דוקא מקפידים אצל סעודת ברית ולא אצל שאר סעודת מצוה הלא טעמם שוה כדי שלא לסרב ליטול חלק בסעודת מצוה.

[איש לוי]

השאלה היא למה דוקא מקפידים אצל סעודת ברית ולא אצל שאר סעודת מצוה הלא טעמם שוה כדי שלא לסרב ליטול חלק בסעודת מצוה.

והמענין הוא, שהרי סעודת נשואין עדיפא במעלתה כסעודת מצוה, מסעודת ברית מילה, וכמבו' במתני' פסחים ההולך לשחוט את פסחו ונזכר וכו' וכמש"כ הבאר היטב ע"ז. וא"כ מדוע לסעודת נשואין אין נמנעין מלהזמין, ואילו לסעודת מצוה דברית מילה נמנעים.

[דרומי]

אם אני זוכר נכון הגרא"ח נאה מקשה קושיא זו באחד מחיבוריו ההלכתיים

[הצעיר באלפי]

הזמנה ברית ויזניץ.jpg (62.11 KiB) נצפה 7123 פעמים

[הצעיר באלפי]

האם יש היתר שאם יש שם עשרה אנשים בלאו הכי דאין חיוב להסב בסעודה ?

[פלוריש]

באחד האשכולות בפורום העלו פעם הזמנה לברית של הרך הנולד אשר נקרא שמו בישראל (הרב) נסים קרליץ, ומשמע שאביו לא חשש לכך

[יוסף חיים אוהב ציון]

היבי"א כתב כמה ישובים שאפשר להזמין.
הנה דבריו בשו"ת יביע אומר חלק ד' יורה דעה סימן י"ט
ומעתה בנ"ד הואיל ואפשר לסעודת מצוה שתתקיים ע"י אחרים, תלמוד תורה קודם לסעודת מצוה, ומכ"ש כשיושב ועוסק בתורה, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ומה גם לפמ"ש התוס' פסחים (קיד), שכל הקפידא בזה דוקא כשיש שם בנ"א מהוגנים, וכדאמרינן (סנהדרין כג) נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהם. וכ"כ בשו"ת התשב"ץ ח"א (סימן קמד). ע"ש. וז"ל הרמ"א בהגה (סי' רסה סי"ב), כל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים. ודוקא כשנמצאו שם בנ"א מהוגנים, אבל אם נמצאו שם בני אדם שאינם מהוגנים א"צ לאכול שם. ע"כ. ובזה"ז בעוה"ר רוב פעמים ישנם שם בני אדם שאינם מהוגנים. וכ"כ בערוך השלחן (שם סל"ז), שעתה אין חשש בזה, כי בעוה"ר ע"פ רוב ימצאו שם גם בנ"א שאינם מהוגנים. ע"ש. ולא יהא אלא ספק, הרי אין ספק מוציא מידי ודאי של מצות תלמוד תורה שהיא כנגד כולם. וע' בשו"ת מקום שמואל (סי' פ) בד"ה הבט וראה, בשם ס' שרביט הזהב, וז"ל, וראיתי רבותי גאוני עולם, שהיו מוחים בשמשים הסובבים בתי בני ישראל ומזמינים אותם לסעודת ברית מילה, [ומזהירים אותם] שלא להזמינם, באמרם אולי מטעמים המתהוים לא ילכו לסעוד שמה ויהיו ח"ו בכלל נידוי. ע"כ. ולכאורה משמע שהיו מוחים בשמשים שלא יראו להזמין אותם עצמם, והרי סמא בידייהו להפטר מזה ע"י עסק תלמוד תורה. אך י"ל שהיו מוחים בהם שלא יזמינו לאנשים אחרים שאינם ת"ח שתורתם אומנותם. ועוד י"ל. ושוב מצאתי להגאון ר' צדוק הכהן מלובלין בספר הזכרונות (עמוד כט) שכ', כל מי שאינו הולך לסעודת מילה כשמזמינים אותו הוי כמנודה לשמים. ומיהו אם נמצאו שם בני אדם שאינם מהוגנים רשאי להמנע מלילך לשם. וה"ה אם בעל הבית רע עין וכו'. ונראה שכל זה דוקא כשאינו עוסק בתורה אז, אבל אם עוסק בתורה, לא יהא אלא מצוה גדולה העוסק בתורה פטור מן המצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים. וכן אם עוסק בעשיית איזה מצוה רשאי להמנע. ע"כ. ודפח"ח. ויש להוסיף עוד מ"ש בארחות יושר (פ"כ), ראיתי רבים בזה"ז שמזמינים אותם לסעודת ברית מילה ואינם הולכים אף ששם בנ"א מהוגנים. וה"ט דבזה"ז מוכרח הבעה"ב להזמין אנשים הרבה משום שורת דרך ארץ, ואינו מקפיד שיבואו, ולפעמים ניח"ל שלא יבאו כולם שלא זימנם אלא מפני הכבוד. ועי"ל דוקא כשאין שם מנין בלעדו אם אינו הולך הוי כמנודה לשמים, אבל אם יש שם מנין אין להקפיד. וקצת ראיה לזה, שמהר"ש מלובלין היה סנדק בע"ש ולא רצה לילך לסעודה (סמוך למנחה בע"ש מפני כבוד השבת), מאחר שהיה שם מנין בלעדו. ע"כ. והובא ביפה ללב ח"ג (סי' רסה ס"ק כב), וכתב ע"ז, וכל זה דיינו, ואין אנו צריכים למ"ש הבאה"ט שיצוה לשמש שלא יקראהו בתוך הקרואים וכו'. ע"כ. והראיה שהביא הארחות יושר ממהר"ש מלובלין. (ומקורו בשל"ה ח"ב דט"ו ע"ג, והביא ראיה ממילה שחלה אחר ר"ח אב שאין לאכול בסעודה בשר אלא מנין ולא יותר. וכ' ע"ז השל"ה, ואני אמרתי לו, מה זו ראיה, התם איכא תקנה לקבוע סעודה על מאכלי חלב, ויסבו הרבה כמה שירצו, אבל בע"ש אין תקנה וכו'. ודחה דבריי מטעם שאין שמחה אלא בבשר. ע"כ.) יש לדחותה שנזהרו שלא להזמינו לסעודה. א"נ משום אזהרת חז"ל שלא לקבוע סעודה בע"ש, כל שיש מנין בסעודת מצוה, רשאי להמנע, אבל בעלמא אפשר שאפילו יש מנין אינו רשאי להמנע. ובס' יפה ללב ח"ה (סי' רסה ס"ק יט), הניף ידו שנית ע"ד הארחות יושר הנ"ל, שמד' השל"ה שבבאה"ט סי' רמט סק"ה נראה שיש להקפיד אפילו יש שם מנין. וע"כ צריכים אנו לטעם האחר הנ"ל, וגם יש לנו סמוכים ממ"ש הרמב"ם (פ"ה מה' דעות ה"ב), שאין ראוי לת"ח לאכול אלא בסעודת מצוה בלבד. והצדיקים והחסידים הראשונים לא אכלו מסעודה שאינה שלהן. (רפב"י בחולין ז:). ע"כ. והנה המעיין ישר יחזו פנימו כי מהשל"ה אין ראיה להקפיד אפילו יש שם מנין. וגם מד' הרמב"ם לא תסייען, דדוקא לאדם שהוחזק בחסידות כזאת, יוכל להפטר בטענה זו. אבל הנהנה מאחרים אין לו מנוס בטענה זו. וכן מבואר להדיא בשו"ת התשב"ץ ח"א (ס"ס קמד). ע"ש. ועכ"פ בצירוף כל הטענות יחד שמא ימצאו שם אנשים שאינם מהוגנים, ושמא יש שם מנין בלעדו, ושמא לא הוזמן אלא מפני הכבוד, יוכל למצוא טעם להתחמק מללכת לסעודת מצוה. וכ"כ הגאון יעב"ץ במגדל עוז, דבעינן שקראו אותו פעמיים לסעודה. וע' בכורת הברית ואות שלום. וכשעוסק בתורה אינו צריך לכל זה, דהו"ל כעוסק במצוה שפטור מן המצוה. וכמ"ש בס' הזכרונות הנ"ל. +והלום ראיתי אגב רהטאי בס' שערים המצויינים בהלכה ח"א (עמוד קנז) שכ' בזה"ל, וע' בש"ע הגר"ז הל' תלמוד תורה, דהא דאמרו חז"ל דמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים דוחה ת"ת, היינו דוקא מצות לימוד, שהוא לצאת י"ח לימוד, אבל כשעדיין לא גמר ללמוד כל ההלכות גדולה מצות ת"ת מכל המצות. עכ"ל. ולפ"ז לימוד ההלכות יש להם מצות קדימה בזה"ז לכל המצות שבתורה, כי מי הוא זה שיוכל לומר שלמד כל ההלכות. ודו"ק.