בפשוטו לא מהני מהימן כבי תרי בדיני ממונות כך לכאורה כי זה שצד אחד מאמין לו אין בכוחו לחייב את הצד השני להשמע לו, אולם ראיתי היום במחנ"א זכי' מהפקר סימן ו' כתב בתו"ד, ז"ל, דטעמא דיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש משום דבאיסורא אתא לידי', כלומר הרי היא ככל אבידה שנתחייב בהשבתה, ויאוש דאח"כ ל"מ דברשותא דמרי' קאי אלא שאינו יודע למי יחזיר עד שיבא אליהו, וכל שבא אליהו ואמר של פלוני היא צריך להחזירה, "ואפשר דה"ה אם נאמן אצלו כבי תרי דחייב להחזירה, וכאותה שאמרו בקידושין אי מהימן לך זיל אפקה לצי"ש", עכ"ל,
וכי בדידיה תליא מילתא להאמינו כיון דנעשה שומר אבידה א"כ מחויב הוא לכל כללי המשפט וצ"ע .
[וכמדומה שמוכח שאבידה שאני ואכ"מ]