אקדים ואבאר דברים אחדים:
דבר המעמיד הוא אחד מהדברים שאינם בטילים אפי' באלף.
וטיבו שהוא מעמיד את התערובת ולכן אינו בטל.
דוגמא מעשית בימינו לדבר המעמיד הוא ג'לטין (ג'עלי - שמקורו עשוי להיות מעצמות דבר טמא).
לכן ממתקי גומי שעשויין מג'לטין טרף יהיו תמיד אסורים, ומעט הג'לטין שבהם אינו בטל באלף, מפני שהוא שינה את צורת התערובת והעמיד בה פנים חדשות.
ע"כ.
א. אסרו חכמים לאכול גבינת נכרי, והוא מחשש שמא העמיד הנכרי את הגבינה בקיבה של בהמה טמאה או נבלה.
ב. שואל הרמב"ן: מדוע לא נתיר גבינת נכרי? הרי גם מה שיצא מקיבת הנבלה - הרי הוא בטל באלף!
ותירץ שא"א לומר בזה ביטול באלף משום שקיבת הנבלה משפיעה בגבינה בדבר הנחשב כדבר המעמיד. ודבר המעמיד לא בטל אפי' באלף.
ג. שואל היהודי: ומדוע לא נאסור גבינת נכרי מחשש בשר בחלב?
(הרי הדרך להעמיד גבינה היתה בקיבה, וזהו איסור בשר בחלב?!).
ד. והאמת הוא ששייך בזה איסור בשר בחלב, ולכן אומרים הקדמונים שלכתחילה אסור להעמיד גבינה בקיבת בהמה טהורה (ומשום איסור בשר בחלב).
אך בדיעבד אם העמיד - הגבינה מותרת!
וממשיכים ומבארים שדבר זה מותר משום שהבשר בטל בחלב הגבינה שהוא רוב.
ה. וכאן עולה השאלה: הרי גם מדין בשר וחלב שייך לומר שזהו דבר המעמיד! (וא"כ לא בטל אפי' באלף).
וא"כ מה ההיתר לאכול בדיעבד גבינה שהועמדה בקיבת בהמה טהורה?