הודעהעל ידי יואל שילה » ו' יולי 20, 2018 6:56 pm
להלן לקט דברים שכתבתי בפורום אחר [מתנצל שאינם כה מסודרים, כי חלקם הם תגובות על דברי אחרים]:
הטענה שהמת שוקל יותר מן החי, אין מקורה בדין "חי נושא את עצמו", אלא בגמ' גיטין נ"ו עמוד א':
אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא בצינעא לגבאי אתא א''ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א''ל מאי איעביד דאי אמינא להו מידי קטלו לי א''ל חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוי הצלה פורתא א''ל נקוט נפשך בקצירי וליתי כולי עלמא ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשך וליעיילו בך תלמידך ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא עביד הכי נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד אחר כי מטו לפיתחא בעו למדקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה בבא נפק.
כשריב"ז התחזה למת, הקפיד לא לזוז - ועם זאת הוצרכו שתלמידו ינשאוהו כדי שלא ירגישו שהוא חי.
תוס' הרי מגדירים שגם תינוק ביום הברית הוא בגדר חי נושא את עצמו - והרי אין בו דעת לשמור על שיווי משקל.
פשטות ביאור הגמ' לגבי מיטתו של ריב"ז בודאי מיירי במשקל.
סחבתי לא פעם מתים, ועד כמה שזה נשמע מוזר, הם אכן היו כבדים, וגם מי מהם שבחייהם לא היו כבדים.
אם תעמוד עם שתי רגליך על משקל, ותלחץ עם אחת מהן או עם שתיהן ככל יכולתך - המשקל לא ישתנה בכלל.
אם חברך יניח יד אחת תחת כל אחת מרגליך ותפעיל שרירים למטה באחת הרגליים - הוא ירגיש כובד, אך גם ירגיש קלות ביד השניה.
האפשרות היחידה להפעיל לחץ יתר - היא כשיש נקודת אחיזה אחרת, ואתה דוחף עצמך מנקודה זו - וממילא גורם פחות לחץ בנקודה אחת ויתר לחץ בנקודה האחרת, כלומר, אם בידך תאחוז את התקרה ותשתמש בה כקונטרה - תוכל להפעיל יותר לחץ על הרגל האחוזה בידי אותו חבר, וכן באותו אופן אם תשתמש בתקרה כקונטרה ותפעיל לחץ על המשקל - המשקל יעלה אף שאתה עומד עליו בשתי רגלים.
המשקל נמדד אך ורק ביחס לכח הכבידה, כלומר, שגוף 'קל' מפעיל פחות כח כבידה, וה'כבד' מפעיל יותר כח כבידה. הכנסת גורם אחר למערכת, כגון יד אחת בתקרה ורגל על המשקל - כבר לא מודדת רק את הכבידה, אלא רק את כח לחץ השרירים כלפי מטה [כלומר, למעלה כלפי התקרה, אך מאחר והתקרה לא עולה מחמת הלחץ שהיד מפעילה עליה - הרי שהלחץ מופנה למטה].
בקיצור, גוף שאין לו שום מקום קונטרה אחר - לא יוכל לעשות את עצמו כבד יותר, גם אם יפעיל לחץ שרירי, והאפשרויות להכביד את עצמו הן או לאכול משהו ואז ישקול יותר, או לקפוץ - ואז הנחיתה תגביר את כח הכבידה [וכן להרים את הרגל ולהטיחה במהירות למטה - שזה אותו עקרון], או להשתמש במשהו יציב עליון להפעלת קונטרה.
גוף חולה/כפות/מת לא משתמש בשום קונטרה וגם לא קופץ ונוחת, וממילא אין לו שום אפשרות לעשות את עצמו קל או כבד, ומי שימצא דרך כזו להקל את עצמו יוכל להתפרנס מהחיילים הסוחבים אלונקות שישלמו לו כדי שהנסחב ישקול פחות.
בתור אחד שסחב אלונקות בצבא - אינני מכיר שום דרך שהשוכב החי והמתנענע יקל את משאו מהסוחבים, גם אם יזיז את יד ימין שבע פעמים שמאלה למעלה ולמטה וגם ישיר את ההמנון.
כשדורך על כף ידך - יכול להרים מעט את רגלו, אולם תחוש יתר כובד תחת רגלו האחרת, ויצא זה בזה.
השוכב במיטה מכביד על כל נושאיו, בהתאם למדת ריחוקם ממרכז הכובד של המשא [ככל שמתרחקים ממרכז הכובד - המשא קל יותר, ככל הידוע לי].
זאת אשר כתוב עמדי לגבי טלטול חי נושא את עצמו:
מבואר בגמרא שפטורים על הוצאה לרה"ר של אדם חי הנושא את עצמו, ולהלכה התינוק נחשב כנושא את עצמו רק מגיל שכבר נוטל רגל אחת ומניח רגל אחת; נחלקו הראשונים אם בכרמלית מותר לשאת חי הנושא את עצמו, ופסק בשו"ת רעק"א שיש לדון להקל בנשיאת ילד שכבר אינו בגיל שנוטל רגל אחת ומניח רגל אחת [ולפני גיל זה יש לאסור לשאתו בכרמלית, אלא שאין למחות במקילין - כי בודאי לא ישמעו ומוטב יהיו שוגגין], אמנם כמה אחרונים החמירו גם בנשיאת ילד זה, וכ"כ המ"ב.
איתא בשבת קמ"א: 'אמר רבא הוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום כיס... וליחייב נמי משום תינוק? רבא כרבי נתן סבירא ליה דאמר חי נושא את עצמו, וליבטל כיס לגבי תינוק - מי לא תנן את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפילה לו? מטה לגבי חי מבטלי ליה, כיס לגבי תינוק לא מבטלי ליה... המוציא אדם וכליו עליו, וסנדליו ברגליו, וטבעותיו בידיו - פטור', ולמדנו שהמוציא חי הנושא את עצמו - אינו חייב אף על הבגדים שלבוש בהם, ולא על המטה שבטלה אליו, אלא רק על הוצאת הכיס שאינו בטל לאדם, וביארו תוס' שבת צ"ד ד"ה 'שהחי' שסברת 'חי נושא עצמו' נלמדת מהמִשכן שלא היו נושאין דבר חי [בתפא"י שבת י' ה' חָלק, וסבר שהוא כשנים שעשו].
נחלקו בשבת צ"ד. אם בבהמה אומרים שהחי נושא את עצמו, וביאר רבא שלגבי הוצאת אדם - גם רבנן מודים שהחי נושא עצמו, והקשו תוס' שבת צ"ד ד"ה 'אבל' שמשמע שנחלקו גם לגבי אדם - ותירצו שמא מדובר שם בתינוק בן יומו, אמנם תוס' בשבת ק"ל. החשיבו תינוק לפני המילה כנושא עצמו [ולא לאחר המילה - שאז נחשב ככפות לפי שהוא חולה], ודעת המאור שבת נ"ט. לאסור.
השו"ע ש"ח מ"א התיר לדדות רק תינוק שאינו גורר שתי רגליו, וביאר הגר"ז ש"ח פ"א שאם גורר רגליו - אמו נחשבת כנושאתו ואינו נושא את עצמו, וכן לשון רש"י שבת קכ"ח: והר"ן שבת נ"א..
המג"א ש"ח ע"א אסר גם את טלטולו בכרמלית שהרי גרירתו נחשבת כנשיאה, והסביר רעק"א קמא כ"ח שכוונתו לחייב גם בנשיאת תינוק שנושא את עצמו, ואינה כגזירה לגזירה אלא כתרי דרבנן, כי נשיאת קטן נחשבת כמשא קצת ולא כגזירה, וכן יש לדייק מדהתירו שבת קכ"ח: רק 'מדדין בחצר' - משמע שבכרמלית אסור.
אמנם כתב רעק"א שיש לדון להקל בקטן שעדיין אינו נוטל רגל אחת ומניח רגל אחת - כי למג"א אין ראיה מכרעת לאסור.
כתב הבנין ציון כ' שדעת ה"ר יצחק בר אבא מרי ז"ל להתיר לשאת חי הנושא את עצמו בכרמלית, אולם הרמב"ן שבת צ"ד: חלק עליו ואסר, וכ"כ הרשב"א שבת צ"ד:, ומי ירים ראשו להקל, וכ"כ המ"ב ש"ח קנ"ד בשם כמה אחרונים שאסור לשאתו בכרמלית, ולא הבנתי מדוע לא הביאו את רעק"א.