באשכול הישן ההוא, viewtopic.php?f=17&t=40372 , נלאיתי מלשאול שוב ושוב, ממה נובע ההבדל שבין אחות-אמו (ומעי"ז בת-אחותו) לבין אֵם-אחותו: דלכאו', מה לי אחות-אמו - אשר אלי' טרחו הפוסקים להתיחס - כדי ללמדנו שהיא אסורה לו, ומעי"ז בת-אחותו (וה"ה בת-אחיו) - אשר גם אלי' טרחו הפוסקים להתייחס - לפחות כדי ללמדנו שהיא מותרת לו (משמע שלדעת הפוסקים יש הו' אמינא לחשוב שאולי בת-אחותו אסורה לו), כל זה לעומת אֵם-אחותו (וה"ה אֵם-אחיו) - אשר אלי' לא טרחו הפוסקים להתייחס בכלל - אפילו לא כדי ללמדנו שהיא מותרת לו (משמע שלדעת הפוסקים אין אפילו הו' אמינא לחשוב שאולי אֵם-אחותו אסורה לו).
ואמנם, האיר את עינינו אוצר החכמה, מגמ' יבמות י רע"ב, שמשם מוכח - מכללא - שהיא באמת מותרת (כפי שחשבתי כבר מלכתחילה אע"פ שעד אז לא היתה לי ראי' לזה עד שראיתי את ראיית אוצר החכמה), אלא שזה עדין לא ענה על שורש שאלתי: למה הפוסקים התעלמו לגמרי מדין אֵם-אחותו (ומדין אֵם-אחיו) - ולא סברו כי לפחות יש הו' אמינא לחשוב שהיא אסורה לו וכי לכן צריך ללמדנו שיש שהיא מותרת לו - כפי שחשבו כי יש הו' אמינא כזאת לגבי בת-אחותו (ולגבי אֵם-אחיו) וכי לכן לימדו שיש שהיא מותרת לו; מה עוד שאפילו הגמ' עצמה לא אמרה להדיא כי יש שאֵם-אחותו (ושאֵם-אחיו) מותרת לו, רק ניתן ללמוד שיש שהיא מותרת לו - מתוך הגמ' - מכללא, מה שלכאורה מעלה שאלה גם על הגמ' עצמה - למה לא טרחה ללמדנו להדיא (ולא רק מכללא) כי יש שאֵם-אחותו (ושאֵם-אחיו) מותרת לו.
פעם אחר פעם הגיבו לי גולשי פורום בית המדרש, ופעם אחר פעם הסבתי את תשומת לבם לזה שתגובתם עונה על שאלות אחרות (כגון השאלה "הֲאִם אֵם-אחותו אסורה או מותרת"), או שתגובתם מחפה בסתר על שאלה מקבילה לשלי - או מעוררת שאלה מקבילה לשלי - שלא קיבלה תשובה בדבריהם (כגון כשהגיבו שהתעלמות הפוסקים מדין אֵם-אחותו ומדין אֵם-אחיו היא בגלל שהפוסקים חשבו שאין הו"א לאסור, מבלי שאותם גולשים מסבירים למה - בעוד שלגבי בת-אחותו ולגבי בת-אחיו כן הייתה הו"א לאסור - הרי שלגבי אֵם-אחותו ולגבי אֵם-אחיו לא הייתה הו"א לאסור). התוצאה מכל זה היתה שלא קיבלתי תשובה לשורש שאלתי.
והנה היום האיר ד' את עיניי, וסוף סוף הבנתי בס"ד מהו שורש ההבדל שבין אחות-אמו (שאסורה לו) לבין אֵם-אחותו (שיש שהיא מותרת לו), וכך גם הבנתי את ההבדל - שבין בת-אחותו (ובת אחיו) אשר לגבי' יש הו"א לאסור - לבין אֵם-אחותו (ואֵם-אחיו) אשר לגבי' אפילו אין הו"א לאסור:
וה"ט משום, שהי' פשוט לפוסקים כי - כל ישראלית טהורה (לאפוקי נדה) שאינה נשואה ושנולדה בהיתר (לאפוקי ממזרת) ושאסורה (מהתורה) על ישראלי (לאפוקי כהן) שנולד בהיתר (לאפוקי ממזר) - אסורה לו (מהתורה) בגלל אחת משתיים: או בגלל קירבה גנטית (למשל בת-בתו של האיש אסורה לאיש), או בגלל עירוב של אישות ושל קירבה גנטית (למשל אלמנת בן-האיש אסורה לאיש). זה שורש האיסור, ובזה כל העניין! אמנם, זה לא אומר שתמיד - כשיש קירבה גנטית (או כשיש עירוב כנ"ל) - אז יש איסור (שהרי למשל יש בת-אחותו שמותרת לו למרות קירבתם הגנטית וכן יש בת-אשת אביו של האיש שמותרת לאיש למרות העירוב הנ"ל), אבל תמיד כשיש איסור אז - יש קירבה גנטית - או יש עירוב כנ"ל.
לפי זה ברור, למה תמיד אחות-אמו אסורה לו (מהתורה): למשל יוסף הצדיק אסור בלאה (אחות-אמו) - גם לולי הייתה לאה אשת-אביו, שהרי יש "קירבה" גנטית בין יוסף ללאה - בגלל ששניהם צאצאי לָבָן - שרחוק מהם לכל היותר דור או שניים בלבד (מה שיוצר את ה"קירבה" הגנטית). לפי זה גם ברור, למה הייתה הו"א לאסור (מהתורה) על האיש את בת-אחותו (ואת בת-אחיו), עד שנצרכו הפוסקים ללמדנו שיש שהיא מותרת לו: למשל, הייתה הו"א לאסור (מהתורה) על קהת את מרים (בת-אחותו יוכבד), שהרי יש "קירבה" גנטית בין קהת למרים - בגלל ששניהם צאצאי לוי - שרחוק מהם לכל היותר דור או שניים בלבד (מה שיוצר את ה"קירבה" הגנטית). ואולם, בינו לבין אֵם-אחותו (וה"ה אֵם-אחיו) - לא תמיד יש "קירבה" גנטית (או עירוב של אישות ושל קירבה גנטית) - לפחות כאשר אֵם-אחותו (או אֵם-אחיו) אינה אמו (ואינה אשת-אביו אלא היא למשל מפותת-האב או פילגש האב)! למשל, נניח שאברהם אבינו הוליד מפילגשו הגר את בתו "בַּכֹּל", אז אין סיבה לאסור (מהתורה) על יצחק אבינו את הגר למרות שהיא אֵם-אחותו (ולמרות שהיא אפילו גם אֵם-אחיו ישמעאל) - שהרי בין יצחק לבין הגר אין שום "קירבה" גנטית (וגם לא שום עירוב כנ"ל) - משום שהקשר הגנטי שבין כל צאצאי נח הוא רחוק-מדי מכדי שיוכל להיחשב כ"קירבה" (גנטית).
אגב: לפי זה גם ברור למה אחות-בתו (וה"ה אחות-בנו) לא הוזכרה בפוסקים, דממ"נ: אם האחווה מתפרשת במשמעות המובאת בחז"ל (כגון לגבי דיני יבום ועוד) "אין אחווה אלא מאב", אז ממילא כל אחות-בתו היא גם בתו, ולכן לא צריך ללמד שהיא אסורה - כי כבר הוזכר שבתו אסורה. ואם האחווה מתפרשת במשמעות ששייכת לאיסורי ביאה - והיינו באופן שגם אחות-מאֵם נחשבת אחות, אז ממילא לא צריך ללמד שיש שאחות-בתו (וה"ה אחות-בנו) מותרת לו, משום שבינו לבינה - לא תמיד יש "קירבה" גנטית - לפחות כאשר היא איננה בתו: למשל, נניח שהגר ילדה מִנֹּחַ את בתם עדה, ואח"כ ילדה מאברהם את בתה בַּכֹּל, אז אין סיבה לאסור (מהתורה) על אברהם את עדה למרות שהיא אחות-בתו - שהרי בין אברהם לבין עדה אין שום "קירבה" גנטית (וגם לא שום עירוב כנ"ל) - משום שהקשר הגנטי שבין כל צאצאי נח הוא רחוק-מדי מכדי שיוכל להיחשב כ"קירבה" (גנטית).