אבא סיקרא או בן בטיח?

[זקני דרום]

שמו של ראש הביריונים בגמ' גיטין הוא אבא סיקרא ואילו במדרש איכה הוא בן בטיח
חשבתי שאפש"ל שזה אותו אחד ושמו לא הוזכר פעם נקרא ע"ש אביו ופעם ע"ש בנו

[שם_פה]

עיין בהגהות מהרצ"ח (גיטין נו, א) שבן-בטיח זהו שמו, ואבא סיקרא נקרא על שם מעשיו ועיסוקו, שהיה מפקד פריצים הרוצחים, וז"ל שם: "כי סקרא בלשון יון ורומי רוצח, וכן ראיתי ביוסיפון לרומיים שהפריצים אשר היו בירושלים ואשר סבבו חורבן הבית וכו' קורא בשם סיקיריקין במקומות הרבה ואבא סקרא היינו ראש הסקרין". (אך ציין המהרצ"ח לדברי רש"י בגיטין שם שכתב דאבא סקרא כך הוא שמו, משמע שזהו שם העצם דידיה).

ניתן לבדוק את הדברים בגוגל-טרנסלייט, מתנקש = Sicarius (סיקריוס, לטינית). ואגב יוסיפון עצמו מבאר את משמעות השם, שהוא נגזר מכלי הנשק אותו נהגו לשאת הרוצחים-מתנקשים, חרב קצרה כפגיון הנקראת Sica (סיקה, לטינית, ואכן כך נקראת 'חֶרֶב' ביוונית בת-ימינו).

אך לא ידעתי מה מקורו של מהרצ"ח פירש הכינוי אבא כ'ראש' ומנהיג, וזאת מנין לו, ולכאו' אפשר ש'אבא' זהו שמו העצמי (ולכך כיוון רש"י) ו'סיקרא' הוא כינויו על שם מקצועו. (ועיין רש"י ברכות טז, ב ש'אבא' בלשון התלמוד הוא תואר להפניה מכובדת: "כעין שאנו קורין עכשיו מר פלוני, מרת פלונית, כך היו רגילין לומר אבא פלוני ואמא פלונית". אך אדם שעיסוקו הוא 'ריש בריוני' לא מסתבר שיכנוהו בתארי כבוד 'אבא').

[חוקר חובב]

כאן דנו בזה באריכות חו"ר הפורום. אבל לא ידענו שם מדברי המהר"ץ חיות שהובאו כאן.

[עקביה]

אך לא ידעתי מה מקורו של מהרצ"ח פירש הכינוי אבא כ'ראש' ומנהיג, וזאת מנין לו, ולכאו' אפשר ש'אבא' זהו שמו העצמי (ולכך כיוון רש"י) ו'סיקרא' הוא כינויו על שם מקצועו. (ועיין רש"י ברכות טז, ב ש'אבא' בלשון התלמוד הוא תואר להפניה מכובדת: "כעין שאנו קורין עכשיו מר פלוני, מרת פלונית, כך היו רגילין לומר אבא פלוני ואמא פלונית". אך אדם שעיסוקו הוא 'ריש בריוני' לא מסתבר שיכנוהו בתארי כבוד 'אבא').

תודה רבה על הידיעות החשובות.

לגבי השאלה על מהרצ"ח, כאשר קוראים לסתם אדם "אבא פלוני" (הכוונה לתוספת תואר 'אבא' לשמו שלו, לא לשמו של הבן שלו) יש בכך הוראת חשיבות, אבל כאשר אדם נקרא כך על שם מקצועו (ולאו דווקא מקצוע מכובד, כמו במקרה דנן שהיה 'רבן של ליסטים') אין בכך משום חשיבות.

מקור התואר הזה במקרה של מקצוע, הוא מן הסתם הכתובים: אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. (בראשית ד).