להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה- מה הפירוש?

[סליחות]

ספר המצוות מצוות עשה נ"ה:
"להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר: "רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ."

מה פירוש המצווה הזאת?

[דעת נעימה]

20180730_203221.jpg (1.33 MiB) נצפה 3268 פעמים

אכן, נשמע תמוה שיש מצווה שאופן קיומה הוא רק בהיות האדם בחוצה לארץ.

אם מעיינים בספר המצוות במהדורה של הרב קפאח (מצולם פה, בעשין מצווה פה) רואים שהניסוח הוא מעט אחר וממילא מובן שהמצווה בהבאה למרות הטרחה (וגם הבאה מחוצה לארץ יכולה להיכלל בטרחה הנדרשת.)

אבל הקושי על הניסוח שהובא במהדורה של הרב קפאח הם דברי הספרי של מקור הדין ואצטט אותם:
"רק קדשיך אשר יהיו לך וגו'. במה הכתוב מדבר? אם בקדשי ארץ ישראל, הרי כבר אמור! הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ.
תשא ובאת. שחייב בטיפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה. ר' יהודה אומר, עד שיביאם עד באר הגולה - חייב באחריותם, מבאר הגולה ואילך - אין חייב באחריותם." (ספרי על דברים פרק יב פסוק כו)

לכן, אני עדיין נשאר עם תמיהתך גם.

[סליחות]

יישר כוחך!
הלשון ההוא היה סתום לי. אכן התרגום של הרב קאפח האיר את הדברים וכעת המצווה מובנת בפשטות.
נ.ב. נושא הספרי הוא אינו מענייני כרגע. רק רציתי להבין את המצווה כפשוטה.

[דעת נעימה]

יישר כוחך!
הלשון ההוא היה סתום לי. אכן התרגום של הרב קאפח האיר את הדברים וכעת המצווה מובנת בפשטות.
נ.ב. נושא הספרי הוא אינו מענייני כרגע. רק רציתי להבין את המצווה כפשוטה.

יופי, שמחתי לעזור.

נ.ב בסדר גמור, אם יענו פה הרבנים המומחים נחכים.

[סליחות]

אמנם איני רב ואיני מומחה אך תמיהתך לא מובנת לי כל צרכה.
הספרי מסתדר יפה לכאורה עם דברי הרמב"ם בתרגום הנ"ל.
האם שאלתך היא מדוע לא הזכיר הרמב"ם את דעת ר' יהודה לגבי האחריות עד לשכת הגולה?
או שקשה לך הלשון "ופסקו שם..."וכו'?

אע"פ שלא הכרחי ליישב בדרך הבאה, מ"מ צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שלרמב"ם הייתה נוסחה אחרת בספרי שלא נמצאת בספרים שלפנינו.

[לבי במערב]

אמנם איני רב ואיני מומחה אך תמיהתך לא מובנת לי כל צרכה.
הספרי מסתדר יפה לכאורה עם דברי הרמב"ם בתרגום הנ"ל.
האם שאלתך היא מדוע לא הזכיר הרמב"ם את דעת ר' יהודה לגבי האחריות עד לשכת הגולה?
או שקשה לך הלשון "ופסקו שם..."וכו'?
אע"פ שלא הכרחי ליישב בדרך הבאה, מ"מ צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שלרמב"ם הייתה נוסחה אחרת בספרי שלא נמצאת בספרים שלפנינו.

עד כמה שהבנתי את קו' הרב "דעת נעימה", השאלה היא שמצד א' הרמב"ם מביא כמקור את ד' הספרי שהפסוק מדבר רק בקדשי חו"ל, ולאידך במצוה אומר "אע"פ שהם בחו"ל" - כלומר, שחיוב המצוה הוא גם בקדשי א"י.
[אא"פ לתרץ שלפני הרמב"ם הי' נוסח אחר בספרי - שהרי הוא מצטט אותו מילה במילה: "ולשון ספרי"!].
ואולי י"ל, דדרשת הספרי היא עה"פ המסוים "רק קדשיך" גו', משא"כ חיוב המצוה [אף שנלמד (גם*) מפס' זה] - שהוא גם בקדשי א"י. וילע"ע בזה.

_________
*) לכאורה. וכ"מ בספרי שציטט הרב "דעת נעימה". אם כי אין הס' עתה תח"י לעיין בו.

[דעת נעימה]

עד כמה שהבנתי את קו' הרב "דעת נעימה", השאלה היא שמצד א' הרמב"ם מביא כמקור את ד' הספרי שהפסוק מדבר רק בקדשי חו"ל, ולאידך במצוה אומר "אע"פ שהם בחו"ל" - כלומר, שחיוב המצוה הוא גם בקדשי א"י.
[אא"פ לתרץ שלפני הרמב"ם הי' נוסח אחר בספרי - שהרי הוא מצטט אותו מילה במילה: "ולשון ספרי"!].
ואולי י"ל, דדרשת הספרי היא עה"פ המסוים "רק קדשיך" גו', משא"כ חיוב המצוה [אף שנלמד (גם*) מפס' זה] - שהוא גם בקדשי א"י. וילע"ע בזה.

_________
*) לכאורה. וכ"מ בספרי שציטט הרב "דעת נעימה". אם כי אין הס' עתה תח"י לעיין בו.

תודה

אכן, זו תמיהה מצד אחד על הרמב"ם, מדוע שינה מלשון הספרי. יתר על כן, במשנה תורה (פרק יח הלכה א, נראה שפסק כלשון הספרי.)

אבל התמיהה היותר גדולה שלי היא על הספרי עצמו, איך יש מצווה שקשורה במקדש שדרך קיומה הוא בחוץ לארץ דווקא?
הרי המצוות לא אמורות להיבטל, ואם כך האם אין חזון אחרית הימים שכולנו נגור בארץ?
(הראה לי תלמיד חכם אצלנו ששאלתי אותו, שבתחילת הלכות מעשה הקרבנות לרמב"ם, הרמב"ם מנה מצווה ספציפית (כא) בהבאת קדשים מחוץ לארץ, שזה ממש כדברי הספרי, לכן כנראה הרמב"ם הכיר את דברי הספרי ופסק כמותו.)

אמנם איני רב ואיני מומחה אך תמיהתך לא מובנת לי כל צרכה.
הספרי מסתדר יפה לכאורה עם דברי הרמב"ם בתרגום הנ"ל.
האם שאלתך היא מדוע לא הזכיר הרמב"ם את דעת ר' יהודה לגבי האחריות עד לשכת הגולה?

תודה

ביחס להבאת דברי רבי יהודה, פשוט שאין צורך לציין זאת בספר המצוות, כי זה מפרטי המצווה.

[לבי במערב]

אכן, זו תמיהה מצד אחד על הרמב"ם, מדוע שינה מלשון הספרי (א). יתר על כן, במשנה תורה (פרק יח הלכה א), נראה שפסק כלשון הספרי.
אבל התמיהה היותר גדולה שלי היא על הספרי עצמו, איך יש מצווה שקשורה במקדש שדרך קיומה הוא בחוץ לארץ דווקא?
הרי המצוות לא אמורות להיבטל, ואם כך האם אין חזון אחרית הימים שכולנו נגור בארץ? (ב)
(הראה לי תלמיד חכם אצלנו ששאלתי אותו, שבתחילת הלכות מעשה הקרבנות לרמב"ם, הרמב"ם מנה מצווה ספציפית (כא) בהבאת קדשים מחוץ לארץ, שזה ממש כדברי הספרי, לכן כנראה הרמב"ם הכיר את דברי הספרי ופסק כמותו). (ג)

(א) ולכן מחוור יותר כהתרגום הנפוץ, ובפרט - שהכי איתא נמי בספר הי"ד (גם - במנין המצוות שם. ועי' לקמן ס"ג). וק"ל.

(ב) אכן, "מצוות אינן בטלות לע"ל". אך אין זה סתירה שלא נקיים מצוות מסוימות.
לדוגמא, יש מצוה למחות זכר עמלק. מלך המשיח (יבוא בב"א) יקיים מצוה זו. אחרי מלחמת עמלק (כשכבר לא נותר להם זֵכר, אפי' לא בהמה קטנה וכו' ככל הפרטים שבזה) - פירושו של דבר הוא שמצוה זו בטלה?!
לא, ברור שלא. המצוה קיימת, רק שלנו אין אפשרות לקיימה, כיון שכבר נמחָה זכר עמלק [אף שזו דוגמא קיצונית מעט (ואכהמ"ל), מ"מ, רק לדוגמא הבאתי' - ולא שכ"ה במצוה זו (דייקא)].
וה"ז ממש כבימינו עתה, שאין אנו יכולים לקיים מצות מחיית עמלק (כיון שלא נתברר לנו מי הם זרע עמלק), אבל המצוה קיימת - רק שחסרה האפשרות לקיימה.
ועד"ז במצוה לבנות בית הבחירה - המצוה קיימת, כמובן, גם כיום. רק שכל עוד אין בינינו נביא שיכול להעיד על מקום המזבח - איננו יכולים לקיימה. אבל לא שבטלה, ח"ו, מצוה זו. וכהנה רבות.

(ג) הרמב"ם הכיר את דברי הספרי בוודאות, כי הוא מצטט אותם כלשונם בספר המצוות (באותה המצוה)! [ומקדים: "ולשון ספרי"!]. - אין שום דיון על כך.
ההוכחה מראי' זו היא, שאכן הרמב"ם סבר שהמצוה היא להביא קדשי חו"ל (והמצוה להביא קדשי א"י - היא מצוה בפ"ע, מצוה כ שם). וכ"כ גם במנין מ"ע שבראש הספר (מצוות פד-פה). - ומזה ראי' לתרגום הנפוץ במצוה זו, ודלא כתרגום הרה"ג הר"י קאפח ז"ל.
[להעיר, שאם כל ההוכחה שהרמב"ם הכיר את ד' הספרי היתה מס' הי"ד - לא הי' בכך משום ראי'. שכן, את ספר הי"ד חיבר הרמב"ם בשנים מאוחרות יותר - ולכן אא"פ להביא ממנו ראי' שבזמן כתיבת סהמ"צ הכיר הרמב"ם את ד' הספרי].

[דעת נעימה]

אכן, זו תמיהה מצד אחד על הרמב"ם, מדוע שינה מלשון הספרי (א). יתר על כן, במשנה תורה (פרק יח הלכה א), נראה שפסק כלשון הספרי.
אבל התמיהה היותר גדולה שלי היא על הספרי עצמו, איך יש מצווה שקשורה במקדש שדרך קיומה הוא בחוץ לארץ דווקא?
הרי המצוות לא אמורות להיבטל, ואם כך האם אין חזון אחרית הימים שכולנו נגור בארץ? (ב)
(הראה לי תלמיד חכם אצלנו ששאלתי אותו, שבתחילת הלכות מעשה הקרבנות לרמב"ם, הרמב"ם מנה מצווה ספציפית (כא) בהבאת קדשים מחוץ לארץ, שזה ממש כדברי הספרי, לכן כנראה הרמב"ם הכיר את דברי הספרי ופסק כמותו). (ג)

(א) ולכן מחוור יותר כהתרגום הנפוץ, ובפרט - שהכי איתא נמי בספר הי"ד (גם - במנין המצוות שם. ועי' לקמן ס"ג). וק"ל.

(ב) אכן, "מצוות אינן בטלות לע"ל". אך אין זה סתירה שלא נקיים מצוות מסוימות.
לדוגמא, יש מצוה למחות זכר עמלק. מלך המשיח (יבוא בב"א) יקיים מצוה זו. אחרי מלחמת עמלק (כשכבר לא נותר להם זֵכר, אפי' לא בהמה קטנה וכו' ככל הפרטים שבזה) - פירושו של דבר הוא שמצוה זו בטלה?!
לא, ברור שלא. המצוה קיימת, רק שלנו אין אפשרות לקיימה, כיון שכבר נמחָה זכר עמלק [אף שזו דוגמא קיצונית מעט (ואכהמ"ל), מ"מ, רק לדוגמא הבאתי' - ולא שכ"ה במצוה זו (דייקא)].
וה"ז ממש כבימינו עתה, שאין אנו יכולים לקיים מצות מחיית עמלק (כיון שלא נתברר לנו מי הם זרע עמלק), אבל המצוה קיימת - רק שחסרה האפשרות לקיימה.
ועד"ז במצוה לבנות בית הבחירה - המצוה קיימת, כמובן, גם כיום. רק שכל עוד אין בינינו נביא שיכול להעיד על מקום המזבח - איננו יכולים לקיימה. אבל לא שבטלה, ח"ו, מצוה זו. וכהנה רבות.

(ג) הרמב"ם הכיר את דברי הספרי בוודאות, כי הוא מצטט אותם כלשונם בספר המצוות (באותה המצוה)! [ומקדים: "ולשון ספרי"!]. - אין שום דיון על כך.
ההוכחה מראי' זו היא, שאכן הרמב"ם סבר שהמצוה היא להביא קדשי חו"ל (והמצוה להביא קדשי א"י - היא מצוה בפ"ע, מצוה כ שם). וכ"כ גם במנין מ"ע שבראש הספר (מצוות פד-פה). - ומזה ראי' לתרגום הנפוץ במצוה זו, ודלא כתרגום הרה"ג הר"י קאפח ז"ל.
[להעיר, שאם כל ההוכחה שהרמב"ם הכיר את ד' הספרי היתה מס' הי"ד - לא הי' בכך משום ראי'. שכן, את ספר הי"ד חיבר הרמב"ם בשנים מאוחרות יותר - ולכן אא"פ להביא ממנו ראי' שבזמן כתיבת סהמ"צ הכיר הרמב"ם את ד' הספרי].

תודה רבה על התשובה המפורטת.

לגבי (א) ו(ג), נוטה להסכים ולקבל את דבריך.
ביחס ל(ב), טיעון מעניין ויש לחשוב עליו.