למדנו במשנה שפסולי המוקדשין אסורים בגיזה ועבודה וחלב:
משנה מסכת בכורות פרק ב משנה ג
כל שקדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדישן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות ואינן יוצאין לחולין ליגזז ולהעבד וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ חייב ועושין תמורה ואם מתו יקברו:
והשאלה אם יש חילוק בין לפני שחיטה ללאחר שחיטה.
לגבי חלב כתב המנחת חינוך [מצוה תמא]:
ופשוט דחלב שחוטה מותר דלאחר זביחה הותרו כל הדברים ע' בגמרא תזבח וכו' אין לך בהם היתר אכילה אלא משעת זביחה וכו' אבל אחר זביחה בוודאי מותר א"כ החלב ניתר ג"כ ויבואר עוד בזה בסייעתא דשמיא.
האם גם גיזה מותרת לאחר שחיטה?