ראיתי שכתבו בשם ג"א שליט"א, שבסברא נראה בודאי שאם יש לאדם ב' ברירות, דהיינו או לחלל שבת או להזיק/לגזול ממון חבירו, אין לו היתר להזיק כדי להימנע מחילול שבת. (הנידון הוא כפי ההנחה הפשוטה שמותר להציל עצמו בממון חבירו).
ובעיני זה נראה דבר חידוש, אם כי יש להסביר לו פנים.
האם דיברו ע"ז כבר?