יצר אלבשה

[לב האבן]

בס' ברכת שמואל (כתובות סו' סי' ח') רוצה להוכיח דלא סבירא לי' ‏להרמב"ם היתירא דקרקע עולם בג"ע, ממה שהוצרך לטעמא דיצר ‏אלבשה לפטור אשה שתחילת ביאתה באונס, וקשה דאפי' הוי רצון היתה ‏פטורה, דקרקע עולם היא ונדחה מפני פקו"נ, אעכ"ח ס"ל להר"מ דאפי' ‏בק"ע יהרג וא"י, עכת"ד אם הבנתי נכון.‏
ולא הבנתי מנ"ל דאיירי באונס מיתה והי' בידה להישמט ע"י שתיהרג, מי ‏לא איירינן כגון שבא עלי' באונס, בלא איום מיתה, ולא הי' בידה ‏להישמט, דל"ש היתר דפקו"נ.‏
מסתמא טעיתי בדבר משנה, או בהבנת דבה"ק, ולא הביישן למד

ברכש.jpg (114.54 KiB) נצפה 515 פעמים

[החושב]

ולא הבנתי מנ"ל דאיירי באונס מיתה והי' בידה להישמט ע"י שתיהרג, מי ‏לא איירינן כגון שבא עלי' באונס, בלא איום מיתה, ולא הי' בידה ‏להישמט, דל"ש היתר דפקו"נ.‏

איך באמת היה הדין לולא 'יצר אלבשה'? אונסים אותה פיזית. היא, כמובן, פטורה. אבל אם יתעורר בה רצון, אז תהיה חייבת מיתה על מחשבה זו?

[אוצר החכמה]

הרי הגמרא מסבירה במה מדובר שאומרת הניחו לו כלומר שכבר באים להצילה והיא אומרת הניחו לו. אמנם הגמרא מדברת על איסור לבעלה. (כמדומני שהיה כבר דיון פה בעניין)

[לב האבן]

ולא הבנתי מנ"ל דאיירי באונס מיתה והי' בידה להישמט ע"י שתיהרג, מי ‏לא איירינן כגון שבא עלי' באונס, בלא איום מיתה, ולא הי' בידה ‏להישמט, דל"ש היתר דפקו"נ.‏

איך באמת היה הדין לולא 'יצר אלבשה'? אונסים אותה פיזית. היא, כמובן, פטורה. אבל אם יתעורר בה רצון, אז תהיה חייבת מיתה על מחשבה זו?

פירשתי לעצמי ד' הרמב"ם כגון שבאמת היו יכולים להפרישו, דאז לולא יצרא אלבשא היתה חייבת, אבל על בגוונא שלא היו יכולים יתכן דבלא"ה פטורה, ועי' הל' בפ"כ מהל' סנהדרין.

[לב האבן]

הרי הגמרא מסבירה במה מדובר שאומרת הניחו לו כלומר שכבר באים להצילה והיא אומרת הניחו לו. אמנם הגמרא מדברת על איסור לבעלה. (כמדומני שהיה כבר דיון פה בעניין)

לא הבנתי, אכן הגמ' מדברת על איסור לבעלה, אמנם לא מבו' דמיירי באונס מיתה, ובנוגע לאיסור על בעלה יתכן שאין נפק"מ ולא יועיל מה שמותר משום פיקו"נ וכהמהרי"ק וכו'.
אבל לגבי חיו"מ, אם הי' שייך היתר דפקו"נ לכאו' לא הי' מעלה או מורידה רצונה.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי מה כתבת. החושב כתב שזה תמוה שהיא עדיין אנוסה בפועל אבל כיוון שבלבה היא רוצה תתחייב ועל זה כתבתי שלפי הגמרא לא מיירי באופן שהיא עדיין אנוסה אלא שיש לה מצילים ואומרת להם שלא להצילה ואפ"ה אינה נאסרת לבעלה.

עכשיו אני רואה שבהודעה שלמעלה גם אתה כתבת כך וכ"ש שאיני מבין מה כתבת על דברי.

[לב האבן]

סליחה חשבתי שאתה מתייחס לשאלתי.
ולא הבנתי מש"כ, בגמ' מבואר דלאבוה דשמואל דלא אמרי' יצר אלבשה כל אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה דחיישינן שמא נתרצתה, אע"פ שמכל מקום אנוסה, ורצונה לא מעלה ולא מורידה. ורק לרבא דס"ל יצר אלבשה אפי' אומרת הניחו לו מותרת. עכ"פ מבואר בגמ' דלבי איסור על בעלה אע"פ שהיא עדיין אנוסה בפועל אבל כיוון שבלבה היא רוצה אסורה לבעלה.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי איך הוצאת מהגמרא היפך דברי רבא.

אולי אתה מתכוון למשהו אחר היה כאן בפורום דיון שבו שהציעו שאדם שרוצה לאכול נבלות וטריפות יגיד לחבר שלו שיאיים עליו עם אקדח שיאכל ואף אחד לא עובר איסור. בזה אתה צודק שרואים מכאן שאינו נכון.

[לב האבן]

בגמ' מבואר -לפקע"ד- דבלא סברת יצר אלבשה (שהיא אנוסה על הרצון ג"כ) היתה כל אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה דחיישינן שמא נתרצה לו, אע"ג דמכ"מ אנוסה.

[אוצר החכמה]

אבל ההגדרה של רבא נשארת מה נקרא שהיא רוצה שאילו היו באים להצילה היתה אומרת הניחו לו.

[לב האבן]

נכון

[לב האבן]

אבל זה לא ממש מפורש בגמ'. ואגב ראיתי בכמה אחרונים שמבואר שהבינו דל"כ עי' תשו' ח"ס או"ח סי' ר"ב.

[לב האבן]

למעשה מה פי' דברי הגרב"ב? פקו"נ מאן דכר שמי'?