פורום אוצר החכמה

ברצוני לשאול את חכמי ורבני הפורום באתרא קדישא הדין, שאלה שהתעוררה אצלי ואצל חברי לאחרונה, ולא מצאתי לה תשובה מכרעת.

מלמד, מג"ש ושאר כלי קודש, שרוצים להסביר היטב את דברי הגמ' או ההלכה וכדו',
ולצורך כך הם ממציאים סיפור.
למשל אם הוא מלמד דיני הלוואה הוא מספר:
אתמול נסעתי לבני ברק, ובדרך ראיתי שחסר לי כסף אז ביקשתי מהיושב לידי שילוה לי 20 ש"ח וכו'
ועדים מזימין אותו שהרי אתמול היה בביתו כל היום.

האם יש בדבר זה איסור שקר, וממילא מדבר שקר תרחק.
או דילמא שהדבר מותר לצורך לימוד תורה.
ואולי ישנם צדדים נוספים.

אשמח מאד לקרוא דעות לכאן ולכאן, מכל מי שיש לו מה לומר בנדון.
ועוד יותר אשמח אם יש למישהו מראי מקומות לכך.

נ.ב. לכאורה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א עושה זאת כל הזמן.

תודה מראש, שלכם, עמוס חדד.

אם אני זוכר נכון יש את שו"ת תרומת הדשן שהשאלות בו הם סיפורים שהומצאו על ידי המחבר לצורך התשובה.

אם כוונתו שהשומעים יחשבו שזה מעשה שהיה, לכאורה זה שקר גמור. מה שזה ממחיש תורה לא הופך את זה למותר.
כ"ש שאין שום צורך לספר את זה כסיפור אמיתי.

לא ממש דומה אך אולי יש ללמוד מהגמרא בנזיר לח ע"ב דהקשה רב פפא לאביי מברייתא דתניא אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים וסחט אשכול של ענבים ושתה לוקה חמש.
ותיקשי לאביי שלפי דבריו היה צריך ללקות שש.
ושקיל וטרי הגמרא עד דמסיק דבאמת לא תניא בברייתא לוקה חמש. אלא לוקה סתם. ורב פפא הוא שבדה מליבו והוסיף על לשון הברייתא חמש כדי לראות אם יחזור בו אביי מדבריו. ע"ש.

איפה מצאת איסור לשקר?

ראו בספר תולדות יעקב (ר' ישראל יעקב קניבסקי, ב"ב תשנ"ה, עמ' רל"ז') מצורף בקובץ

תוכן כתב:איפה מצאת איסור לשקר?

מדבר שקר תרחק, כמדומני שיש האומרים שיש איסור דאורייתא בשקר לצורך הוצאת ממון.
ואיסור דרבנן בכל שקר.

אגב אורחא אני נזכר באיזה סופר שהייתי נהנה לקרוא את הגיגיו בימי נעוריי, והיה פעמים רבות מספר שעלה על אוטובוס / מטוס / רכבת וכו', ותמיד היה מזדמן לו בדיוק לשבת ליד איזה איש נכבד / מעניין ששאל אותו איזה שאלה מעניינת וכו' וכו', והיה מאריך בתשובה שנתן לאותו אחד וכו'.

ובתמימותי התפלאתי בלבי, איך יתכן כי דוקא לאותו סופר מזדמנים כל האנשים המענינים ובדיוק הם מתיישבים על ידו ותמיד הדרכים שלו כל כך מלאות תוכן. ואני זוכר שהשאלה הטרידה אותי מעט.

רק כשגדלתי וגם הכרתי קצת את אותו סופר באופן אישי, 'נפל לי האסימון' שלאו דוקא...

נ.ב. כשגדלתי עוד יותר והתחלתי לכתוב פה ושם, הבנתי יותר שאכן זו הדרך...

טברייני כתב:

תוכן כתב:איפה מצאת איסור לשקר?

מדבר שקר תרחק, כמדומני שיש האומרים שיש איסור דאורייתא בשקר לצורך הוצאת ממון.
ואיסור דרבנן בכל שקר.

עד כמה שידוע לי, לרוב הראשונים אין איסור כלל לשקר, אם לא כשזה להוציא ממון. כמובן, שמבחינה מוסרית אסור לשקר, אבל זה נותן גוון שונה לשאלה המקורית.

שמעתי שיש דרך אמונה במעשר שני, לא זכור כרגע איפה בדיוק, שמתיר לשקר לצורך.

ולכאו' כאן נחשב צורך.

דרומי כתב:אם אני זוכר נכון יש את שו"ת תרומת הדשן שהשאלות בו הם סיפורים שהומצאו על ידי המחבר לצורך התשובה.

מתוך המכלול:

"תרומת הדשן" הוא ספר תשובותיו המפורסם, שם הספר שאול מן המושג ההלכתי תרומת הדשן, ומציין את מספר התשובות שבחלקו הראשון של הספר - 354, בגימטריה דש"ן.
הפוסקים שחיו אחריו כתבו כדבר ידוע, ששאלות אלו לא נשאלו על ידי אדם מסוים, אלא ר' ישראל הוא זה שהמציא את השאלות כדי לענות עליהן תשובות, תוך כדי בירור הלכתי יסודי בנושא הנדון. יש שתמהו על כך, שהרי בחלק 'פסקים וכתבים', וכן בספר לקט יושר מתלמידו שהודפס בדורות האחרונים, נמצאות תשובות רבות הזהות לתשובות שבתרומת הדשן, בתוספת שם השואל. הפתרון המוצע לתמיהה זו הוא, שה'תרומת הדשן' סיגנן את לשון השאלה כך שתתאים בדיוק לתשובה, ולכן יש מקום לדייק מלשון השאלה לגבי פרטים שבתשובה, ולא שכוונת הפוסקים לקבוע שהתשובות לא נפסקו למעשה, שהרי אין כל חילוק בכך