זוממי גוסס פטורים

[איש טלז]

מאירי בסנהדרין פב' וז"ל כבר ביארנו שמי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה ואפילו נגמר דינו בקלה שמא תאמר ומאחר שנגמר דינו היאך מקבלים עליו עדות והלא הוי עדשאאי"ל שהרי יכולים לומר הואיל וכבר נגמר לא באנו להרוג אלא מי דכבר נהרג יראה מכאן שאין יכולים לומר כן הואיל ואף לאחר גמר דין מחזירין לזכות ואי"ז כגוסס בידי שמים עכ"ד
לפו"ר פשיטות דבריו דבזומם על גוסס פטור דל"ח זממה דבין כך ימות והוא חידוש נורא

[עושה חדשות]

ע"ע ס' הישר תש' פז, לאידך גיסא.
ובסתמא צ"ל דכוונת המאירי לטריפה.
או לגרוס "אין זה אלא כגוסס".
[וע"ע בהגרי"פ על רס"ג, ל"ת פד].

[החושב]

באמת צ"ב מדוע נקט 'גוסס בידי שמים'. שהרי מי שהורג אדם כזה, הוא חייב מיתה (סנהדרין עח.).
אולי כוונתו לטריפה (כמו שאמרו לפני) או, ואולי, לגוסס בידי אדם (שבזה יש מחלוקת). ובזה אכן מפורש בגמרא (סנהדרין שם) שאין אפשר להעיד על אדם טריפה.

ובעיקר הדברים, שכתב שמי שנגמר דינו והעידו עליו בשקר על משהו אחר - שאפשר להזים אותם ולהעניש - צריך עיון מהגמרא במכות ה. שלכאורה מפורש להיפך. ולא עיינתי כעת כראוי.