וכן כתב המשנה ברורה בסימן ס"ב לגבי קריאת שמע כדבר פשוט. ובביאור הלכה שם תמה על הפמ"ג שמפקפק בזה:
ביאור הלכה סימן סב
ומש"כ במ"ב דבלה"ק אפילו אינו מבין הלשון יצא עיין בפמ"ג שמסתפק בזה ומהתימא שהעלים עיניו מדברי הלבוש בסימן קצ"ג שכתב בהדיא שם דהמברך יוצא אף אם אינו מבין הלשון ובאמת שם בסימן קצ"ג לא נסתפק בזה כלל והעתיק שם דברי הלבוש לדינא. וכן כתוב לדינא למעשה בהגהות ר' אלעזר לאנדא בפ"ז דסוטה עיין שם.
אני מחפש מקור לדבר זה.
בינתיים מצאתי רק מקור שממנו לכאורה מוכח להיפך - אם לא מבינים את השפה - לא יוצאים.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יח עמוד א
והלועז ששמע אשורית יצא וכו', - והא לא ידע מאי קאמרי? - מידי דהוה אנשים ועמי הארץ. - מתקיף לה רבינא: אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים, מי ידעינן? אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא - הכא נמי מצות קריאה ופרסומי ניסא.
רש"י מסכת מגילה דף יח עמוד א
ופרסומי ניסא - אף על פי שאין יודעין מה ששומעין, שואלין את השומעין ואומרין מה היא הקרייה הזו, ואיך היה הנס, ומודיעין להן.
א. מה קושיית הגמרא: והא לא ידע מאי קאמרי? אז לא ידע. מה קרה? הרי זה הדין הכללי שבלשון הקודש יוצאים בכל המצוות גם אם לא מבינים את השפה.
ב. מתשובת הגמרא נראה שזהו דין מיוחד בקריאת המגילה - ששם העיקר הוא פרסומי ניסא. אבל בשאר הדברים (כמו קריאת שמע, או ברכת המזון) מי שלא לא מבין את השפה לא יכול לצאת. וכסברא הפשוטה של הגמרא - אם אתה לא מבין ובשבילך זה סתם רצף הברות - לא עשית כלום.