בירך ולא אמר וציונו

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מעשה בביהמ"ד אחד שבר"ה בשעת ברכת לשמוע קול שופר, דילג התוקע על מילת וצונו. המקרא אמר לו שלא לחזור ולברך, ואחד המתפללים שם נחלק עליו לאח"כ, באומרו שזקנו בעל הברכת שמואל, במסכת קידושין סימן י"ח אות ב', ייסד שעיקר הברכה היא ה'וציונו', ולכן לא יצאו.

מה דעת חו"ר הפורום בזה.

[כדכד]

לכאורה הוא צודק כי עיקר הברכה היא שה' ציווה לעשות המצוה ואם רק קדשנו במצוותיו החסיר חלק מהותי מהברכה

[ליטוואק פון בודאפעסט]

הראוני את דברי מרן הגרמ"פ באו"ח ח"א סי׳ כ"א שכתב להדיא ד׳וצונו׳ איננה עיקר בברכה, בנוגע לצאת ידי ברכת התורה באהבה רבה, עיי"ש.

וע"ע, במתינות, במחצית השקל ריש סי׳ י"ז

[לבנון]

הראוני את דברי מרן הגרמ"פ באו"ח ח"א סי׳ כ"א שכתב להדיא ד׳וצונו׳ איננה עיקר בברכה, בנוגע לצאת ידי ברכת התורה באהבה רבה, עיי"ש.

דעת הגר"ח ידועה, שברכת התורה היא לא ברכת המצוות, אלא ברכת הודאה ושבח, וממילא אין ראיה לגבי ברכת המצוות.

[ספרים וועלט]

אם דילג על וצונו, ה"ז כאילו דילג גם על "לשמוע קול שופר", שהרי אין כל משמעות למילים אלו ללא "וצונו". אם כן הרי זה כמי שבירך "בא"י אמ"ה אק"ב" שמסתבר שלא יי"ח ברכה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

הראוני את דברי מרן הגרמ"פ באו"ח ח"א סי׳ כ"א שכתב להדיא ד׳וצונו׳ איננה עיקר בברכה, בנוגע לצאת ידי ברכת התורה באהבה רבה, עיי"ש.

דעת הגר"ח ידועה, שברכת התורה היא לא ברכת המצוות, אלא ברכת הודאה ושבח, וממילא אין ראיה לגבי ברכת המצוות.

בפלוגתא דפוסקים תליא, ולא מצינו חילוק זה בדבריהם.

עכ"פ הגרמ"פ מיירי בענין ברכת המצוות וע"ז כתב דבריו

[כדכד]

לא ראיתי את הגרמ"פ בפנים אבל אם הראיה היא מכך שאפשר לצאת ידי ברה"ת בברכת אהבה רבה אולי אין זו ראיה כי שם יש משמעות להודאה לקב"ה על נתינת התורה גם בלי וציונו לעומת זאת בברכות אחרות אין משמעות כזו אם דילג "וציונו".

[פייש]

לפלפולא בעלמא.. הרי דעת חלק מהראשונים שנשים אין מברכות על מעשהז"ג כיון דלא מצי אמרי וצונו, ואם אפשר בלי וצונו יאמרו כן, אבל בודאי אינו נכון שאסור לשנות מטבע שטבעו חכמים.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ע"ז עי׳ מחצית השקל שהבאתי בסי׳ י"ז

[ביקורת תהיה]

מבחינה לשונית יש הבדל בין ברכה שנוסחה 'ל' ובין ברכה שנוסחה 'על'.
המברך 'אשר קדשנו במצותיו לשמוע קול שופר' – אע"פ שלא ביטא במפורש שציונו על כך, מכל מקום הדבר משתמע היטב מדבריו, ומסתבר שיצא ידי ברכה.
המברך 'אשר קדשנו במצותיו על נטילת לולב' – לשון עלגים היא, וצריך עיון מה דינו.

[אִיךְ-מֶיְין]

מי שאמר בברכה: בא"י אמ"ה אשר קידשנו במצותיו...
(ושכח) וציונו
על נטילת ידיים.

לכאורה שכח את החוליה המקשרת בין שני חלקי הברכה, והסברא אומרת שמעכב - אבל לא מצאתי מי שדיבר בזה.
אשמח לסברות ולמקורות.

[יבנה]

תבדוק בספר שגיאות מי יבין של ר' לרנר.
מצד הסברא מה שציוונו כלול במה שאמר אשר קדשנו במצוותיו, ואינו נחשב כשינוי ממטבע הברכה. ומצד הענין מובן לכל כוונתו שנט"י הוא המצוה , וכעין עסוקים באותו ענין.

[שבענו מטובך]

כבר היה לעולמים.

[כדכד]

תבדוק בספר שגיאות מי יבין של ר' לרנר.
מצד הסברא מה שציוונו כלול במה שאמר אשר קדשנו במצוותיו, ואינו נחשב כשינוי ממטבע הברכה. ומצד הענין מובן לכל כוונתו שנט"י הוא המצוה , וכעין עסוקים באותו ענין.

הסברא של עסוקים באותו ענין הוא במקום שצריך לקשר את המעשה שהוא עושה לחלות שהוא רוצה להחיל כעליו ע"י אמירה ואז אם מובן בלא אמירה שפיר אבל הברכות נתקנו כדי שיאמרו אותן ולא כדי שיבינו מהענין את כונתו ולכן לא נראה לי כדברי מר

[אִיךְ-מֶיְין]

תבדוק בספר שגיאות מי יבין של ר' לרנר.
מצד הסברא מה שציוונו כלול במה שאמר אשר קדשנו במצוותיו, ואינו נחשב כשינוי ממטבע הברכה. ומצד הענין מובן לכל כוונתו שנט"י הוא המצוה , וכעין עסוקים באותו ענין.

כמדומני 'ברנד', ולא, הוא לא דיבר מזה שם (בחיפוש בספר שנמצא באוצר).

[יבנה]

תבדוק בספר שגיאות מי יבין של ר' לרנר.
מצד הסברא מה שציוונו כלול במה שאמר אשר קדשנו במצוותיו, ואינו נחשב כשינוי ממטבע הברכה. ומצד הענין מובן לכל כוונתו שנט"י הוא המצוה , וכעין עסוקים באותו ענין.

כמדומני 'ברנד', ולא, הוא לא דיבר מזה שם (בחיפוש בספר שנמצא באוצר).

https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALE ... 1569357682